שמי אלה והגעתי מאילת, כל הדרך מאילת עד לאנגליה בשביל לחוות את החוויה המטורפת הזאת, לייתר דיוק, היחידה מכל קמפוס שהגיעה מאילת לקיץ 2023 מה שגרם לחוויה להיות הרבה יותר שווה וקצת מפחידה באותו הזמן.
אמא שלי עברה את חווית הסאמר סקול כמה פעמים שהייתה בגילי ואמרה לי שזאת החוויה הכי טובה שאני יעבור בכל החיים שלי ושאניאזכור את זה במשך שנים.
באתי בלי אף חברות או חברים או בלי אדם שאני מכירה בכלל, כולם אמרו לי שיהיה לי קשה להתחבר לאנשים בהתחלה ובמיוחד שבאתילבד כל הדרך מאילת שזה ממש רחוק משאר הקבוצה שלי אבל זה לא הפריע לי בכלל.
במפגש הקבוצות הכרתי לראשונה את כל האנשים שהולכים לבלות איתי שבועיים שלמים באותו מקום, את המדריכים,את מנהלת הקמפוסובמיוחד את חבריי לקבוצה שבהתחלה כולם קצת היו ביישנים ולא כל כך ידענו מה להגיד אבל ידעתי שבסוף זה יעבור ואנחנו נכיר אחד אתהשני הרבה יותר לעומק ושיצא לנו לדבר הרבה יותר וזה באמת מה שקרה. עם הזמן התחלנו לדבר בקבוצת הווצאפ ואחר כך חלק דיברואחד עם השני בפרטי והכרנו ותכננו מראש דברים לקראת הטיסה ולהגעה שלנו למתחם האוניברסיטה.
מרוב ההתרגשות חודשים ושבועות שלמים לפניי הטיסה עצמה התחלתי לארוז בשביל להתחיל את החוויה וכל יום הוספתי משהו נוסףלמזוודה כדיי לוודא שהבאתי איתי הכל כולל הכל.
שבועיים לפניי היה לי קשה לישון ימים ברציפות מהמחשבה שבגיל שכזה אני עומדת לטוס לבד לאנגליה ולטייל ברחובות לונדון ובאטרקציותהנבחרות שיש לה להציע לי כמו London Eye, Westfield, Oxford, Madame Tussauds ו Camden Market ולאוכל המדהים שישלמצוא מחוץ לאוניברסיטה.
יום הטיסה שנחשב גם ליום הראשון בכל החוויה הזאת היה היום הכי מרגש בשביל כל אחד מחבריי הקבוצה שלי ובמיוחד בשבילי, אניהגעתי לשם בידיעה שאני הולכת למצוא חברות שילוו אותי לשבועיים שלמים ואפילו אחריי, כל החוויות שאני הולכת לעבור ולצבור עם כולםוהמדריכים המדהימים שהיו לי.
כשהגענו לשדה כבר התחברנו אחד עם השני בשל הקשר שיצרנו לפניי הטיסה בקבוצות ובפרטי.
כשנחתנו באנגליה קלטתי שהיום סוף סוף הגיע ואני בלונדון עם עוד 24 ילדים שחיים את החיים עד הסוף ומגשימים חלומות ונהנים מכל רגעשיש.
כשהגענו לברונל הלכנו ישירות אל הבניין איפה שחדרי הלינה שלנו נמצאים ושמנו את המזוודות ואת הציוד שלנו שם למרות שהיה עיכובבקבלת החדרים בעקבות עומס של ילדים מכל העולם שהגיעו באותם ימים שאנחנו הגענו.
לאחר מכן הלכנו אל חדר האוכל לארוחת הערב שלא הייתה כל כך מזמינה וכך גם היה עם ארוחת הצהריים והבוקר אבל האוכל שם לא היהבעיה מכיוון שהייתה לנו אפשרות לקנות אוכל בסופר שליד או אפילו בבית הקפה ממול ולהביא אוכל מבחוץ שאנחנו הולכים לטיולים וקניות.
