שי

סאמר סקול ברונל בוגרים 2022 - יומן מסע: שי שרון

טוב, איך בכלל מסכמים, אני לא חושבת שחויה כל כך ענקית תצליח להיכנס בכמה עמודים, אני אתחיל ונראה לאן הזרם יקח אותי :)
כרגע אני יושבת בחדרי, לאחר שבועיים שלא הייתי פה, שבועיים של טירוף לא נורמלי, אני לא מצליחה לישון. אני לא מפסיקה לחשוב על כל החברויות שיצרתי עם אנשים שמפוזרים במקומות שונים בארץ ובעולם. כולי עדיין מוצפת במלא חוויות, זכרונות ואנשים שלא דמיינתי שיכנסו לי ללב אחרי כל כך מעט זמן.

היום הראשון, הטיסה. אני זוכרת אותו כאילו זה היה אתמול, היו לי חששות לא אשקר. אני ילדה יותר שקטה, לפעמים קשה לי להתחבר לילדים חדשים, לוקח לי זמן, אני צריכה את הרגע שלי, וזה בסדר גמור! פחדתי שאני אהיה לבד, שאני אתגעגע לבית, שאני אתבייש לדבר באנגלית, בקיצור היו לי מחשבות שניות לגבי כל הסיפור, אולם ברגע שהגעתי לדיוטי הכל השתנה. התחלקנו ביננו לקבוצות קטנות כדי שאף אחד לא יהיה לבד, שמתי לב שבאמת כולם באו ברצון לפגוש ילדים חדשים, לכן כל אחד הלך עם עוד שניים שלוש ילדים והסתובבנו. לפעמים נפגשנו בארומה או מקדונלדס וישבנו כולנו ביחד. כבר מהרגע הזה האווירה הייתה שונה. בטיסה ישבנו בצורה אקראית מוחלטת ליד ילדים מהקבוצה שלנו, ככה היה לנו עוד זמן ביחד, לדבר, להכיר, לאכול, לצחוק ולעשות שטויות. 

דווקא בימים הראשונים של המסע לונדון הצליחה לשבור את שיא החום בשבילנו, כבר מרגע הנחיתה עוד לשלושה- ארבעה ימים הבאים היה חום לא נורמלי, מכיוון שבאנגליה לא תומכים במזגנים ומאווררים כל חדר היה יותר חנוק מהשני. היה חם אבל התגברנו על זה ביחד :)

אחרי נסיעה של חצי שעה משדה התעופה בהית׳רו עד אוניברסיטת ברונל הגענו. הייתה לנו שיחה קצרה, קיבלנו את המפתחות לחדרים והגענו למקומות מגורים, ברגע זה אני לא אשקר כולנו היינו גמורים מעייפות אבל זה לא מנע מאיתנו להמשיך להכיר אחד את השני יותר טוב. עשינו סיבובים במרכז הענק של ברונל, ראינו שיש בית קפה, סופר, סופר-פארם, חנות מזכרות קטנה, Subway, סטארבקס ועוד מלא. אחרי הסיבוב התמקמנו קצת וירדנו מתחת למגורים, שם היו ספסלים ישבנו קצת ודיברנו לאחר מכן הלכנו לארוחת ערב. בערב סרט, הלכנו לקצת זמן אבל לא נשארנו שם, העדפנו להמשיך להכיר אחד את השני. אחרי כמה זמן היה כבר מאוחר אז זזנו למיטות ליום הגדול שמצפה לנו מחר!!

