היי אני אור שרון , הייתי בסאמר סקול בבריטון (המחזור השלישי).
ואני רוצה לספר לכם על החויה שלי שם,אז נתחיל מההתחלה.
יום ראשון, חמש וחצי בבוקר, בשדה.
היו חלק שהיו עם ההורים, חלק עם החברים מהבית, חלק עם האנשים שהכירו לפני חמש דקות ואני הייתי עם חברה שבאה איתי מהבית.
בהתחלה לא כל כך חשבתי שאני אתחבר לעוד אנשים אבל איך שעמדנו בתור לצאק אין התחברתי עם בנות שידעתי שניהיה ביחד איתן לכל הטיול.
שקיבלנו את הכרטיסים למטוס וראינו שאנחנו (אני וחברה שלי) לא אחת ליד השנייה התבאסנו אבל איך שהתיישבנו במטוס הכל השתנה, כל אחת הכירה עוד אנשים והיה לנו ממש כיף ואפילו שהיה לנו אפשרות להחליף פשוט לא רצינו.
שהגענו לקולג באותו יום אחרי נסיעה לא פשוטה באוטובוס (שגם בא הכרנו עוד אנשים) עשו לנו סיור שהראו לנו איפה כל דבר נמצא ולאחר מכן עשו לנו קבלת פנים חמה עם אנשים מהעולם ונתנו לנו זמן לדבר ולהכיר,
בהתחלה כולנו חששנו לדבר באנגלית אבל אחרי זמן קצר הבנו שכולם שם כמונו, עם אנגלית לא מושלמת, ושבאו להכיר אנשים וללמוד.
הכרנו אנשים מספרד, ברזיל, איטליה, גרמניה, מקסיקו, קזחסטאן ועוד..
בבוקר אחרי שנחתנו עשו לנו שאלון שבדק את הרמה שלנו ושמו כל אחד ברמה שמתאימה לו.
יום אחרי כאשר הגענו לכיתות אני הייתי קצת בלחץ כי אמרו לי שהמורה שלי קשוחה ופחדתי שאני אשתעמם וזה ירגיש לי כמו שיעור בבית ספר ואני אסבול אבל ממש לא!
איך שנכנסתי לכיתה ראיתי מורה נחמדה שעשתה לי את החוויה שם בלתי נשכחת, היא עשתה לנו פעילויות ששיפרו לי את האנגלית בטירוף וגם היו ממש כיפיות, היא נתנה לי להביע את עצמי כמו שאף פעם לא נתנו לי והייתה פשוט המורה הכי מדהימה שאי פעם פגשתי (ופגשתי המון).
כל יום בבוקר היו לנו שיעורים ובצהרים+ערב המון פעיליות, רוב הזמן הפעילויות היו לכל הקולג והועברו על ידי מדריכים בריטים נחמדים שהתחברו לחלק מהילדים בצורה מדהימה. וחלק מהזמן היו פעילויות של רק ישראלים שהמדריכות המעולות שלנו עשו (וזה זמן מעולה להגיד להן מלא תודה כי בלעדיהן החוויה הזאת לא הייתה אותו הדבר, הן תמיד היו שם להקשיב , לתמוך, או סתם אפילו לתת חיבוק וכוח אז מלא תודה שני וענבר).
וככה עבר לו השבוע הראשון, לי הוא היה יחסית קל ולא הפריעה לי מאוד המרחק מהבית.
בשבוע השני עברו לאוניברסיטה סאסקס, היא הייתה פשוט ענקית זה הרגיש כאילו אנחנו בתוך עיר.
לי זה היה קשה כי עד שהתרגלנו למקום אחד פשוט מעבירים אותנו, אבל שאני מסתכלת על זה עכשיו אני אומרת תודה.
זה נתן לנו הזדמנות לחוות שני מקומות ולא סתם עוד מקום אוניברסיטה בין ההכי יקרות באנגליה.
החדרים היו פשוט מדהימים ואני ממש אהבתי את זה שהיה לנו חלל משותף וזה נתן לי הזדמנות להכיר עוד בנות יותר טוב.
בשבוע הזה החליפו לנו מורים ואני הייתי פחות מרוצה מהמורה שיצאתי איתו אבל דיברתי עם המדריכות שלנו והםהקשיבו לי, טיפלו בזה ועזרו לי לעבור לכיתה שהיה לי טוב בה.
וככה נגמר לו גם השבוע השני ואני רציתי לחזור הביתה, אבל לא הבנתי כמה אני עומדת להתגעגע להכל….
לדביר שאומר לי ספרדיה וצוחק על ספרדוס, ללראות את אריאל בוכה כי הארי הודיע שהוא בא לישראל, למיה שמנסה להעיר אותי בבוקר, לגליה ששומרת על הבמבה, ליעל שמבלגנת את החדר, לדנה אומרת לנו שאנחנו עומדות לאחר
ולילות שהכנו בהם טוסט מאוכל שקנינו בסופר ופשוט להרגשה שאת גרה עם חברות ותמיד יש מישהו שיכול להקשיב לך.
ועכשיו כל אחת גרה רחוק וכבר לא רואים אחת את השניה כל בוקר או שאפשר לצעוק כולם לקואמון רום וכולן באות.
ועכשיו נסכם כי אני יכולה להמשיך לכתוב עוד מגילה הייתה לי חוויה פשוט מדהימה שאני מאחלת לכולם גם למדתי לדבר אנגלית והביטחון שלי לדבר גדל בטירוף, גם הכרתי חברות לחיים חברות שהיו איתי שבכיתי, שצחקתי, שהייתי במשבר איפור, שכעסתי ושרציתי להעיף למישהו כפכף לראש
אז תודה לכל מי שהיה חלק מהחוויה המדהימה הזאת
ותודה לקוני (ארי, מרנזמיה, חיים שלי, דיינה, משצית)-אני אוהבת אותכן מלא מרנזות שלי
