מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

עוד שלושה ימים זה קורה!! - 07/12/2023

חניכים יקריםהספירה לאחור החלה!!!!!!!עוד שלושה ימים אנחנו נפגשים בנתבג ויוצאים למסע שלנו!!!אז קודם כל ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • כינוי:

    יובי

  • מרכז: Brunel בוגרים
  • יצאתי בקיץ: 2022
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

יובל אדטו  (יובי)

אז המסע שלי לסאמר סקול התחיל ...

טל ים סעדו 

הכל התחיל בזה שאוהד רצה ללכת ...

ליהי גלר 

טוב אז ככה, אני לא הולכת לספר ...

נועה אזולאי  (נועה)

לפני 3 שנים אני וצליל, החברה ...

הדר אביחי  (דורי)

וואו חזרתי רק לפני 3 ימים ...

צליל אהרון 

נסעתי עם חברה לסאמר סקול. ...
לכל סיפורי המחזור
אז המסע שלי לסאמר סקול התחיל בינואר 2022, רציתי לטוס לחול בחופש ולהכיר אנשים והדבר הראשון שעלה לי לראש זה סאמר סקול כמו שרואים בסרטים, שיתפתי בזה חברה טובה שלי ואמרנו שנתחיל לברר ושנלך על זה.

סיפרתי להורים הם התלהבו מהרעיון ורצו שאסע ואגשים חלום אבל אז התחלנו תהליך של מעבר דירה אחרי גירושים וכל אחד התחיל את ההוצאות שלו לדברים יותר חשובים ככה שההורים שלי לא יכלו לממן לי את הטיול ושם התחיל כל העצב והבכי על כמה שזה לא הוגן וכמה שאני רוצה לנסוע...
כמה ימים אחרי ששמעתי את הלא המאכזב החלטתי להתחיל לעבוד ולחסוך ומצאתי עבודה מהר, עבדתי ערבים ולאחר מכן הלכתי ללימודים עייפה ברמות למרות שאמא לא אהבה את זה, עבדתי שישי שבת לפעמים כפולות , פיספסתי קידושים ועבדתי לפני חגים , הרווחתי יפה אבל לא היה לי שם טוב והרגשתי שלא מעריכים אותי מספיק אז מצאתי עבודה חדשה שנתנה לי תקווה שכן אצליח להגיע לסכום שאני צריכה כי הרווחתי שם יותר טוב ושוב עבדתי ערבים ובחופשים כפולות וכמה שצריך כדי להגיע לסכום שאני צריכה סבא וסבא משני הצדדים שמו לי קצת כסף לעזרה אבל אני הייתי צריכה להוסיף הרבה יותר ממחצית מהסכום אפילו הגעתי למצב שאמרתי לליהי החברה שבאה איתי שלא תהיה בטוחה שאני באה איתה ושיש סיכוי שפשוט לא אסע.

הגיע החודש בו צריך לשלם והייתי לחוצה עקבתי אחרי כל שקל ושקל שהכנסתי לחיסכון ופחדתי שלא הצלחתי עד לרגע שאני ואמא שלי ישבנו במרפסת יום אחד והתחלנו לספור ביחד כמה יש לי ושהבנתי שהגעתי לסכום המתאים התחלתי לבכות דמעות של אושר כי הצלחתי להגשים לעצמי את החלום ומאז אותו יום לא הפסקתי לספור לאחור את הימים שנשארו ולדבר על זה כמעט כל יום מרוב התרגשות. 

ואז זה הגיע ה17.7 לא הצלחתי לישון לילה קודם מרוב התרגשות , ארזתי בלחץ מהפחד לא לשכוח כלום לשבועיים הבאים . אני אמט ואחי יצאנו מהבית לפנות בוקר לשדה תעופה שרים שירים כל הדרך והלב שלי לא מפסיק לדפוק חזק מהתרגשות ככל שאנחנו מתקרבים יותר , הגענו לשדה תעופה ונפרדנו לשלום בפרידה מרגשת של חיבוק ונשיקה אמא לא רצתה לעזוב אותי אבל אח שלי כבר הכריח אותה ללכת , הגעתי לנקודת מפגש וסוף והגר קיבלו אותי בפנים שמחות ומאושרות הסבירו מה הולך לקרות וחילקו מה שצריך אפילו מאוורר קטן לקראת הגל חום שננחת אליו ומודה שזה לגמרי עזר לנו שם, עברנו את כל הבידוקים במהירות והגענו לדיוטי פרי שם היה לנו זמן חופשי עד העליה למטוס אז חלק הלכו לאכול חלק הלכו לשופינג אם תשאלו אותי יותר שווה מקדונלדס בשבע בבוקר מאשר שופינג... 