היום השני היה יותר יום התאקלמות. קמנו בבוקר והלכנו לארוחת בוקר, אחר כך הלכנו קצת ברגל למגרשים הענקיים של ברונל שם שיחקנו כל מיני משחקים עם עוד ילדים מרחביי העולם. הכרנו קצת את הצוות המקסים, של הקמפוס. לאחר מכן חזרנו, היה לנו קצת זמן חופשי להסתובב, חלק חזרו לחדרים, חלק קנו חטיף בסופר וחלק המשיכו להכיר חברים חדשים מחול. באותו זמן החברים שלי למסדרון ואני גילינו שיש מטבחון קטן בקצה של המסדרון, אז ישבנו שם לקצת זמן, ודיברנו. ראינו שיש שם הכל, מקררים, מקפיאים, מיקרו, טוסטר, קומקום, מטאטא, כיורים, כל מה שהיינו זקוקים לו. הלכנו לארוחת צהריים ולאחר מכן ניגשנו לעשות מבחנים של שיבוץ רמה. אני אישית פוחדת פחד מוות ממבחנים, מכל סוג, אולם זה היה מבחן מצחיק ביותר. המבחן לא רציני, גם אם לא מבינים כלום לנחש, הוא קצר, תמיד אפשר לשנות את הרמה ולבקש לעבור קבוצה, המורים מתחלפים, כמעט כל יום עושים מיקס בכיתות וככה תמיד אפשר להכיר עוד ועוד ילדים מארצות שונות. לי אישית המבחן הלך לא טוב, הרגשתי שאני ברמה קלה מידי,  אבל דיברתי עם המדריכות שלי, סוף והגר המושלמות, והכל הסתדר, גם השיעורים לא היו חלק כל כך קריטי ביום אז הכל הלך בסדר :) לאחר מכן הלכנו לארוחת הערב, חזרנו לחדרים כי הייתה לנו מסיבת דיסקו בערב!! היינו חייבים להתארגן. ביקשו מהדיג'יי כמה שירים בעברית וכבר הרגשנו בבית. במסיבה יצא לי לרקוד עם ילדים מהארץ שלא ממש הכרתי, במסיבה הראשונה הכרתי חברה שנשארה לצידי במשך כל הטיול :)

את היום השלישי התחלנו מוקדם מהרגיל. לילה לפני סוף והגר הודיעו לנו שיהיה תרגיל שריפה. בשעה 6:30 בבוקר הייתה אזעקה, מכיוון שכל הישראלים ידעו עליה אז לא נלחצנו. כמובן שאחר כך אכלנו ארוחת בוקר. היום יצאנו מהמרכז בפעם הראשונה, נסענו למרכז קניות עצום בשם Westfield, שם היה לנו זמן חופשי, שהעברנו בקניות. לקראת הצהריים חזרנו למרכז חזרה, אכלנו ארוחת צהריים, לאחר מכן התחלנו רשמית את הלימודים. נכנסנו לכיתות, הלימודים הם בעיקרון הולכים ככה, שעה וחצי לימודים, חצי שעה הפסקה ואז עוד שעה וחצי. אולם, זה לא לימודים כמו שאנחנו רגילים בארץ, אפילו לא דומה, אני בכלל לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה לימודים. לדוגמא, יום אחד למדנו על שייקספיר, התחלקנו לקבוצות והפקנו מחזה קטן מול הכיתה, יום אחד דיברנו עם אנשים מארצות שונות על חינוך במדינות שונות בקיצור, השיעורים היו חוויה בפני עצמה! 

לאחר מכן היה רגע קסום בקבוצה הישראלית, כמובן שהיה עדיין חם, עמדנו בחוץ כי בדיוק הייתה אמורה להתחיל פעילות של טורנירים אבל משום מקום התחיל לרדת גשם. כולנו שמחנו בטירוף, קפצנו, צחקנו, ברחנו והצטלמנו, לאחר מכן יצאה קשת גדולה וצבעונית, אני הרגשתי שהרגע הזה היה קסום במיוחד. כמובן שהטורנירים התבטלנו אבל זה לא מנע מהישראלים להישאר בחוץ, לשחק קצת בכדור, להתגבש ולהמשיך לצחוק ולהנות. פגשו שם כלב לברדור חמוד וכולנו רצנו ללטף אותו, הוא היה מקסים. בערב סוף והגר החליטו לעבוד עלינו שמלכה אנגליה מתה, הן אפילו הביאו את ענת, הרכזת של הקמפוס באנגליה, אולם בסוף כפיצוי הן נכנסו עם מגשי פיצות וסלחנו להן :) ומפה לשם כבר היה מאוחר, אכלנו, דיברנו וצחקנו, ולא שמנו לב לשעה, כל אחד חזר לחדר שלו.

