היי,
אני אציג את עצמי:
קוראים לי עומרי רפאל, בן 15 וחצי מחולון, והמטרה שלי בשנה האחרונה הייתה לטוס לסאמר סקול. למה אני קורא לזה מטרה ולא חלום, אני מיד אסביר. ביוני 2022 נתקלתי בסרטון טיקטוק של נערה שהייתה ב 2021 בסאמר סקול והיא העלתה וולוגים. אני זוכר את עצמי יושב עם הטלפון מתבונן בעמוד שלה ורואה את על הסרטונים שלה על הסאמר סקול. זה ממש פיתח לי רצון לטוס אך הציפיות שלי היו מאוד נמוכות. מכיוון שמדובר בהוצאה לא פשוטה, וההורים שלי לא יכלו לממן הכל, נאלצתי במשך שנה, לעבוד, לעזור ולתרום את כל כולי בשביל להגשים את החלום. לקראת פסח 2023, הגעתי לסכום של 4,000 שח ונתתי אותו להורים שלי, ומהרגע שנתתי להם את הכסף התחלתי להפנים את העובדה שביולי הקרוב החיים שלי הולכים להשתנות ! ואחריי שסיפרתי לכם על הרקע הקצרצר ("מאחורי הקלעים") של הסאמר סקול, אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שלי.
אומנם הטיול החל רשמית ב 3.7.2023 אך מבחינתי הוא התחיל ב 21.6.2023 (התאריך של המפגש הראשון). באתי למפגש הזה בלי יותר מידי חששות. אני מגדיר את עצמי כאדם חברותי שתמיד בקשר טוב עם כולם ויודע למצוא את החברים הפחות קרובים והיותר קרובים, וכך גם קרה במפגש, ישר ידעתי עם מי אני הולך להנות בטירוף. בתום המפגש יצאתי בחשש שאולי לא הצגתי את עצמי מספיק טוב או שאולי השארתי רושם רע אחריי, אבל את ההמשך תגלו כבר ביום הטיסה.
3.7.2023- יום הטיסה:
ההתרגשות בשיא, כבר ב 5:45 בשדה תעופה. לא יודע למה לצפות, ים טיפה חששות אך בעיקר התרגשות מרובה. נדלג על החלק של ההיפרדות מההורים, "ביי ביי ועזבו אותי בשקט כי מעכשיו אני הולך להגשים חלום!" השעה 9:31 ואנחנו עבר על המטוס, על אחד מגלה ליד מי הוא במטוס ואני הכי מרוצה שבעולם. לא היה לי אכפת ליד מי אני אשב כי ידעתי שלא משנה מה הכל זה חוויות. הטיסה הייתה מאוד מהנה, אני זוכר את הצחוקים והבדיחות, את הרגע שפשוט ישבנו 7 אנשים במקום של 3 ופשוט סיפרנו אחד על השני, ובעיקר את ההתרגשות כשנחתנו. כבר ביום הראשון הרגשתי שאני בלונדון עם החברים הכי טובים שלי. הלכנו ל SUBWAY, רקדנו עם הברזילאים, עשינו שטויות וצילמנו ביחד וולוגים ההתרשמות מהחדר הייתה מאוד לטובה, ושום דבר לא העציב אותי ביום הזה!
4.7.2023- יום טיול ב UXBRIDGE:
את היום התחלנו בארוחת בוקר נחמדה, שבה ישבתי ליד נועה ברדוגו והבנתי שאנחנו הולכים להתחבר טוב ולצבור חוויות ביחד. הטיול באוקסברידג היה מאוד מיוחד, הריי מודבר בפעם הראשונה של כולנו יוצאים מברונל ובכללי הפעם הראשונה שלי מטייל ברחובות אנגליה. באוקסברידג הסתובבנו כולנו ביחד ובהמשך התפצלנו, והמשכתי להסתובב עם ליה, נועם ורוני ברנהה. היה כל כך כיף וצילמנו תמונות ממש יפות. חזרנו לברונל אחר הצהריים עם כל השופינג והשטויות שקניתי והלכנו לאודיטוריום, שם קיבלנו שיבוצים לכיתות. שובצתי לכיתה עם נועה ברדוגו ותומר פרידלנד. היה ממש כיףף ובתום השיעור רקדנו עם הברזילאים במגרש, הברזילאים האלו...
