סאמר סקול
החוויה הזו שעברתי הייתה תמיד בגדר חלום, הבטחה מאמא ואבא אי שם בכיתה ו שיום אחד אני אטוס לבד לחול עםקבוצה של ילדים שאני לא מכירה לשבועיים אצטרך להסתדר לבד ולפתח חברויות מאפס.
לפני כמה חודשים בהחלטה פזיזה אני ואופיר חברה שלי החלטנו שאנחנו רוצות לעבור את החוויה הזו יחד והתחלנו לנסותלסגור לניו יורק, הקדוש ברוך הוא עשה את שלו וכיוון אותי למקום שבו אני צריכה להיות בדיוק כמו שרק הוא יכול לעשותובסוף בשל הנסיבות החלטתי לטוס לגמרי לבד לסאמר סקול בלונדון הארו.
עכשיו ביום האחרון שלי פה (24.07.22) אני יושבת במעגל עם חבורה של ילדים שלפני שבועיים לא ידעתי איך קוראים להםוהיום מרגיש כאילו אנחנו יחד מאז ומתמיד מתרגשת עד דמעות ומריצה בראש את כל השבועיים שעברנו יחד ממש מהרגעהראשון ועד עכשיו.
אני זוכרת איך בהתחלה הכל היה נורא מוזר ומפחיד, נפרדתי מאמא ואבא בשדה ורק רציתי להתחיל את המסע.
אבל נוכחתי לגלות שהכל קורה פה נורא מהר החברויות נבנות תוך רגע ומרגיש כאילו הכרנו תמיד. יש פה אנשים שאניבטוחה שישארו איתי תמיד, חברים לחיים, אנשים שבסיטואציה אחרת אולי לא היינו זוכים להכיר ולהתחבר.
אם אני אתחיל לפרט פה על כל החוויות זה לא יגמר כי זה שבועיים באמת אינטנסיבים מלאים בכל כך הרבה רגעים קטניםגדולים יפים שמחים מצחיקים עצובים ולפעמים גם מבאסים או מעצבנים אבל אם הייתי צריכה לסכם במשפט אחד הייתיאומרת שבחיים לא הייתי מוותרת על החוויה הזו והייתי עושה אותה עוד אלפי פעמים.
עבורי המסע הזה היה הזדמנות לאתגר את עצמי להרגיש איך אני יכולה להתמודד כשאני מגיעה למקום שאני צריכהלהתחיל בו מאפס ולנסות להסתדר ולמצוא את האנשים שמתאימים לי ושאני רוצה שילוו אותי.
אני בן אדם ביישן ואף פעם לא הייתי בסיטואציה דומה אז זה הפחיד אותי אבל ידעתי שאני לא מוכנה לוותר על זה ואני כלכך שמחה שלא נתתי לפחד לשלוט בי כי הוכחתי לעצמי שאני יכולה להסתדר לבד ושבסוף האנשים הנכונים מוצאים אתהדרך אליך.
בקיצור אני כל כך מודה לקב״ה להורים שלי לחברים שליוו אותי ולמדריכות על מסע שאני לא אשכח לעולם ועל חוויה אדירה.
תודה.