ביום הרביעי היה יום לימודים, למדנו קצת יותר, אבל היום למדנו על שייקספיר, היינו צריכים לתכנן ולהפיק מחזה אחד. כמובן שהיו הפסקות לארוחת צהריים וגם לזמן חופשי. היה כל כך כיף, באותו יום הכרתי עוד הרבה ילדים ממדינות שונות  והתחברנו, כל קבוצה הציגה את ההצגה שלה והיה שיעור מדהים. לאחר מכן אכלנו ארוחת ערב וסיימנו את היום עם קריוקי ושרנו בכל השפות :)

בבוקר של היום החמישי קמנו לארוחות הבוקר. תאמת שכבר התחילה להימאס כבר כי כל יום בבוקר היה אותו אוכל. ישר אחר כך יצאנו לעיירה וינדזור. טיילנו בעיירה והתקדמנו לכיוון הטירה של המלכה. בדרך פגשו ברבורים יפהפיים שלא פחדו להתקרב אלינו. כאשר הגענו התחלקנו ביננו לקבוצות קטנות. היה לנו זמן חופשי והסתובבו ברחבי הטירה (שהייתה עצומה!). לאחר מכן מי שרצה קנה גלידה שהייתה מעולה, עשינו סלפי עם השומרים, עברנו בחנות מזכרות ויצאנו מהטירה. בווינדזור היה לנו גם זמן חופשי בעיירה, אכלנו בפיצרייה מעולה, הסתובבנו ועשינו קצת שופינג, בקיצור עשינו כיף חיים :) לקראת הערב חזרנו למרכז. היה לנו זמן חופשי, אני וחברים שלי עשינו ישיבת צוות במטבחון, עשינו צחוקים ונישנשו חטיפים. לאחר מכן הלכנו לחדר אוכל לארוחת הערב. יותר מאוחר שיחקתי עם ברזילאים משחק חדש שהם לימדו אותי, קוראים לו UNO, מסתבר שהחוקים של UNO והחוקים של טאקי זה אותו דבר, אז הבנתי את המשחק די מהר, לאחר מכן לימדנו אחד את השני כל מיני מילים בשפות שונות ויהיה ממש מצחיק. 

היום השישי היה יותר רגוע. נשארנו במרכז. בבוקר קמנו ישר לארוחת בוקר. את הבוקר פתחנו במשחקים שונים, כגון כדורגל, חץ וקשת ואקרובטיקה. משם המשכנו ללימודים על איכות הסביבה, הצענו פתרונות והצגנו מול הכיתה. באחת ההפסקות הייתי עם עוד 3 בנות מהקבוצה הישראלית, ועשינו אקרובטיקה קלה, כולנו עשינו עמידות ידיים והזזנו את הרגליים כדי שיהיה רשום LOVE, את האות E היה קצת קשה לעשות אז ערכתי קצת את התמונה (הוספתי לאחת מהבנות עוד 2 רגליים). לאחר מכן ניסינו לאתגר את עצמנו, ניסינו לרשום קמפוס, כל אחת הצטלמה בתורה, עשינו פוזות משונות עד שבסוף הצלחנו, זאת הייתה חוויה ממש כיפית עבורי, אני זוכרת שכולנו צחקנו כל הזמן וחשבנו על דרכים יעילות ויצירתיות. לאחר מכן הייתה ארוחת הצהריים וזמן חופשי, חלק מהילדים אכלו בSubway את ארוחת הצהריים, אני זוכרת שאני וחברה שלי לא אכלנו שם אבל ישבנו איתם לארח להם חברה, אחרי קצת זמן החלטנו ללכת ואז אני באה לצאת מהחנות, אבל דפקתי את הראש של בחלון זכוכית כי חשבתי שזאת הייתה היציאה, רוב האנשים שם צחקו, כולל חברה שלי ואני, כאשר יצאנו משם התפקענו מצחוק, היה כואב אבל שווה את זה :)