5.7.2023- טיול ב Oxford:
נסענו בבוקר לאוקספורד לסיור ב Radcliffe Square ולאחר מכן הלכנו לקניון Westgate. הנסיעה לאוקספורד הייתה עם הברזילאים. נסיעה עם מלא מצב רוח, שירים וצחוקים, בין הנסיעות הטובות. הסיור היה מהנה. בתור אחד שמאמין באלוהים ומחובר לדת אני יכול להגיד שלא הפריע לי לשמוע על כנסיית ישו ואפילו יצאו תמונות ממש יפות לרקע הכנסייה. לאחר הטיול הלכנו לקניון, הקניון הראשון שלנו! הלכתי עם תהל שהוא בין החברים הטובים שלי והלכנו ל JD ולא מצאנו שום דבר! אחריי זה המשכנו להסתובב עם ליה ודורון וככה נוצרה לה חבורה. בערב הלכנו כל הקבוצה למגרש של ברונל והיה לנו פעילות עם שאר הקבוצות מרחבי העולם. היה ממש כיף ועשיתי עם יולי קרב גודו! (אצרף סרטון). חזרנו למגורים, היינו במטבחון הבנים ועמית, צחקנו הרבה! והלכנו לישון.
6.7.2023- School Day:
היום הראשון שבו לומדים כמעט על היום! אני זוכר את ההתרגשות שהייתה לי באותו היום. לא ידעתי למה לצפות, איך זה יתנהל, אם אני אצליח ואתן את כל כולי או שאני אהיה מובן ומפוחד. נכנסתי לכיתה החדשה, כי העבירו אותי לרמה אחת יותר! ואני זוכר שפשוט על ההתחלה דיברתי עם האיטלקים והיה לי עם מי להיות. בכיתה החדשה הייתי עם רוני מיקה והמאוורר של מיקה, כי כן הוא היה חלק מאוד חשוב בכיתה. הלך לי כל כך טוב! עשינו הרצאה על שווארמה וצירנו והרגשתי שאני מתחיל לדבר אנגלית בביטחון, איזה כיף.
7.7.2023- Harry Potter and PARTY!
היום התחיל בסיור באולפני הארי פוטר. זה הריי ידוע שבלונדון נמצאים האולפנים אך אף פעם לא ביקרתי בהן ולכן הייתי מאוד נרגש לקראת הסיור. עשינו תמונות, הצטלמנו, שתינו את הבירה המפורסמת מהסרט (Butter Beer) , קניתי עט ובובה של הארי . אני חושב שהסיור הזה זה היה הפעם הראשונה שלי שהסתובבתי עם נועה דנה, נועה ברדוגו, נטע וליהי, ואני חייב לציין שהיה כיף ברמות! נועה ברדוגו הביאה איתה את המצלמה והצטלמנו מלא, ועשינו כולנו ביחד צחוקים, עשיתי תמונות עם נועה גנה וליהי ביחד עם הבירה, יצאו תמונות מחשגזות! בעיקר עשינו צחוקים והסתובבנו. חשוב לציין שגם בהתחלה הייתי עם יולי עמית זיו שירה נועה ברדוגו וליהי והיה צחוקים רצח, עשינו סרטון שלנו שאנחנו עפים עם מקל הקסמים וזה היה ממש כיף ומצחיק. וכמובן שגם שם עשיתי תמונה מצחיקה עם יולי, אני אצרף אותה.
