ליזה

איך זה קרה? איך בכלל הגעתי לסאמר סקול? האמת שהכל התחיל יותר מחצי שנה לפני הטיסה בשיחה עם אמא שלי, הבנתי שהדבר שהכי נכון וחשוב לי לעכשיו זה ללמוד אנגלית.

מהר מאוד אמא שלי דיברה עם חברה שלה והן ביחד החליטו לשלוח את הילדים שלהן לסאמר סקול.

אתם שואלים מה עשיתי בחצי שנה בין ההחלטה לבין הטיסה? התשובה היא שדמיינתי מה יהיה וחיכיתי לזה כל כך.

מפגש ראשון
במפגש הראשון פגשתי לראשונה את מי שיהיו לצידי בשבועיים הכי מטורפים בחיים שלי. בדרך חזרה הביתה מהמפגש אני וחבר סיפרנו להורים שלנו על המפגש ועל הרושם הראשוני שלנו על כל אחד ממי שמרכיב את המשלחת, לא היה אף אחד שהשאיר רושם לא טוב וכולם היו מדהימים. הפגישה הראשונה גרמה לי להתרגש עוד יותר לקראת הטיסה.

היום הראשון
ביום הראשון התעוררתי בסביבות 3:00 לפנות בוקר ויצאתי עם עוד 2 חברים לעבר שדה התעופה, אני לא אשקר אם אגיד שפחדתי לטוס למדינה לא מוכרת עם אנשים חדשים. התרגשתי לקראת הטיסה והתרגשתי לקראת הפגישה עם כל מי שכל כך מהר נהפכו להיות חברים כל כך טובים שלי. הגענו לשדה תעופה, סוף והגר (המדריכות המושלמות) חילקו לנו מתנות, מאווררי יד שהצילו אותנו בימים שבאו אחרי. ההכרות המשיכה בשדה התעופה, היה לנו זמן חופשי אחרי כל הבדיקות, אני וחברה הסתובבנו ודיברנו עם אנשים חדשים שנהיו הבית שלנו לשבועיים הקרובים. הפגישה הראשונה עם כמה מהחברים היותר טובים שלי הייתה ליד ארומה בתור, בהתחלה זאת הייתה שיחה קצת מביכה בשבילי כי אני לא אחת שמתחברת לאנשים מהר וגם בבית יש לי מעט חברים קרובים באמת, אבל בלונדון הכל השתנה. התחלתי להיפתח לאנשים, להכיר ולא להתבייש. הכרתי אנשים שנהיו חברים שלי כל כך מהר, זה הרגיש כאילו אנחנו מכירים שנים.

בריטניה נזכרה שהגיע הזמן לשבור שיא ושברה שיא חום, בחלק מהמקומות הטמפרטורה הייתה מעל ל40 מעלות צלזיוס, היה חם , אבל המקום הכי חם במרכז היה ללא ספק חדר האוכל, בבוקר , בצהריים ובערב. אבל זה לא מה שהפריע לנו להנות מהשפע הקולינרי בחדר האוכל.

היום השני
היום השני, אחד הימים הכי משמעותיים עבורי בסאמר סקול, בעיקר בגלל פעילות הערב שאגיע אליה במשך הפסקה. ביום השני פגשנו לראשונה את ?ארוחת הבוקר? שעבורי ברוב הימים הייתה מורכבת מצנימים וחמאה, יאמר לזכות החמאה שהיא הייתה מדהימה. כמו כן הכרנו את המדריכים המקומיים שלנו, קימי ומתיו. בבוקר היו לנו פעילויות ספורט שונות. בצהריים היה מבחן רמות, מבחן קצת מוזר, אבל זה הרגיש כאילו שהציון שלו לא היה כל כך חשוב.
בערב הפעילות הייתה דיסקו(! )זאת אחת החוויות הכי זכורות וטובות מהטיול, בדיסקו הכרתי את החברים הכי טובים שלי שנהיו בית ומקום בטוח בשבילי. פשוט שרנו, רקדנו ונהנו ואיכשהו נוצרו חיבורים מדהימים בין אנשים שפזורים בכל הארץ ואפילו כאלה שלא מהארץ.