בערב הלכנו שוב לחדר אוכל לארוחה קלילה, חלק מהילדים הלכנו היום לכבס ולמדו למה צריך להפריד צבעים בכביסה. יותר מאוחר התכנסו הקבוצה של הישראלים לקידוש, כולם התלבשו חגיגי, זה היה רגע מקסים, פתאום עלו געגועים לבית בישראל, אבל האנשים החדשים שהכרתי והמרכז כבר הרגישו לי כמו בית. ברגע זה הבנתי כמה האנשים שהכרתי במסע זה משמעותיים עבורי, ומי ידע שאני אצליח להתחבר ככה לאנשים בכל כך מעט זמן 3>

בקידוש בירכנו וכמובן שתינו מיץ ענבים, אכלנו חלה והדלקנו נרות. לקינוח הגר וסוף המדהימות הביאו לנו וופל בלגי ופנקייקים, מי שרצה שם למעלה נוטלה או מייפל והיו גם תותים! אכלנו ביחד וישבנו. ישר אחרי זמן איכות יחד חזרנו לחדרים, היה לנו שוב מסיבת דיסקו בערב, עזרנו אחד לשני להתארגן ויצאנו, בדיסקו ביקשנו כמה שירים בעברית ודיג'יי זרם איתנו, צעקנו, צרחנו. אחרי הדיסקו היינו כבר גמורים מעייפות אז הלכנו לישון. 

זהו מסכמים שבוע אחד, חצי מהחוויה, אני לא יודעת איך אבל הכל עבר כל כך מהר, אני מרגישה כאילו אני מכירה את הקבוצה מהארץ כבר שנים. היום נסענו ל״british museum״ שם הסתובבנו. המוזיאון עצום ומחולק ליבשות ולמדינות, למדנו על תרבויות שונות, מדינות שונות, טקסים שונים ואפילו ראינו מייצגים מיוחדים. למרות שאני בדרך כלל לא אוהבת מוזיאונים המוזיאון הזה היה מדהים, יש שם הכל מהכל. גם שם התחלקנו ביננו לקבוצות קטנות, בשלב מסויים נפגשו במוזיאון אז עשינו קצת מיקס בקבוצות לפני לאן כל אחד רצה ללכת. לדעתי האזור הכי יפה ומיוחד היה על יפן או על אפריקה. לאחר מכן הלכנו ברגל, טיילו קצת והגענו ל piccadilly circus שם היה לנו זמן חופשי, הסתובבנו שם, עשינו קצת קניות, אכלנו, טיילנו, צחקנו, ראינו מופעי רחוב יפים במיוחד, ספגנו קצת תרבות וחוויות. לאחר מכן חזרנו למרכז ישר לארוחת ערב. יותר מאוחר היה ערב סרט, מי שרצה הלך לראות, אני אישית בחרתי שלא, הלכתי לטיול במרכז הגדול של ברונל. חמש דקות הליכה מהמגורים שלנו יש אגם גדול עם מלא ברווזים, הלכתי לשם עם חברות, ישבנו ודיברנו עד שהיה כבר מאוחר, התקרבנו למגורים שלנו וראינו חבורה של ברזילאים יושבים במעגל הצענו להם שנשחק ביחד Never Have I Ever, הסברנו להם את החוקים, שיחקנו יחד, היה מצחיק ממש וכיף, בלי לשים לב השעה הייתה כבר 23:00 והיינו חייבים לחדור למגורים, נפרדנו יפה מהם לשלום אמרנו שניפגש מחר :)

