הכל התחיל שבכיתה ו אני רציתי ללכת לסאמר סקול, אבל אז הקורונה הגיעה ואיתה גם את אמא שלי שאומרת שמתי שהקורונה תיגמר אני אטוס, במהלך השנתיים ומשהו של הקורונה אני כבר חיפשתי עם מי לטוס ואז בכיתה ח, חברה אמרה שהיא זורמת ואין לה בעיה לטוס איתי.עכשיו אמא שלי הייתה מאוד בעד הרעיון אבל לקח לנו קצת זמן לשכנע את אמא שלה אבל בסוף הצלחנו, כל הזמן רק חיכינו למתי שנעלה למטוס, שבוע לפני החלטנו שתינו שאנחנו בבידוד ואנחנו לא יוצאות לאנשים כדי לא להדבק בקורונה.
כשהגענו לשדה התעופה לא ממש הפנמתי שאני עומדת לטוס לאנגליה, לונדון בפעם בראשונה ועוד יותר לא האמנתי שזה לסאמר סקול אחרי שנתיים שרציתי לטוס. כשהגענו ראינו כבר מלא ילדים שהולכים להיות איתי בקבוצה ואני ממש נלחצתי, כי הם לא מכירים אותי, והרושם הראשוני הכי חשוב, ואם הם לא יאהבו אותי אבל קצת התפוגג שהכרתי חבורת בנות והתחלתי לדבר איתן.
במטוס אני לא זוכרת בדיוק ליד מי ישבתי אבל אני זוכרת שאני לא כזה דיברתי והחלטתי פשוט ללכת לישון. כשקמתי הביאו לי אוכל ואני טבעונית אז הביאו לי בין הראשונים אבל אני לא הייתי כזאת רעבה אז אכלתי רק את הירקות. אחרי זה אני הלכתי לשבת ליד מי שבאתי איתה והתחברתי גם למי שישבה לידה והיה מאוד נחמד.
כשנחתנו אני עדיין לא האמנתי שאני באנגליה וישר אוטובוס בא לאסוף אותנו למרכז.באוטובוס אני ישבתי רק ליד מי שבאתי איתה ולא כזה דיברתי עם אנשים. כשהגענו למרכז הגיעה מדריכה מהמרכז שבאה להסביר לנו על הכל.
אני לא כזה הקשבתי כי הייתי עדיין בשוק שאני שם. התחלקנו לחדרים וישר אני סידרתי את החדר שלי כי אני הולכת להיות שם עכשיו שבועיים למה שישאר במזוודה.. היום הראשון שלי לא היה כזה להיט, השקעים בחדר שלי לא עבדו וזה מאוד תסכל אותי, וגם לא היה לי הרבה חברים, אבל בכללי לא ציפיתי ליום מושלם.
בשבועיים האלה אני הכרתי חברים מכל העולם וכמובן שאני שומרת עם רובם קשר, עלה לי הביטחון לדבר באנגלית ואני נהנתי מאוד. בגלל שאנחנו במרכז שמאוד קרוב ללונדון כל יום כמעט יצאנו לטייל וזה היה ממש מגניב. היה לנו פעילויות במרכז, מסיבות, היה מצחיק עם כל החברים ומעניין בשיעורים והבאתי לאנשים מחול לטעום במבה ולימדתי אותם עברית.
לסיכום הייתה חוויה מדהימה ו100 אחוז אני אחזור לעוד קיץ.
