אוקיי.. מאיפה להתחיל בכלל ?!?!?!
קוראים לי נופר שחל ואני נרשמתי לרויאל סקול.
וואוו... סאמר סקול – רואיל סקול 2010 ...
פשוט חוויה מדהימה. חוויה של פעם בחיים.
אני , אישית , כבר הייתי ב- סאמר סקול שנה שעברה. אבל השנה , היה פשוט מדהים !
החברים , המקום , האוכל , הלימודים , הטיולים.. ה כ ל !
היו לי שבועיים מושלמים פשוט .
זה התחיל קצת לפני הפגישה... אני ואחותי התאומה , ראם , החלטנו להירשם לרויאל סקול. וכבר שנרשמנו , הכרנו ילדים בעזרת הפורום , ראינו שהם נחמדים.. חיכינו לפגישה כל כך !
כשהיא הגיע , ממש ממש ממש התרגשנו ! ראינו את חברה שלנו עופר , שהייתה איתנו שנה שעברה בסאמר סקול בפולמר ג′ריינג′ , והיינו כל כך שמחות שאנחנו עוברות את זה עוד פעם ! הילדים היו מדהימים !
הפגישה נגמרה ונפרדנו . כל מה שחיכינו לו עכשיו , זה הסאמר סקול.
ספרנו ימים , דיברנו בפייסבוק , בסקייפ , בפלאפון , בכל מקום אפשרי. כל כך התרגשנוווו !
ה- סאמר סקול הגיע.....
איזה התרגשות !!
לא האמנו שזה קורה ! הגענו לשדה תעופה , עברנו את הבדיקות הביטחוניות והגענו לדיוטי פרי. לא קנינו כל כך הרבה , אבל לא נורא. עלינו על המטוס , הייתה טיסה נחמדה.
שיגענו את הדיילים , הם עוד שנייה העיפו אותנו מהמטוס... אבל העיקר שנהנו , לא ? (; נחתנו ,
מתים מהתרגשות ! נסענו נסיעה של שעתיים עד לרויאל. המקום היה פשוט
מ ד ה י ם ! ! ! אחרי שירדנו מהאוטובוס עשו לנו סיור ברחבי הקמפוס.
התפלאנו מהמקום המדהים , ונכנסו לחדרים לפרוק.
היה לנו יום דיי משעמם , אבל הכרנו כמה ספרדיות חמודות שנהיו חברות טובות שלנו בהמשך. בערב עשינו מסיבת ממתקים , היה מצחיק !
ביום השני היה את המבחן והדיסקו. המבחן לא היה קשה , אבל גם לא קל... במבחן פגשתי כמה ילדים שהיו איתי בסאמר סקול הקודם , זה היה מוזר !
אחרי המבחן היה לנו שיעור , ואז זמן חופשי.
בערב היה לנו דיסקו , שהיה דיי מעפן אז העדפנו ללכת ממנו ולשבת במעונות עם אדוארדו ואחותו מרטינה.(שגם היו איתנו שנה שעברה).
ביום שלישי היה טיול לקולצ′סטר והיה כיף ! ביום רביעי קמנו לארוחת בוקר טעימה , והלכנו לכיתות. למדנו שעה וחצי , הפסקה , ואז עוד שעה וחצי של שיעור. אחר כך היה ארוחת צהריים , ואז עוד שלוש שעות של פעילויות. בדרך כלל היה דוג′בול , בנדמינגטון , פוטבול , טניס , פינג פונג , בריכה ועוד... ככה עברו הימים והכרנו עוד ועוד חברים , והכרנו את המקום יותר ואת הכל.
בשישי עשינו קידוש. ביום ראשון נסענו ללונה פארק והיה מצחיייק. ככה המשיכו לחלוף הימים , וכמעט הגיע הסוף..
כבר בזמן הזה חשבנו על שעומד להיגמר , וכבר התחלנו להיות עצובים.. ביום שלישי היה עוד טיול , שהיה הטיול הכי טוב שהיה עד עכשיו !
אני יובי ועופר מצאנו חנות של הכל בפאונד , וקנינו מלא !
בערב היה לנו את המחזמר "גריז" , שהיה נחמד. פגשנו שם עוד ישראלים , שלא ציפינו לראות...
הייתה שם חברה שלי שגם הייתה איתי בסאמר סקול הקודם ! היה כיף לראות אותה... (: הימים המשיכו לחלוף , נהנו כל כך....