היום השמיני היה קשה עבורי במיוחד, נסענו לפארק השעשועים Thrope park, פארק מטורף, הוא היה כל כך גדול. קשה להסביר את זה אפילו, כל רכבת הייתה יותר מפחידה מהשניה. אני שונאת פארקי שעשועים, אני תמיד מפחדת וחושבת על איך אני יכולה למות. בהתחלה לא רציתי לעלות בכלל, פחדתי פחד מוות. חברה שלי ניגשה אלי ודיברה איתי, היא אמרה לי שהיא תהיה איתי ביחד בקיצור הרגיע אותי, בהתחלה הסתובבנו קצת ואז ראינו מתקן, לא היה תור, עזרתי קצת אומץ ועלינו. ברגע שהאיש האחראי שם לי את החגורה התחלתי לצרוח ולבכות, הוא שאל אותי אם הכל בסדר, עניתי לו לא, אז הוא שאל אם אני רוצה להישאר ועניתי לו כן! המתקן היה קצר, אבל בהחלט מפחיד, אחר המתקן פשוט רעדתי לא יכולתי ללכת או לזוז, אבל זה פתח לי את הסקרנות, לאט לאט הלכנו לעוד מתקן ולעוד מתקן, חלקם היו מפחידים וחלקם היו של ילדים, אבל היה לי ממש כיף, אני שמחה שהתגברתי על הפחד שלי. לא יכולתי לעשות את זה בלעדיה. במתקן האחרון שלנו עמדנו בתור, ראיתי עוד 2 חברות שלי מהקבוצה בישראל, הן בדיוק עלו על המתקן, אחד מהן ביקשה לרדת כי היא פחדה, היא ירדה, ישר שהיא ירדה קראתי לה, ביקשתי ממנה שהיא תעמוד איתנו בתור, ניסינו לברר מה קרה, היא אמרה לי שהיא רוצה לעלות אבל היא מפחדת, הרגענו אותה קצת, ניסינו לשכנע אותה לעלות אבל לא לחצנו, נתנו לה לבחור.  היא בסוף עלתה ונהנתה. הרגשתי שכמו שחברה שלי עזרה לי עכשיו תורי לעזור למישהי אחרת :) אכלנו שם שיחקנו קצת במשחקים וחלקנו אפילו זכינו בבובות גדולות שלצערנו לא היה איך להחזיר לארץ :0 יצאנו משם עם תמונות קורעות מצחוק ברכבות הרים ועם מלא חוויות.

חזרנו לקראת הערב, אכלנו ביחד ואז היה זמן חופשי חלק מהילדים עשו כביסות, חלק הלכו לשוטט במרכז, חלק דיברנו עם חברים. 

אוקיי ליום התשיעי הכי התרגשתי כי נסענו לאולפנים של הארי פוטר!! אני מטורפת על הארי פוטר אז התרגשתי כל כך. קמנו בבוקר לארוחת בוקר וישר יצאנו, כאשר הגענו רציתי פשוט לבכות מאושר אבל ניסיתי שלא, הכל היה כל כך קסום, זה היה ממש כמו חלום, עברתי ממש על הסט המקורי, ראיתי את התלבושות המקוריות את התסריטים, את האביזרים, את התחפושות והמבנים, זה היה פשוט מטורף. קשה לי לתאר את רמת ההתרגשות שהייתה לי. לאחר מכן שתינו משקה מפורסם מהסרט, שהיה טעים אבל קצת מתוק. קניתי בובה של הפלפאף במחיר מופקע אבל הייתי חייבת!!! חזרנו בדיוק בשעת הצהריים בזמן לארוחה. לאחר מכן נכנסו לכיתות ולמדנו על טכנולוגיה, אני והקבוצה שלי המצאנו שלט שיכול לשגר אותך למקומות שונים בהתאם לרצונך והצגנו אותו מול כולם, היה מצחיק וכיף. היום עשו גם מיקס בכיתות אז הכרתי עוד איטלקים, אוקראינים ברזילאים וטורקים היה ממש כיף. לאחר מכן הייתה ארוחת ערב ושוב רצנו להתארגן כי היה ערב דיסקו. חזרנו מאוחר, היום היה יום ארוך ועמוס אבל לגמרי שווה את זה.

היום הסדר יום שלנו קצת השתנה. בדרך כלל יש לנו שיעורים בשעות אחר הצהריים, אולם היום השיעורים שלנו היו בבוקר מכיוון שיצאנו מחוץ למרכז בשעת הצהריים עד מאוחר בלילה. 

