לפני שנתיים ראיתי סרטון בטיקטוק על הסאמר סקול וישר שלחתי לחברה שלי ואמרתי לה שאנחנו חייבות ללכת, היא לא יכלה לבוא איתי וממש התבאסתי כי לא ידעתי אם ללכת או לא.
היה לי מלא מחשבות של מה אם לא אצליח להתחבר לאנשים מה אם ארגיש לבד מה אם, מה אם… אבל בחרתי ללכת בכל זאת כי חיכיתי לזה הרבה זמן וכי חבל לפספס חוויה שיכולה להיות מטורפת רק כי פחדתי לנסות לצאת מאיזור הנוחות שלי. ידעתי שצדקתי שהחלטתי לבוא בכל זאת מהרגע שפגשתי את הילדים במפגש קבוצות ידעתי שכולם נחמדים ורוצים להכיר את כולם וידעתי שאני אמצא חברים. לפני הטיסה התכתבו כולנו מלא ואני חושבת שכולנו ממש חיכינו לטיסה והתרגשנו.
ביום של הטיסה הייתי ממש בלחץ והתרגשתי וחזרו לי החששות מה אם אני לא אצליח לדבר עם אנשים כי אני אתבייש מידי אבל ישר כשפגשתי את הילדים נעלם הכל וידעתי שאני אהנה. בשדה תעופה התחברתי לכמה בנות ובאמת מהרגע שהגעתי לשדה תעופה נהנתי, מהילדים מהמדריכים מהאווירה שהייתה ובאמת שהכל היה מושלם.
הייתי כבר בלונדון לפני אז הכרתי את המקומות המפורסמים אבל זאת הייתה חוויה אחרת לגמרי עם הילדים האלה כיבאמת הכל היה מצחיק ונהנתי כל כך מכל דבר שעשינו גם מהפעילויות במרכז גם מהטיולים בלונדון וגם מהשיעורים;
תמיד היה לי פחד במה ונמנעתי מלדבר מול אנשים בעברית ובעיקר באנגלית ובשיעורים היינו צריכים להציג חלק מהעבודות שלנו מול שאר הילדים וזה שהיינו חייבים להציג גרם לי לאט לאט להרגיש יותר בנוח לדבר מול אנשים גם עם המבטא הישראלי שלי ולהציג מול כולם, הכרתי מלא ילדים ממש חמודים מחול ולמרות שהם היו גדולים ממני בכמה שנים בכל זאת ממש התחברתי אליהם. השיעורים גרמו לי להרגיש יותר בטוחה באנגלית שלי וזה מאוד עזר לי לדבר עם הילדים מארצות אחרות.
החוויה הזאת של לטוס לחול עם ילדים שאני לא מכירה ולהיות רק איתם 24/7 במשל שבועיים גרם לי להרגיש קרובה אליהם לפעמים יותר מלילדים שאני מכירה כבר כמה שנים וזה מטורף לא חשבתי שזה אי פעם יקרה, הם ראו אותי בכל מצב בערך שקיים אצלי ולא שפטו אותי והרגשתי בנוח כל כך בשביל לספר להם כמעט הכל עליי.
ועכשיו למדריכים; אסיף ומיכל, וואו באמת שהם הפכו את החוויה הזאת הרבה יותר טובה ואני חושבת שהם גרמו לכולנו להרגיש יותרבנוח ודאגו לנו בכל מצב ותמכו בנו כשהיינו צריכים ובערך היו ההורים שלנו לשבועיים האלה אבל גם באותו הזמן גם חברים שלנו.
טוב ועכשיו קצת לדברים שעשינו; הפעילות הכי כיפית בשבילי הייתה Thorpe park, היה כל כל כיף להיות עם כל הילדים ולצחוק על הכל ובאמת שממש נהנתי והחיוך בערך לא ירד לי מהפרצוף.
בדרך כלל אני לא הולכת למסיבות וזה בכלל לא הקטע שלי אבל באופן מפתיע ממש נהנתי מהמסיבות/ דיסקו היה ממש כיף לרקוד עם כולם גם עם הילדים מהארץ וגם עם הילדים מחול.
באולפני הארי פוטר ממש נהנתי למרות שראיתי רק סרט אחד אז לא הבנתי חלק מהדברים שהיו שם אבל באמת שהכל היה ממש מקסים, לראות איך עושים הכל על המסך הירוק, ולראות את המקומות שצילמו מהם את חלק מהסצנות זה באמת היה חוויה מדהימה גם למי שלא ראה את כל הסרטים/ לא ראה בכלל ובעיקר למי שראה הכל.
כמעט כל יום בערב ישבנו כמעט כולם באחד המטבחים בקומה, אכלנו, צחקנו, דיברנו, נהננו וצברנו חוויות מדהימות.
אני לנצח אזכור את הילדים האלה גם אם אני לא אשאר חברה של כולם, אני ממש מקווה ללכת עוד פעם לסאמר סקולכי כל כך נהנתי ואני ממש שמחה שבחרתי לבוא למרות כל החששות שלי מלבוא לבד. בקיצור זאת בערך ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי.
