וואי , אז מאיפה אפשר להתחיל ?! קרה כ"כ הרבה בשבועיים האלה .. טוב , אז הדברר הראשון שאני זוכרת זה שאני ועופרי ישבנו בשיעור אנגלית ושספרנו 72 ימים , ההמתנה הייתה כ"כ ארוכה , לא יכולתי לחכות להגיע ליום שבו אני יעלה על המטוס .
אחרי שעות של לארוז , ולפרוק ולארוז ולפרוק מחשש למשקל עודף מצאתי את עצמי בדרך לשדה, כל הדרך לא הפסקתי לרעוד מרוב התרגשות , ואז הגעתי לשדה , הגעתי בין הראשונים וחכיתי לפגוש את כול הילדים שהכרתי כבר דרך הפייסבוק.
קודם ראיתי את ליעד ואז ראיתי את נופר וראם , היה כ"כ כייף לפגוש אותם (שנה שעברה טסנו ביחד וככה הכרנו) אחר כך באו כולם , וככבר הגיע הפרידה ממהורים , אני לא אשקר ויגיד שלא בכיתי, כי כן בכיתי , אחרי הדיוטי פריי עלינו למטוס. לאחר טיסה ארוכה ושעתיים נסיעה הגענו , המקום נראה יותר יפה אפילו מאשר בתמונות , היה אגם ענקי ומדשאה עצומה .
אחרי שפרקנו תמזוודות וסירנו בקמפוס לא מצאנו מה לעשת , התחלתי להתבאס , החלטנו ללכת לחפש בנים חתיכים אבל כול מה שמצאנו היה סינים סינים ועוד סינים , בערב עשינו מסיבת ממתקים , אני פרשתי מוקדם לישון (עקב מחסור שינה מרוב התרגשות) . ביום השני ערכו את המבחני רמה , וכבר אז הספקנו להכיר עוד ילדים , אני אישית פגשתי שני ילדים שהכרתי בשנה שעברה , ומבחינתי זה היה כ′כ כייף ! ,
בערב היה דיסקו אבל החלטנו לפרוש מוקדם ולשבת עם אדוארדו ואחותו (שני איטלקיים) במבנה מגוריים . ביום השלישי היה לנו טיול לקולצ′סטר והיה כ"כ כייף . ככה עברו להם הימים שבמהלכם הכרנו עוד ילדים מח"ול.
התמקמנו בכיתות , התרגלנו לתפוחי האדמה ולפסטה שהיה כל הזמן והכי חשוב , התרגלנו לשעון שמצלצל כל רבע שעה . בשישי היה לנו קבלת שבת ויהודים אחרים מחו"ל הצטרפו וזה מבחנתי היה מרגש , בשבת היה לנו טיול לקיימבריצ′ שקניתי בו מלא , וכמעט הלכתי לאיבוד ,
בראשון הלכנו ללונה פארק , אני ויובל נתקענו פעמיים על מתקן והיו צריכים לעשות לנו עוד שני סיבובים בשביל שזה ימשיך אז יצאנו מורווחות . עברו להם הימים , ואז הגיע יום שלישי , הטיול של יום שליישי היה הטיול הכי כייפי , טיילנו לאיזה עייריה , אבל קניתי מלא , מצאנו חנות של הכול בפאונד , ומצאתי שם כול מיני מתנות לחברות
בערב היה לנו הצגה של גריז, בהצגה יצא לנו לפגוש י/שראלים אחרים שנסעו ל- סאמר סקול , אני פגשתי ילד אחד שלמד איתי בחטיבה ואפילו קרוב משפחה רחוק שלא ראיתי 3 שנים . ככה עברו להם הימים וכבר התחושה שזהו שזה הסוף וזה נגמר כבר הייתה חזק באוויר , וככה באמת עברו הימים .
הגיע הדיסקו פרידה, נפרדנו מהצרפתיים כי ידענו שלא יהיה לנו הרבה זמן להיפרד מהם ביום למוחרת כי אנחנו היינו צריכים לנסוע ללונדון , אז כמובן אני הייתי הראשונה לבכות , ואזז גררתי אחרי את נופר ועופרי וגם את קמילה ומאורה (שתי איטלקיות). ואז עבר גם הטיול ללונודון עם אווירה של דיכאון , הגענו חזרה , ואז נפרדנו מכולם (כי הטיסה שלנו הייתה ב5 בבוקר) הפרידה הייתה כ"כ קשה , בחיים שלי לא בככיתי ככה, נפרדתי מכול הספרדים ואז מהאיטלקים , זה היה כ"כ עצוב וזה קשה לכתוב את זה בלי להזיל דמעה .
לפני שאני אספר על השעות האחרונות שלנו אני רוצה לספר על הילדים : כמובן , הישראלים מדהימים כולם ! באמת , כ"כ נחמדים וחמודים , והבנות התחברתי עם כולן , והם הכי חמודות שאפשר . הצרפתיים ,בנוסף לכמה יהודים שהיו בקבוצת הצרפתים (אחת הייתה אמורה לבוא לישראל וקבענו להיפגש אבל התבטל לה הטיול) היה את בנג′מין שהבין טיפה טיפה עיברית , ובנוסף היו את מקסים יאן טיבוט ועוד שפשוט היו כ"כ מדהימים וחמודים .
הספרדים : רות , נטליה ונטטליה , פאבלו וקרלוס שהיה משעמם בשעורים למדתי אותו לדבר עיברית ועוד ילדים מדהימים . וכמובן יותר מהכול , האיטלקים : אין מילים לתאר כמה שהם היו חמודים ומקסימים , היה את סבריו המציק , לורנזו וליסה שהיו איתי שנה שעברה, מאורה , מרטינה , קמילה הקטנה , גאיה אירנה שאני חייבל ואדואדו , אין על אדוארדו , הילד הכי חמוד שהכרתי בעולם! .
אנחנו לימדנו את הילדים מחו"ל טיפה עיברית והם אותנו בשפה שלהם , אז עצה לעתיד לא כדי לכם לקלל עכשיו איזה איטלקי . אז נחזור לכתוב על הסוף : אחרי שכולם כבר כמעט הלכו לחדרים ונפרדנו מהם סופית אני ישבתי מחוצ לחדר והמשכתי לבכות . דיברתי עם מרטי ואירנה ואדוארדו , ופשוט לא יכולתי עם המחשבה שאני לא אראה אותם שוב .
נכנסתי לחדר , סגרתי את המזוודה וסידרתי את החדר , שהיה מבולגן בצורה נוראית , עופרי נרדמה ונשארתי רק אני , אני והבלאגן , סיימתי לסדר את החדר בסיבובות שתיים והלכתי לישון. בבוקר מרטינה העוררה במיוחד בישבילינו וגם אדוארדו , נפרדנו מהם ועלינו לאוטובוס ..
ככה פחות או יותר מסתיים הסיפור שלנו . זה היה הקיץ הכי טוב בחיים שלי , מי שלא היה איתנו בקבוצה לא יבין בכלל מה הלך שם .הכרתי והתחברתי עם ילדים מדהימים שבחיים לא הייתה לי אפשרות אחרת להכיר אותם , אין ספק שגם שנה הבאה אני הולכת ! תודה לכולם על הקייץ הכי טוב בעולם !
