תמר

אני כותבת את הסיפור הזה שבוע אחרי שחזרנו ועדיין לא עיכלתי שסיימנו באמת שאין לי מושג אפילו איך להתחיל לתאר את השבועיים המטורפים האלו שחוויתי בסאמר סקול.

כבר כמה שנים שאני רוצה לטוס לסאמר סקול החוויה נשמעה כיפית ומדהימה הרי לטוס שבועיים לאנגליה בחופש מה יכול להיות לא כיף אבל כל השנים זה היה בגדר חלום כזה שלא ממש חשבתי שיקרה, אבל באזור ספטמבר ראיתי איזה סרטון בטיקטוק על הסאמר סקול ואמרתי לעצמי זהו אני באמת רוצה את זה ולפני שאמרתי להורים שלי כבר חיפשתי באינטרנט והאתר הראשון שקפץ לי היה האתר של קמפוס נכנסתי הסתכלתי והבנתי מה אני רוצה, אחרי זה הלכתי להורים שלי ושאלתי אותם אם אפשר והראתי להם מה שמצאתי כדי שיבינו שאני באמת רוצה את זה ומשם הכל התחיל הם בדקו את הכל ושאלו לאיזה מרכז אני רוצה ומאז במשך כל שנת הלימודים ספרתי את החודשים עד הטיסה.

במפגש שהיה לפני הטיסה פחדתי מאוד שהקבוצה תהיה לא נחמדה ויהיו ילדים סנובים ואני לא אסתדר איתם, שאני לא אוהב את המדריכים ועוד מיליון ואחת דברים. המפגש היה כזה מביך ומוזר אבל כבר שם התחברתי לשתי בנות נחמדות ויצאתי מהמפגש עדיין פוחדת אבל טיפה פחות. 
מי שמכיר אותי יודע שאני מאוד ביישנית אם אני בסביבה שחדשה לי לגמרי אבל ברגע שהגעתי לשדה קיבלתי את הצמיד הלניארד והשרוך למזוודה השוק של הסביבה החדשה נעלם מהר מאוד וכבר 20 דקות אחרי שהגעתי לשדה מצאתי לי חבורה של בנות מדהימות אחת אחת והחיבור בנינו היה מאוד מהיר.

אחרי שנפרדנו מההורים, התחלנו בתהליך של שליחת המזוודות, בידוק ביטחוני סוף סוף הגענו לדיוטי פרי (בשלב הזה אני עדיין לא מעכלת שעוד פחות משעה אני עולה על מטוס לאנגליה).

נחתנו באנגליה, עלינו לאוטובוס ונסענו למרכז שלנו ברונל הנסיעה הייתה קצרה ומהר מאוד הגענו למרכז שם פגשנו את ליאה שהסבירה לנו על המרכז, הנהלים, הכללים ובסוף גם על החדרים (החדרים הם אישיים לכל אחד ביחד עם מקלחת בחדר). ביום שהגענו היה גל חום מטורף אבל לא ממש היה קשה להתרגל לחום כי בכל זאת אנחנו מישראל אבל היה מאוד קשה עם העובדה שבאנגליה לא מאמינים במזגן.

הקבוצה והמדריכים- גילי ועמית המדריכים שלנו הם באמת המדריכים הכי טובים שיכולתי לבקש הם היו מדהימים כל הזמן גם כשאני וחברה שלי דופקות לגילי ב23:00 כי אנחנו צריכות לדבר איתה או גם כשכל דקה אני מתלוננת לעמית על איזה משהו שטותי אחר אבל לא משנה על מה הייתי צריכה לדבר או על מה התלוננתי תמיד קיבלתי את המענה שהייתי צריכה מגילי ועמית.

וגם הקבוצה שלי היא באמת הקבוצה הכי טובה שיכולתי לבקש נפתחתי שם לילדים בצורה כל כך מהירה ובזמן כל כך קצר בכלל לא הרגשתי שאני מכירה אותם שבועיים אולי יותר לכיוון השנתיים.
בשבועיים האלו עברתי כל כך הרבה חוויות ורגעים שאני לא אשכח כמו הצגה של רומיאו ויוליה, מפגש בוקר ב7:10 וסבב בוקר טוב תמר, שירים ברמקול בעברית בכל רגע פנוי,שתיית תה כמו זקנים בני מתאיים, ריכולים על אנשים בעברית, קרב מי ישב איפה בספות, שיחות במטבח של המסדרון, לבעוט בדלת של הביניין כל הזמן כי היא לא עובדת, ללמד את האיטלקים והברזילאים קללות או להגיד חיים שלי ובוקר טוב וללמוד מהם קללות, כל בוקר ללכת לחנות לקנות יוגורט ב1.69 פאונד ועוד כל כך הרבה דברים שטותיים שאני לא אשכח. באמת שהכרתי שם אנשים מדהימים שאני יודעת שהקשר שלי איתם ממש לא נגמר אחרי הסאמר סקול.

הילדים מהעולם- במרכז שלנו היו בעיקר איטלקים ובראזילאים אבל היו גם ספרדים, צרפתים, אוקראינים ונראלי גם מקוראטיה. השיעורים שלנו היו בעיקר עם הברזילאים שהיו ממש נחמדים ובסוף כל שיעור ניסינו לשכנע אותם לעשות איתנו טיקטוק והם לימדו אותנו גם שני ריקודים שלהם. ובזמנים החופשיים במרכז הייתי בעיקר עם האיטלקים שהיו מצחיקים פצצות במיוחד כשהם מתעצבנים שאנחנו מדברים עברית או כשהישראלים עושים להם מלא רעש וצרחות.
וביום האחרון את הפרידה שהם חתמו לנו על התיקים ועל הנעל ושנפרדנו מהם אולי עשרים פעם אם לא יותר ועדיין לא הספיק לי כי אני התגעגעתי אליהם כבר יומיים אחרי שחזרנו וזה מבאס שאני יודעת שאני לא אראה אותם יותר.

הטיולים- בגלל שהמרכז שלנו היה מאוד קרוב ללונדון ולמרכז יצאנו כמעט כל יום לטיול והיה כיף פצצות או כמו שעמית אמר לנו להגיד חבל"ז, מכל טיול יש לי לפחות חוויה אחת שהכי זכורה לי וזה עוד בלי לדבר על השופינג שהיה מדהיםםםם. כל יום שהיה בו שופינג חזרתי עם לפחות שקית אחת של H&M זה היה נראה כאילו פשטתי על החנות שלהם עם כמות הקניות שלי.