אגמי

הסיפור שלי של הסאמר סקול התחיל עוד לפני שהקיץ הגיע, כבר שנרשמתי בחודש אוקטובר ידעתי שאני הולכת לחוותחוויה מטורפת של פעם בחיים. עם החוויה המטורפת שידעתי שאני הולכת לחוות יגיעו גם הפחדים והחששות האם אני יהיהלבד? איך אני אסתדר? מה יקרה? מה יהיה אם הגעגוע למשפחה? והכי חשוב איך אני אשרוד בלי החיבוק של אמא. הגיעחודש יוני ואיתו גם המפגש  ההכירות הראשון של הקבוצה בדרך למפגש הייתי בחששות מטורפות והיו רגעים בודדיםשאמרתי לעצמי ״ אגם מה את עושה לעצמך?״ מתי שהגעתי ראיתי את המדריכות המשלמות והמיוחדות שלנו, סולי ותאי,  בשניה שראיתי אותם אמרתי לעצמי אנע בידיים טובות, החיוך הרחב שהיה להן על הפנים נתח לי תחושת רוגע ויהיה בסדר. המפגש היה התלהבות והתרגשות עשינו משחקי הכירות והיה אווירה כל כך חיובית וטובה שאני אפילו זוכרת את החיוך שליעל הפנים שהגעתי הבייתה אבל בכל זאת עדין היה לי את החששות ואת הפחדים. ביום של הטיסה היה לחץ אטומי, לילהלפני ארזתי את המזוודה וכבר התחלתי להתגעגע למשפחה עשיתי צ’ק   בבוקר של יום שבת ובילתי את הרגעים האחרוניםשלי עם המשפחה שלי. 

המשך יבוא………