אני בכלל לא ידעתי על הארגון, ואז אבא שלי סיפר לי שהבת של בת הזוג שלו נובעת לסאמר סקול ושאל אותי אם אני רוצה גם. אז ברור שאמקתי כן אבל זה היה קצת בהיסוס, כי התכנון המקורי היה טיסה לחול וסאמר סקול נשמע קצת כבד, אבל החלטתי שאני הולך על זה. עברו כמה חודשים ואז באנו למפגש של קמפוס, ראיתי את סולי ותאי, אמנרו שלום ואז הן מייד עדכנו אותי שהטיסה נדחתה. ופתאום זה נעשה כל כך אמיתי, כי לי זה היה נראה שיש עוד המון זמן, אבל פתאום הבנתי שזה ממש מעבר לפינה. לאורך כל המפגש הייתי בהתרגשות מוזרה כזו. ואז התחילו לספר לנו על כל החוקים והכללים והסידורים שצריך לעשות, וזה נהיה קצת מלחיץ. אחרי זה הכרנו את הקבוצה ודיברנו והסתדרנו לפי מידות נעליים וכמובן שהייתי ראשון כי מידה 47 בכל זאת.
ואז ביום של הטיסה הגעתי לשדה וראיתי את תאי וסולי, היו עוד כמה ילדים אבל אף אחד לא דיבר עם השני, אז הוצאתי סנדוויצ׳ ואכלתי, ואז ילדה אחת שאלה אותי מה יש לי בסנדוויצ׳. משם השיחה קלחה, והבנתי שכולנו באותה הסירה, כולנו רוצים להכיר וליצור חברויות חדשות, כול כך הרבה עד ששאלה כזו פשוטה מספיקה כדי לפתח קשר. ואז בתור לביקורת התחלנו להכיר ודיברנו וצחקנו, וזה עבר כל כך מהר. הגענו לאוניברסיטה וכולנו גמורים. יושבים על הספות ונשענים אחד על השני. ביום השני הלכנו להארי פוטר, בנסיעה התיישבתי לייד ילדה שלא יצא לי לדבר איתה, ומהנסיעה הזו ואילך אי אפשר היה להפריד אותנו. ולאט לאט, עם כל חוויה וכל קושי הכרתי מישהו אחר. השותף לחדר, החברה לכיתה, הילדה שהסתובבתי איתה בקניות והילד דהביא לי כרית כי לא היה לי נוח במיטה.
המשך יבוא...