במפגש הקבוצות אמרו לנו שהשלושה ימים הראשונים יהיו קשים וקצת מפחידים בגלל שאנחנו הולכים למקום חדש לגמריי בחדרים לבדאבל אני ממש נהניתי ולא נתקלתי בבעיות חוץ מהמקלחות שם שקצת היו נראות מפחידות וקלאוסטרופוביות, בנוסף לכך לכל הבנותשנמצאו איתי במסדרון ולי לא היה מים חמים במשך שלושה לארבעה ימים ועם המזג אוויר הלא צפוי וקר שיש באנגליה במשך הזמן הזההתקלחנו עם מים קפואים ולפעמים אפילו בחדרים של ילדים אחרים שגם היה חוויה קצת הזויה אבל מצחיקה. ??
כל יום שהיה מצאתי לעצמי חבר או חברה חדשים מכל העולם, יפן, איטליה, ברזיל ואפילו צרפת וספרד שאיתם היינו יוצאים לטיולים ברחביאנגליה, למדנו איתם, שיחקנו אכלנו, הצגנו פרוייקטים שהכנו במשך השיעורים והתגבשנו בפעילויות ערב כל יום בערבי סרט, דיסקו, קריוקיתצוגות אופנה ועוד המון.
כל שיעור למדנו משהו חדש על מדינה אחרת, מצאנו דימיון בין המדינות שלנו והשוני בינהם, אני מצאתי דימיון בין העיר שלי לבין עירבאיטליה שממש דומות אחת לשנייה בגודל שלה, במיקום הגיאוגרפי שלה, בבילויים שיש לעיר להציע ועוד.
עם הזמן היה קשה גם להיפרד מהם, פגשתי המון חברות מכל העולם אבל הן עזבו לפניי, הן הביאו לי מתנות פרידה ואת המספרי טלפוןשלהן כדיי שנוכל להיפגש בעתיד שוב שיהיה לכולנו אפשרות.
בכל החוויה היו לי גם קשיים, לא בכל מקום היה לי אינטרנט כדיי לתקשר עם ההורים שלי ויצאו מצבים שלא יכלתי לדבר איתם ימים שלמים, למרות שהייתי שם רק שבועיים זה הרגיש לי כמו נצח ושהאוניברסיטה היא כמו הבית שלי.
העובדים המורים והמדריכים של ארדמור וקמפוס תמיד היו שם בשביל להצחיק אותנו ולדאוג לנו, לארדמור היו את המדריכים שלדעתי היובין הטובים שהכרתי עד עכשיו, מדריכים צעירים וזורמים, היה להם ידע על כל מקום שהלכנו אל וטיילנו בו, הם דאגו שנקבל את המידע הכיטוב ונכון מכל מקום בו היינו וכל שיעור.
המדריכים שלי, מיכל ואסיף דאגו לנו להכל אפילו מתי שקצת היו בעיות, הם דאגו שנהיה בריאים ושיהיה לנו טוב ושנחווה חוויה שלא נשכחבחיים שנקבל כל דבר שמציעים לנו למרות האוכל הלא מפנק במיוחד ולמרות הקור באמצע יולי..
אני לא יודעת איך לסכם חוויה כזאת, באתי מאילת בלי שום חברים בכלל אפילו לא מהבית ויצאתי משם עם מלא חברים מכל מקום בעולם, חזרתי עם ידע חדש על בריטניה ועל מקומות שונים בכל רחבי העולם.
היה לי נורא קשה לעזוב את החברים ואת המדריכים, יצאתי עם בכי מרוב געגוע, הקבוצה שלי הפכה למשפחה שלי לתמיד תוך שבועייםוהמדריכים שדאגו לנו בכל זמן נתון ואהבו אותנו איך שאנחנו ותמיד נתנו לנו להיות מי שאנחנו וזרמו איתנו והצחוקים שלנו והבדיחות הפנימיות שלנו.
אני אתגעגע לכל החוויות שצברתי שם עם החברים החדשים שלי ולכל הפעמים שהיינו יושבים אצל אחד מהילדים בחדר בשיחות עמוקותאחד עם השני ועם כל הצחוקים והבכי והריבים בלילה ושהיינו מוצאים כל פעם דרך אחרת להתחבא בחדרים.
אני מקווה לחוות את כל זה שוב עוד פעם, אני שמחה שהייתה לי הזדמנות בכלל לחוות את זה, תודה למדריכים המדהימים שלי, לצוות, לילדים שהכרתי ולחברות לנצח שלי.