עלינו למטוס ודיברנו אחד עם השני קצת כדי להכיר עד שכל אחד נפל לשינה עמוקה מרוב עייפות. נחתנו בשלום באנגליה ולקחנו את המזוודות שם המסע שלנו כקבוצה התחיל נסענו למרכז שלנו וכמובן שהתלהבנו שהכל בצד ההפוך לא כמו בישראל, במהרה הגענו למרכז לקבלת פנים מצויינת והסבר על הכללים וקבלת חדרים, החדרים היו אישיים ונוחים לכל אחד התמקמנו ונחנו לאחר היום הארוך שעבר עלינו והחלטנו אני ועוד שתי בנות לעשות סיבוב במרכז עד שהגענו למדשאה גדולה בה איטלקים שיחקו משחק כלשהו אז החלטנו כמעט כל הקבוצה להצטרף ונהנו ושרנו ורקדנו איתם עד הערב שכבר התחיל להחשיך זה היה כיף ואחלה של פתיחה לשבועיים שעברו עלינו. 

כבר ביום השני הרגשנו חיבור מטורף אחד לשני חגגנו ביחד במסיבה בערב כולנו רקדנו ביחד ולא היה שום דבר אחר שמעניין אותנו חוץ מלהנות ואם להודות זה היה הערב הכי טוב בחיים שלי ומאותן ערב לא נפרדנו לרגע התחברנו יותר ויותר היה לנו את הצחוקים שלנו והגיבוש שלנו היה מדהים מה לא עשינו ביחד צחקנו בכינו חלינו ביחד אבל העיקר נהננו ביחד גרמנו אחד לשני לחוות את השבועיים הכי משמעותיים בחיינו לפחות הכי משמעותי בחיי כי אין דבר שרציתי יותר מזה והיה לי כל כך טוב בשבועיים האלו שהחיוך שלי לא ירד מהפנים לרגע אחד חוץ מהרגע שהיה צריך לחזור והדמעות לא הפסיקו לרדת כבר יומיים לפני , היה קשה לי להאמין שזה נגמר שזהו שעכשיו כל אחד חוזר לחיים שלו כמובן שנשמור על קשר אבל זה לא אותו הדבר כמו לראות אחד את השני כל יום כל היום.
והרגע הקשה הזה של החיבוקי פרידה באיסוף מזוודות, של הדלתות שעומדות להיפתח ומאחוריהן המשפחות שלנו שאם להודות לא התגעגענו הרבה מרוב שלא רצינו לעזוב אחד את השני 25 ילד שהתחברו בצורה כל כך חזקה בשבועיים גם אם קשה להאמין שזה קרה כל כך מהר זה באמת קרה!

היה לי קשה כל כך לעזוב את השדה תעופה בראשון בערב ולהשאיר את החוויה הזאת מאחורי החוויה שעבדתי בשבילה כל כך קשה שלא רציתי שתיגמר נגמרה בסופו של דבר כמו כל דבר אחר בחיים שלנו אבל אני מודה שיצא לי לקחת חלק במסע הזה להכיר אנשים כאלה מדהימים ולהיות תחת האחריות של המדריכות המדהימות שהיו לי סוף והגר שהיה לי איתן חיבור מטורף מהרגע הראשון שדיברתי איתן בלעדייהן זה לגמרי לא היה אותו הדבר. 
אין מאושרת ממני שהצלחתי וחוויתי חוויה שכזאת מעצימה ומרגשת באמת חוויה של פעם בחיים ואומנם לא פירטתי על כל יום אבל תדעו בוודאות שכל יום הוא חוויה בפני עצמה וכל יום יש משהו אחר שגורם לך לחייך ולהיות עוד יום משמעותי בשבועיים המטורפים האלה:)
וככה נגמרו השבועיים הכי טובים בחיים שלי שגרמו לי להיות מאושרת יותר מהכל והלוואי והיה אפשר להחזיר את הזמן לאחור??????
    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה