כשנרשמתי לסאמר סקול הציפיות שלי לא היו בשמיים. ברור שחשבתי שזה יהיה מהנה ונחמד להכיר אנשים חדשים ולטייל בלונדון, אבל לא ידעתי כמה שהשבועיים האלה יהיו השבועיים הכי טובות ומשמעותיות בחיים שלי. אני לא חשבתי שאני אי פעם אוכל להנות מלהיות 24/7 עם אותם אנשים באותו מקום אבל כולם שם שינו את זה 180 מעלות.
החברים והחברות שהכרתי שם רק בשבועיים הולכים להיות איתי לנצח עם הזכרונות והחוויות שעברנו, האנשים האלה עברו איתי ביחד את הפחד והלחץ לטייל במדינה זרה "לבד". עזרנו אחד לשני כשהיה קשה, שמחנו וצחקנו ביחד, התלוננו ביחד וכמובן שגם ריכלנו על אנשים ממדינות אחרות ביחד (ישראלים אחרי הכל).
אני חושבת שבגלל שהיה לנו רק שבועיים להכיר זה את זה היינו חייבים להיפתח, כי איך אפשר לשרוד במקום זר אם לא להתאחד ולבטוח אחד בשני.
בזמן השבועיים שם למדתי כמה דברים; הבנתי שכדי ליהנות במאה אחוז אני צריכה להתמקד רק בהנאה, לא לחשוב יותר מדי פשוט לשחרר ולהתנתק מכל דבר שלא קשור לחוויה שלי בלונדון. אפילו לא היה לי זמן להתקשר למשפחה או להתכתב עם חברות, התעסקתי רק בזמן שלי שם וזה היה כל כך מדהים שאני לא יכולה אפילו להסביר.
הבנתי גם ששם אין מקום למבוכה או לביישנות, כולם שם לחוצים ומפוחדים ולבד, זה היה המקום שלנו לתמוך אחד בשני, להיות חברים של כולם, פשוט להיות משפחה. סוד קטן- כל הזמן אמרתי לעצמי שאם לא נסתדר או אם אני אביך את עצמי במקרה הכי גרוע אני לא אראה אף אחד מהם אחרי הטיול אבל האמת היא, הם הפכו להיות המשפחה השנייה שלי בזמן כל כך קצר ואני לא יכולה אפילו לדמיין לא לראות אותם שוב.
כל הטיול הזה לא היה סתם חופשה לקיץ; זה היה שיעור ענק לחיים, למדתי שם כל כך הרבה דברים, קיבלתי אחריות גדולה, הכרתי המון אנשים מדהימים וצברתי חוויות שישארו איתי לנצח. אני לא חושבת שאני יכולה לתאר במילים כמה הטיול הזה היה משמעותי בשבילי, וכמה הילדים שהיו איתי והמדריכים שלי תפסו להם מקום בלב ובחיים שלי.