לאחר אולפני הארי פוטר היה לנו שעתיים למידה בהם עשיתי פרויקט עם פדריכו, החבר האיטלקי שהכרתי שעד היום אנחנו בקשר ועם פדרו הברזילאי. היה כיף וגם לימדנו את האיטלקים להגי "שבת שלום". לאחר הלמידה היה לנו זמן ללכת להתארגן למסיבה, המסיבה הראשונה! המסיבה הייתה ממש מפתיעה (לטובה) המוזיקה הייתה ממש טובה וגם האורות, רקדתי עם כל הקבוצה שלנו וגם טיפה עם האיטלקים, במסיבה הכרתי את מריסול, ומאז המסיבה נהיינו חברים ממש טובים, שעד היום כל יום אנחנו מדברים. כמובן שהישראלים הרימו את כל האווירה במסיבה, כי ככה זה אנחנו, עושים רעש בכל מקום. לבסוף חזרנו למגורים עייפים ומותשים, והלכנו לישון.
אם להיות כנה, הייתי רוצה להמשיך לספר לכם על שאר הימים, החוויות, הטיולים וההרפתקאות, כי כששואלים אותי איך היה אני מתחיל לחפור שעות על גביי שעות, אבל זה לא המטרה שלי בסיפור הזה.
אני רוצה טיפה לספר לכם על הקשיים שעברתי. לפני המפגש הראשון, באזור חודש מאי, פתחנו קבוצה באינסטגרם של כל מי שטס לסאמר סקול. בקבוצה הייתי הבן היחידי, וחששתי שככה גם יהיה בלונדון, ושלא תבינו אותי לא נכון, אני מאוד אוהב להסתובב עם חבורות שיש בהם גם בנות, אני חושב שזה מאוד מוסיף עניין ומגוון, אבל אני צריך גם כמה בנים, שאוכל להרגיש מאוד בנוח לשתף אותם בפחדים שלי ואם קורה לי משהו רע. עד כשבוע לפני המפגש לא ידעתי אם יש בנים, וברגע שגם הם הצטרפו לקבוצה התרגשתי נורא! אני חושב שיש לי מן קטע של לשפוט אנשים לפני שאני מכיר אותם, וזאת הטעות שעשיתי במפגש קבוצה. אני לא התחברתי כל כך לבנים ממבט ראשוני והרגשתי שלא הולך להיות כיף איתם במסע, אבל בואו נגיד שזה ההפך הנכון!
ביומיים הראשונים אני זוכר שהיה לי מאוד קשה להיפתח אליהן, פחדתי שישפטו אותי או שישר יבטלו אותי על ההתחלה, אבל זה לא מה שקרה. פתאום נפתחתי אליהם והבנתי שהולך להיות פשוט משוגע! ואני כן רוצה להקדיש כמה מילים לכל אחד מהם: נתחיל מתומר, פשוט בין האנשים הכי מצחיקים שהכרתי. גם אם באותו היום הייתי ממש מבואס או שקרה משהו הוא תמיד ידע להעלות את המורל ולהצחיק את כולנו.
נועם, עוד מהמפגש יצא לנו טיפה לדבר והבנתי שמדובר בילד מיוחד וכשרוני. נועם הביא איתו לטיול את הגיטרה החשמלית שלו, והוא אהב לנגן לנו, והוא מנגח ממש טוב! יותר מזה, כל ישיבה במטבחון הוא ותומר היו דואגים שיהיה משהו לנשנש, פעם אחת זה היה מונסטר, שוקולדים, חטיפים ומלא מתוקים. איתי, בהתחלה לא יצא לי כל כך להכיר אותו, אבל לקראת סוף הטיול יצא לנו טיפה לדבר והבנתי שהוא פשוט מקסים, ושאם מתחברים אליו מגלים ילד כיפי. אני חושב שבטיול לא יצא לנו להתחבר עד הסוף אבל אם מתי שהוא בחיים זה יקרה אני מאוד אשמח. ואחרון חביב, תהל. איש השטויות נקרא לו. הבן אדם שהייתי איתו כמעט כל הטיול.