היום הלימודים היו מצחיקים, כל קבוצה הייתה צריכה להמציא סיפור קצר של 5 דקות להפיק אותו, ולהציג אותו. היה ממש כיף. עדיין קשה לי להבין איך פתאום היה לי כל כך הרבה ביטחון לדבר באנגלית. בישראל בשיעורים בבית ספר אני לא מוציאה מילה באנגלית, אבל שם, לא התביישתי, פשוט דיברתי. אני לא יודעת איך דבר כזה קרה אבל עלה לי הביטחון לדבר אנגלית ואני ממש שמחה על כך. בצהריים יצאנו למאדאם טוסו שהיה מדהים, היה כל כך מצחיק. הצטלמנו עם מלא אנשים מפורסמים, עשינו תמונות מצחיקות במיוחד, כולנו נהננו בטירוף כאשר יצאנו ממאדאם טוסו עלינו לאוטובוס לאזור של המחזמר המפורסם, מלך האריות!! באוטובוס הראנו תמונות אחד לשני וצחקנו. הגענו לאזור של המחזמר בחמש וחצי, היה לנו זמן חופשי קצר שם באזור, אז התחלקנו לשתי קבוצות חלק הלכו לאכול במקדונלדס וחלק בפיצה האט. בלי לשים לב השעה הייתה קצת מאוחרת והיינו צריכים לצאת לכיוון המחזמר חזרה. הגענו בזמן. המחזמר היה מרהיב! הכל היה מתוכנן עד הפרט הקטן האחרון, התלבושות, התפאורה, המוזיקה, האביזרים, התאורה, השחקים, הרקדנים, התזמורת, הכל! זה היה חד משמעי מחזמר מדהים, יצאנו פעורי פה. השעה הייתה כבר מאוחרת, אז עלינו חזרה לאוטובוס שלקח אותנו קרוב למגורים, כל אחד הלך לחדרו והלכנו לישון. 

ביום האחד עשרה היה יום של יותר שיעורים. קמנו בבוקר והופתענו לגלות שהיום שינו את ארוחת בוקר, במקום ביצה קשה יש מקושקשת. היום עשינו את מבחן היציאה כדי לראות אם האנגלית שלנו השתפרה או לא. כמובן שעד ממש הרגע האחרון לא יודעים מה הציון שלך ובאיזה רמה אותה. נכנסו לכיתות ערבבו אותנו שם, כך יצא לנו להכיר עוד ועוד אנשים חדשים, המורים היו נחמדים והפכו את האווירה בכיתה לנחמדה יותר. הפעם בשיעורים התנסנו יותר בכתיבה בקבוצות והיה ממש כיף. לאחר מכן היה קצת זמן חופשי, הלכנו למטבחון, דיברנו וצחקנו. לאחר מכן הלכנו ארוחת ערב, אחרי כמה ימים רצופים של יציאה מהמרכז היינו צריכים יום אחד שלם בברונל. בערב הייתה לנו פעילויות עם חברים ממדינות שונות היה נחמד ביותר. באותו ערב עשיתי כביסה עם עוד חברים, היה נחמד ביותר. באותו לילה קרה משהו מפתיע, בערך ב23:00 התחילה אזעקה של שריפה (הפעם לא הודיעו לנו מראש). כולנו נלחצנו ויצאנו לבחוץ, יצאנו ממש מהר, היו ילדים שיצאו עם מגבות :| לוק המנהל דיבר איתנו והסביר לנו שכנראה היה עשן הדליק את האזעקה. יש שמועות שאיטלקי אחד הדליק סיגרייה במבנה והיה עשן. אחר כך נשארו קצת ביחד בחוץ, גם אחרי שנכנסנו למבנים, אני עוד 4 חברות שלי נכנסנו לחדר שלי, ודיברנו ביחד קצת, כדי להירגע, זה היה מלחיץ. אחרי שכולם חזרו לחדרים שלהם התחלנו להרגיש את אווירת הסיום, היה עצוב, אף אחד לא רצה לעזוב, הכל עבר מהר כל כך, אבל לא נתנו לזה להשפיע עלינו.

ביום השתיים עשרה היינו בלונדון כמעט כל היום. יצאנו בבוקר אחרי ארוחת בוקר. התחלנו את היום בשייט על נהר התמזה, היה נוף מהמם, עשינו תמונות מדהימות. ישר לאחר מכן צעדנו לכיוון ארמון המלכה בבקינגהם, שם חיכינו וצפינו בחילופי השומרים. משם המשכנו לכיוון הלונדון איי, אולם בדרך ראינו דוכן גלידה, כמובן שקפצנו על ההזדמנות וכולנו קנינו גלידה :) ראינו גם את הביג-בן המפורסם ולא יכולנו שלא להביט למעלה. עלינו על הלונדון איי, הוא היה גבוה במיוחד, הגובה היה לי מפחיד מדי אבל לגמרי שווה את זה, הנוף היה פשוט עוצר נשימה. לאחר מכן הלכנו לקובנט גארדן, שם היה לנו זמן חופשי, הסתובבנו, נשנשו אוכל, עשינו קניות ונחנו קצת, היום היה מוצלח ביותר, אני נהנתי בטירוף, הקבוצה הישראלית עשתה אווירה מהסרטים! 

