היי אני מיקה בן שמואל וטסתי לחוויה הכי טובה וכייפית שכל ילד יכול לחלום עליה-
לסאמר סקול.
מהרגע שסגרנו הכל ועד הטיסה
אין דבר שחיכיתי לו יותר מזה.
לא היה אחד שלא ידע שאני טסה
כמה אני מחכה, מתרגשת, מצפה וגם קצת חוששת.
לטוס למדינה זרה עם אנשים שאני לא מכירה יכול להיות מלחיץ, ובאמת זה ככה
אבל באותו הרגע שהגעתי לשדה התעופה
ונפרדתי מההורים בדמעות קצת
הכל עבר ושכחתי כמה ולמה פחדתי.
מהרגע הראשון הסביבה הייתה כייפית
את הטיסה העברנו בדיבורים ולא יכלנו לחכות להתחיל את המסע המטורף הזה.
נחתנו בעיר הגדולה ונסענו לאוניברסיטת
ברונל, הגענו התמקמנו ובזמן הזה
באמת הבנתי לאן הגעתי,
הגעתי לסאמר סקול לחוות חוויה מטורפת
להעביר את השבועיים הכי טובים שיכולים להיות לי, להכיר חברים מהארץ ומהעולם, ללמודאת השפה האנגלית ולטייל ברחבי אנגליה.
התעוררתי כל יום בידיעה שיהיה לי כיף
שאני אראה מקום חדש ואצבור זיכרון
נוסף. בבוקר היינו הולכים לחדר האוכל
ולמרות האוכל השונה דאגנו לראות את הטוב ומכל דבר להוציא את הטוב ביותר.
בשיעורים הייתי עם עוד שלושה ישראלים
והשאר היו מאיטליה וברזיל.
היינו לומדים עובדים ביחד על פרוייקט שקשור לנושא הנלמד ולאחר מכן מציגים.
בהמשך היום היינו יוצאים כל פעם למקום אחר טיילנו באוקסבריג׳, אולפני הארי פוטר, מחזמר מלך האריות, ארמון המלך, אוקספורד, מאדם טוסו, לונדון איי ועוד…
מכל מקום הייתי יוצאת בחיוך ואומרת שזה המקום הכי טוב שהיינו ואז היה מגיע הטיול הבאואמרתי את אותו הדבר, בכל מקום צחקתי ונהנתי.
בפעילויות הערב היינו רואים את האיטלקים והברזילאים רואים סרטים, משחקים משחקיספורט, שרים ורוקדים.
במהלך הסאמר סקול היו שתי מסיבות דיסקו שם היינו רוקדים כולם ונהנים,
לפי דעתי המסיבה השנייה הייתה טובה יותר.
יום לפני הטיסה חזור היה לנו טקס חלוקת תעודות עם האיטלקים הברזילאים עזבו והסוףהיה מורגש.
היה סרטון מרגש שצוות ארדמור הכין וסיכם את השבועיים האלה.
לאחר מכן פולינה המנהלת קראה בשמות וכל ילד הלך לקבל את התעודה שלו.
התור שלי הגיע לקחתי את התעודה בחיוך גדול ועברו לשאר.
כל קבוצה שהיו מסיימים לחלק להם את התעודות היו מכריזים על ילד אחד שיקבל תעודתהצטיינות. ברגע שהגיע התור של הישראלים לשמוע מי מקבל את תעודת ההצטיינות הייתימרוכזת בכלל בתעודה שלי ולא התייחסתי למה קורה מסביב.
ואז שמעתי את השם מיקה בן שמואל
הלכתי בידיים רועדות וחיוך ענק לקבל את תעודת ההצטיינות שלי, הקבוצה המדהימהשטסתי איתה דאגו לצעוק את שמי לעשות אותי מאושרת. בכלל לא חשבתי שאני אהיה זאתשתקבל אותה
ועצם זה שקיבלתי אותה הפך את החוויה הזאת ליותר מרגשת בשבילי.
לאחר קבלת התעודות הגענו למסדרון של הבנים לסיכת סיכום יום אחרונה.
המדריכים שלנו עמית וגילי דאגו לעשות לנו פעילות שהיא רק הישראלים, פעילות הישרדותשבה חולקנו לשתי שבטים שההדחות היו תלויות במזל. כל פעם עמית היה מערבב אתהפתקים של השבט שממנו יודחו הילד או הילדים ומי שיוצא מודח.
הייתי בטוחה שאני אודח בהתחלה
אבל כל פעם ראיתי שמישהו אחר מודח
שאני עדיין שם.
ואז בשיחת הסיכום האחרונה הייתי בחמישייה האחרונה שנשארו
ועמית הוציא את הפתקים עם שמם של המודחים ונשארתי, נשארתי עד שהגעתי למקוםהראשון. הרגשתי כלכך שמחה וברת מזל במיוחד אחרי שלפני שעה קיבלתי תעודתהצטיינות. כולם שמחו בשבילי עוד הפעם וכמובן המדריכים לא שכחו להזכיר לי שבפעםהראשונה של המשחק אמרתי שאודח ראשונה.
לסיכום
בשבועיים האלה למדתי על עצמי
שנכון היה לי קשה לעזוב את המשפחה שלי לשבועיים אבל זה גרם לי לדעת שאני יכולהלהסתדר לבד טוב יותר ממה שחשבתי,
שאני עצמאית, אחראית, יודעת מה טוב לי,
מה כיף לי וגם שיש רגעים פחות טובים
לנצל את הכל לטובה.
חזרתי עם ביטחון רחב לעמוד מול ילדים ולדבר באנגלית, אוצר מילים חדש
לעמוד מול ילדים ולהציג עבודות.
אני רוצה לומר תודה למשפחה שלי שתמכו ודאגו לי בכל שלב בחוויה הזאת.
לסבא שלי שמימן את כל המסע הזה,
למדריכים שלי עמית וגילי שדאגו להיות שם תמיד בשבילי, להצחיק ולעזור לי בכל רגעשהייתי צריכה.
וכמובן תודה ענקית לקבוצה שלי לחברים שלי שישארו איתי לעוד המון זמן,
איזה מזל שזו הייתה הקבוצה שלי.
אני ממליצה לכל אחד לנסוע לחוויה המטורפת הזאת שנקראת סאמר סקול.
אוהבת המון ומתגעגעת מיקה.