לפעמים הוא עלה לי על העצבים אבל תמיד ידעתי לשים את זה בצד כי מעבר לזה היה מדהים איתו. הסתובבנו מלא, קנינו דברים ביחד, אכלנו נהנו וכמובן שממש התחברנו. אני מאוד שמח שיצא לי להכיר את הבנים, הם היו חלק מאוד גדול אצלי בטיול ועכשיו הם חלק גדול אצלי בלב.
אני חייב לציין שבהתחלה שהתחלתי לכתוב לא חשבתי שאני אגיע לרמות כאלו שאני פותח ככה, הטיול הזה או יותר נכון החוויה הזאת פשוט גרמה לי לפרוק הכל, להנות מהרגע ולא לחשוב מה יקרה אם אני אריב עם מישהו, אם לא יאהבו אותי, אם יחשבו שאני מגעיל... פשוט להנות מהרגע!
אני יודע שאמרתי למעלה שאני לא אמשיך לדבר על הסגר יום שלי בסאמר סקול אבל יש יום ספציפי שאני חייב לדבר עליו והוא
17.7.2023- The Last Day
אני חושב שהיום הזה היה מאוד משמעותי בשבילי, נתחיל מהלילה שלו: בלילה של 17.7 בשעה 00:00 זה היה העזיבה של האיטלקים. מכיוון שאני מאוד התחברתי לאיטלקים בסאמר סקול, היה לי נורא קשה להיפרד מהם. כל הלילה הלכנו לחדרים שלהם, דיברנו ושיחקנו, ופשוט העברנו איתם את כל הזמן שלנו עד שהגיע הרגע להיפרד. אני חושב שהיה לי הכי קשה להיפרד ממריסול, פדריכו וסרנה, השלישיה האהובה עליי. את מריסול הערתי בהתחלה, דיברנו כל הטיול, נהננו, צחקנו ושיתפנו חוויות מכאן ומהארץ כשנפרדנו היא הביאה לי דובי אנגלי שמחזיק לב שהיא קנתה פה בלונדון, זה מאוד ריגש אותי לקבל את זה. את פדריכו הכרתי דרך מריסול, אומנם הוא היה קטן ממני בשנתיים (בן 13) אבל הרגשתי שאני מדבר עם החבר הכי טוב שלי! מכיוון שהוא היה איתי בכיתה אז גם עשינו עבודות ביחד, דיברנו והרגשתי מאוד פתוח לדבר איתו. והאחרונה היא סרנה.
השארתי אותה לסוף כי גם הכרתי אותה יומיים לפני הסוף. אני חושב שאיתה היה לי את הקשר הכי אינטימי. בלילה היפרדות אני הלכתי לדבר איתה, היה לנו מאוד קשה להיפרד אחד מהשני אך לבסוף זה היה צריך לקרות. היא הביאה לי את הגומייה שלה, שיהיה לי כמזכרת, ונפרדנו לשלום. עד היום אנחנו בקשר, ומי יודע, אולי יום אחד עוד אפגוש את השלישיה הזאת... הגיע הבוקר ובו אנחנו היינו צריכים להיפרד מהאוניברסיטה. היה מאוד קשה להיפרד, חלק בכו, חלק היו עצובים, אבל הכי חשוב שבסופו של דבר זאת חוויה אחת ענקית.
אני יותר ממליץ לכל מי שקורא את הסיפור שלי לטוס לסאמר סקול. אני רואה את החוויה הזאת כחוויה שלא אחווה שוב בעתיד, חוויה וזיכרונות שמלבים וילבו אותי לאורך כל חיי. וגם חברים שהכרתי והם נהפכו כבר לחלק ממני.
ועכשיו, אחריי שקראתם את הסיפור שלי, אני יותר ממחכה לשמוע את הסיפור העתידי שלכם... בהצלחה.