זאת הייתה היציאה האחרונה שלנו ללונדון, מה שהיה עצוב כי ככל שהזמן עובר (ותאמינו לי הוא טס) מרגישים את הסוף קרב ובא בצעדי ענק ואני לא מוכנה אליו :(

בעיקרון זה היה הזמן האחרון שלנו לקניות, היינו מבואסים כי רצינו עוד, אז סוף והגר הנדירות עשו לנו הפתעה. באחד מן הימים ילד אחד מהקבוצה שלי שבר את המשקפיים שלו, אז הוא וסוף הלכנו לקנות חדשים, שם הם מצאנו מרכז קניות נחמד, כחצי שעה הליכה ממרכז ברונל. באותו ערב סוף והגר אמרנו לנו שהן רוצות לעשות איתנו שיחה, התכנסנו כולם והן סיפרו לנו שמחר אנחנו נצא למרכז הזה ושמחנו כל כך, מפה לשם הלכנו לישון בהתרגשות ואווירה טובה. 

ביום השלוש עשרה קמנו בבוקר, התארגנו, ומיד יצאנו בהליכה לUxbridge, היה לנו זמן חופשי עשינו קניות ואכלנו שם ארוחת צהריים. כאשר חזרנו ישר הלכנו לשיעורים, לא היה לנו זמן לעבור במגורים ולהניח את השקיות, אבל לא נורא. הפעם בשיעור דיברנו על חינוך במדינות שונות, התחלקנו לקבוצות וכל ילד בקבוצה דיבר על החינוך אצלו במדינה, מי ידע שבאוקראינה לומדים 11 שנה ולא 12! דיברנו על המבנה עצמו, ימי הלימוד, שעות הלימוד, באיזה גיל מתחילים ללמוד בבית ספר, התפלאתי לשמוע שבספרד מתחילים בגיל 3, דיברנו על תלבושת אחידה ובסוף כל קבוצה יצרה את הבית ספר של החלומות שלה והציגה אותו, היה ממש מעניין. לאחר מכן שמנו את השקיות בחדר. התלבשו בבגדים חגיגיים מכיוון שהיום קיבלנו תעודות סיום! הטקס היה מרגש, עד שהטקס התחיל שמו שירים מכל רחבי העולם, אפילו שמו מישראל, כולם שרו. כאשר הטקס התחיל קראו לכל אחד בשמו לקחת את התעודה, היה ממש מרגש. לאחר מכן, כבר באווירה של סיום יצאנו הישראלים לדשא בחוץ, ישבנו במעגל ועשינו קידוש. סוף והגר עשו לנו משחק ממש כיף שגרם לכל ילד וילדה להתרגש ואפילו לחלק מהילדים ירדו דמעות של אושר. לאחר המשחק חזרנו למגורים וסוף והגר הנדירות אירגנו לנו מלא מגשי פיצה, כמובן שזללנו את כל המגשים, לאחר האוכל נשארנו לשבת בחוץ והעלנו חוויות מהשבועיים האלה והיה מרגש ומיוחד מאוד. בערב אני ישבתי בחדר של חברה שלי דיברנו ועשינו שטויות, אחר כך יצאנו למסדרון שלה ועשינו עמידות ידיים משונות, היה מצחיק.