הגיע יום שישי , ואיתו דיסקו הפרידה. היינו ממש עצובים , זה היה דיסקו ממש שוווה , ולא יכולנו לדמיין שזה הדיסקו האחרון.. אחרי הדיסקו , אני ועופר התפרצנו בבכי. התחלנו להיפרד מכולם והיינו ממש עצובים !
היינו צריכות במיוחד להיפרד מהצרפתים שהלכו יום אחרי בבוקר , ואנחנו נהיה בטיול בלונדון..
אז ניפרדנו מכולם ! כולם ממש בכו שאנחנו עוזבים.. יום אחרי קמנו מוקדם בבוקר כדי להספיק להיפרד מהצרפתים שעוזבים ! ניפרדנו מהם , בכינו עוד מלא , ונסענו ללונדון.
בנסיעה היינו עצובים.. אבל כשהגענו למאדאם טוסו , העצב ברח. כשנכנסו , אני , ראם , עופר , עופרי , ויובי , נכנסו לחדר האח הגדול. היה ממש מצחיק !!! המשכנו להסתכל על הדברים , ואז נכנסו למנהרה המפחידה.
אני ועופרי נכנסו ביחד , החזקנו ידיים.. אנשים אמיתיים ומלאי דם באו אלינו והפחידו אותנו – בחושך ! ואז עופרי עצרה , ואני המשכתי ללכת.. לבד !
זה היה ממש מפחיד ! סובבתי את הראש שלי לראות איפה כולם , וכשהסתובבתי חזרה , איזה איש אחד , מלאאאאאא בדם , התקרב אליי ממש קרוב וממש פחדתי !!
אחרי שיצאנו ממאדאם טוסו , הלכנו קצת.. באמצע שהלכנו , מישהו קרא לי. הסתובבתי לראות מי זה , וראיתי שזה שני ילדים מהשכבה שלי. זה היה הזוי ! אחר כך הלכנו לארמון המלכה , ואז לשופינג. לא האמנתי שבלונדון לא היה כלום לקנות ..
אבל לא נורא , קניתי משקפיים (: אוקיי , חזרנו לרויאל ואכלנו ארוחת ערב שקראנו לה "הסעודה האחרונה"..
חזרנו לחדרים וכל הספרדים והאיטלקים חיכו לנו שם להיפרד מאיתנו. אין מישהו אחד שלא בכה. כולנו היינו עצובים !
בכי , בכי , ורק בכי.
לא יכולתי לסבול את הכאב של המחשבה שאני לא הולכת לראות את כל הילדים שהתחברתי אליהם כל כך במשך השבועיים האלה !
הצרפתים , האיטלקים , הספרדים... שאני אוהבת כל כך.
אה דרך אגב , לא כדאי לכם לקלל בקרבתם ... לימדנו אותם ה כ ל 
אחרי שגרמו לכולם ללכת בחזרה לחדרים , שטופים דמעות , ניסינו לישון.
לא הפסקתי לחשוב על זה , שזה נגמר.
זה באמת נגמר.
נרדמנו , איכשהוא.
קמנו בארבע וחצי בבוקר , עצובים.
יצאתי מהחדר לכיוון המסדרון וראיתי את מרטינה , גאיה , ומאורה ערות ועומדות מחכות לנו.
הם באמת קמו בארבע לפנות בוקר בשביל להיפרד מאיתנו ! לא האמנו.
זה היה כל כך עצוב.
נפרדנו כל כך הרבה פעמים , והלכנו להעיר גם את אח של מרטינה ,אדוארדו.
ירדנו במדרגות , הורדנו את המזוודות...
והלכנו לכיוון האוטובוסים.
האוטובוס איחר בשעה וחצי ! אבל אדוארדו נשאר ער , וחיכה איתנו. (:
האוטובוס הגיע , ונפרדנו ממנו.
לא הפסקנו לבכווווווות... הדמעות פשוט ירדו בלי רצון.
נסענו נסיעה של שעתיים לשדה תעופה , הרוב ישנו.
היינו עייפים...
הגענו לדיוטי פרי וזה , היה לנו רבע שעה.
באטרףףףףף , התחלנו לרוץ בדיוטי פרי ולקנות מלא !
עלינו על המטוס , ולא הפסקתי לבכות.
המראנו , הייתה טיסה מפחידה !!
אבל שרדנו. נחתנו בישראל , נפרדו מכולם... פגשנו את ההורים , והופ אנחנו בבית, וכאן נגמרו השבועיים המדהימים שעברתי.
באמת , תודה על הכל ! אין ספק ששנה הבאה אני נוסעת עוד פעם (:
ה י ה מ ד ה י ם .
