היי אני שירה
עברו כבר כמה שבועות מאז שחזרנו מלונדון ואני עדיין לא קולטת שעברתי את החוויה הטורפת הזאת
הכל התחיל באמא שלי ששאלה אותי יום אחד אם אני רוצה לטוס וברור שאמרתי כן
הימים עברו להם והגיע היום הגדול הטיסה , באותו יום היה התרגשות עצומה אך הרבה מאוד חששות: מה אם אני לא אתחבר ? מה אם אני לא אמצא את עצמי ? יהיה כיף ?
כבר ביום הראשון חילקו אותנו לחדרים וכבר באותו יום הכרתי חברים חדשים ההתאקלמות הייתה מהירה מאוד
במשך הימים יצאנו מחוץ למרכז ברונל טיילנו ברחבי לונדון כמו אוקספורד , מאדאם טוסו , הביג בן, איי-לונדון ואפילו היינו במחזמר של מלך האריות ובתורפ פארק
בנוסף למדנו בכיתות באוניברסיטה שחילקנו אותנו לקבוצות והתחברנו לילדים מחול ובערבים היו לנו פעילויות ערב לגיבוש ואיך אפשר שלא ישבצים במטבחון שבמסדרון והחלק הכיפי ביותר היה הדיסקו בערבים בו כל האנשים של קמפוס הצטרפו ,רקדו והשתוללו ביחד
כבר בימים הראשונים התחברתי לילדים מארצות שונות כמו איטליה , ברזיל, ספרד, אוקראינה
ואיך אפשר שלא לישראלים שהיו איתי וחוו איתי את החוויה הזאת
החוויה המטורפת שעברתי בשבועיים שהרגישו כמו יומיים לא הייתה כזאת בלי החברים שסובבו אותי בתקופה הזו ושיא הקריטי בזכות שתי מדריכות תותחית שליוו אותנו בכל התהליך הזה הגר וסוף
ביום האחרון , החזרה לארץ הייתה עצובה לא אשקר שהתרגשתי לראות את המשפחה שלי אחרי הרבה זמן אבל ידעתי שיהיה לי חסר את המשפחה שהכרתי שם , את הביטחון האהבה והפירגון שהיה שם , לא רציתי לעזוב אף אחד מהחברים שהכרתי לא רציתי לשחרר את החוויה הזאת רציתי שתימשך
בקיצור בלי חפירות מיותרות זאת הייתה חוויה של פעם בחיים שלימדה אותי מלאא דברים על עצמי ,חוויה שבה הצגתי את עצמי בתור שירה ,שבה הכרתי חברים , תרבויות , מקומות
חוויה שלא אשכח בחיים
♥