היום הארבע עשרה והעצוב מכולם, היום האחרון, היום יצאנו לטיול באוקספורד בבוקר, טיילנו קצת בעיירה היא הייתה מהממת, לאחר מכן הלכנו לסיור בכלא העתיק והסברים היו קצת משעממים אבל הנוף היה מושלם. אחרי הסיור צעדנו קצת למרכז נחמד עם חנויות. היה לנו שם זמן חופשי, שופינג אחרון, צלחנו במשימה, בזבזנו את כל הכסף שנשאר לנו. אני וחברות שלי הסתובבנו ושרנו בקולי קולות בעברית, ״אני תמיד נשאר אני״, פגשנו ברחוב כלבים חמודים שלא יכולנו שלא ללכת להגיד להם שלום, קנינו משקפי שמש תואמות בזול והכי מוזר ראינו ברחוב אישה שהולכת עם נחש, חברה שלי ליטפה את הנחש, אני רק צילמתי לא היה לי אומץ לגעת בו למרות שהוא באמת היה מקסים. כאשר הגענו חזרה למרכז אכלנו ארוחת ערב, ויצאנו למסיבת דיסקו האחרונה שלנו, היה כיף במיוחד. לאחר המסיבה יצאנו לשיחה אחרונה עם סוף והגר הן אמרו כמה מילות פרידה וחילקנו לנו את מבחני קבלה ויציאה שלנו. לאחר מכן כולם חזרו לחדרים, למרות שבדיעבד כל מסדרון ישב במטבח שלו ועלה חוויות, כולנו ארזנו ביחד ועזרנו אחד לשני לא לחזור ב Overweight, מפה לשם הלכנו לישון, עצובים אך מרוצים מכל החוויה הזאת.

זהו, יום הטיסה, אני לא יכולה לעקל. קמנו בבוקר, אכלנו ארוחת בוקר אחרונה במרכז, סיימנו אריזות אחרונות, החזרנו את המפתחות נפרדנו מכל החברים החדשים שלנו מאיטליה, ברזיל, ספרד, אוקראינה וטורקיה. היה עצוב. לאחר מכן עלינו על האוטובוס שלקח אותנו ישירות לשדה התעופה. היה לנו זמן חופשי בדיוטי, עשינו סיבובים ואכלנו. עלינו על הטיסה, היא הייתה מהירה יותר מההלוך, הופעתי לגלות שבטיסה יש שתייה וחטיפים חינם, כגון קולה,ספרייט, מיץ תפוזים, מיץ נקטרינות, קרקרים וכו׳. ברגע שנחתנו הייתה אווירה של סיום, היה קשה במיוחד, כאשר לקחנו את המזוודות זה הכה בי, זהו נגמר, זה הסוף, חייב להיפרד.

למסע הזה הגעתי עם כל כך הרבה חששות ותהיות אבל יצאתי ממנו כל כך שלמה, הכרתי חברים לחיים, למדתי על עצמי דברים חדשים שלא ידעתי שקיימים בי, לא רציתי שהמסע הזה יגמר, רציתי להישאר בו לנצח. מה שהפך אותו לכל כך משמעותי וכיף היה האנשים, הקבוצה המדהימה שלי, שכל אחד ואחד מהם הפך את החוויה הזאת בשבילי למדהימה ובלתי נשכחת עבורי, ואני רוצה להוקיר תודה לכולם שם, כי בלעדיהם הטיול הזה לא היה נראה ככה, שירה, נועה, יובל, ליאור, ליה, הדר אביחי, גל, שיר, ליהי, ליזה, אורי, סטפן, בל, צליל, מוחמד, טל-ים, נועם, הדר אהרון, אוהד, מורן, יולי, יניב, דניאל, רמה, כמובן למדריכות הנדירות הגר וסוף ולצוות המדהים מת׳יו וקימי. למרות שהבית שלי בישראל היה  כל כך רחוק הצלחתם להביא אותו לברונל ולהפוך את המסע הזה למופלא, לחוויה של פעם בחיים שאינני רוצה לשכוח לעולם. קשה להסביר במילים את החוויה הזאת, היא גדולה, מציפה ומדהימה מדי, אני רק רוצה להגיד, לכל מי ששוקל לנסוע לסאמר סקול, תעשו את זה! זאת חוויה של פעם בחיים, חוויה שלא הייתי מפספסת לעולם! הלוואי שהמסע הזה היה ממשיך, ולא נגמר, עוד לא עברו 24 שעות מאז שעזבתי ואני כבר מתגעגעת בכל ליבי.