היום השלישי
הבוקר השלישי התחיל מוקדם מהרגיל, היה תרגיל שריפה ב6:30. בגלל שאנחנו ישראלים ולחלקנו אזעקות הן עניין רגיש אז ההנהלה החליטה להודיע לנו על האזעקה, לכן היא לא הלחיצה אותנו. ביום השלישי יצאנו לראשונה מהמרכז. נסענו למרכז קניות גדול, והיה לנו זמן חופשי לעשות קניות ולעשות שטויות. אחרי שחזרנו מהקניון אכלנו ארוחת צהריים והלכנו לבניין הכיתות, שם חילקו אותנו לכיתות והתחלנו ללמוד. אם אפשר לקרוא לזה למידה. כל יום לימודים היה שונה אבל הייתה תבנית מרכזית שהשיעורים עבדו לפיה. לכל שיעור יש נושא מרכזי, מדברים עליו קצת , דנים בקבוצות קטנות , עושים סיעור מוחות ובסוף מתחלקים לקבוצות ומכינים פרויקט שכיף להכין. לאחר השיעור הייתה אמורה להיות עוד פעילות ספורט, אבל התחיל לרדת גשם, מה שהיה אמור לאכזב אותנו, אבל במקום זה הראנו לכל התלמידים מחול את מה שישראלים יודעים לעשות הכי טוב, להרים. בזמן ששאר הקבוצות עמדו מתחת למחסה אנחנו הישראלים התחלנו לצחוק, לרקוד ולקפוץ מתחת לגשם, עוד חוויה מגבשת שהייתה בימים הראשונים. אחרי הגשם יצאה קשת בענן, הצטלמנו והמשכנו לצחוק. בערב כולנו התקבצנו באחד המטבחונים שלנו ולפתע נכנסו הגר וענת, הגר שלא פחות טוב משום שחקן החליטה ביחד עם סוף וענת למתוח אותנו. היא סיפרה לנו שהמלכה אליזבת נפטרה ובריטניה נכנסת ל12 ימי אבל. היינו בשוק, כמה מאיתנו התחילו לבכות. ואז סוף נכנסה בריצה עם מגשי פיצה למטבח, הבנו שהכל טוב ושזאת הייתה מתיחה והתחלנו לצחוק.

היום הרביעי
היום הרביעי היה יום לימודים מרוכז, הנושא בו היה שייקספיר. הפרויקט הסופי של אותו היום היה לעלות מחזה שמבוסס על אחד מהמחזות של שייקספיר, אני והקבוצה שלי בחרנו את האמלט כי את המחזה הזה למדנו שיעור קודם והכרנו אותו הכי טוב, איתי ביחד בקבוצה היו 3 ברזילאים, איטלקי אחד ועוד ישראלית אחת. העבודה הייתה חווייתית ומלבד העבודה על המחזה, גם דיברנו על המקומות שמהם הגענו, על התרבויות ולמדנו לא רק אנגלית אלא גם קצת איטלקית ופורטוגזית, ובימים שאחר כך גם אוקראינית. בערב הפעילות הייתה קריוקי ומשחקי קופסא, כל אחד בחר לאן ללכת וזה לא היה חובה. אני וחברות שלי בחרנו להיכנס לקריוקי, לשיר שירים עם אנשים מכל העולם זאת חוויה מדהימה.

היום חמישי
ביום החמישי עוד פעם יצאנו מהמרכז, נסענו לטירת וינדזור. טיילנו בחצר הטירה, קנינו גלידה והצטלמנו עם השומרים הבריטים. הטירה הייתה מהממת וענקית, ברחבת הטירה הייתה חנות מזכרות קטנה שהייתה מלאה בכל מיני דברים יפים וחמודים. אחרי זה היה לנו זמן חופשי להסתובב באזור של הטירה, היו שם הרבה חנויות מכל מיני סוגים. הזמנתי עם 3 חברים פיצה ואחרי זה הסתובבתי עם חברה בחנויות, דיברנו בינינו באנגלית ,זה היה מצחיק אבל גם כיף. הגענו לנקודת המפגש, עלינו לאוטובוס וחזרנו למרכז. בערב היה זמן חופשי, עוד זמן לבלות עם חברים חדשים.

היום השישי
התעוררתי עם כאב גרון, לא חזק, אבל נוכח. בכמה ימים שבוא אחרי היה לי קול קצת מצחיק אבל למזלי זה עבר והכל טוב. ביום השישי היו עוד פעילויות ספורט, אחרי הפעילויות אני ועוד 3 חברות התחלנו להפגין כישורים, כל אחת הראתה כל מיני דברים מוזרים שהיא יודעת לעשות. מישהי עשתה עמידת ידיים, האחרת גלגלון על שתי ידיים וגלגון על יד אחת וככה זה המשיך. ואז עלה לנו רעיון, נכתוב את המילה LOVE על עמידת ידיים בעזרת הרגליים שלנו, וכן עשינו. בטח אתם שואלים איך אפשר לעשות את האות E עם הרגליים, אז התשובה פשוטה- עריכה. אחת מאיתנו עשתה צורה של L עם הרגליים ואז חברה אחרת הוסיפה לה 2 רגליים בעריכה. עכשיו כשאני כותבת את זה אני נזכרת ברגעים האלה וזה מעלה לי חיוך. התמונה יצאה כל כך מצחיקה בסוף. בסוף כשהבנו שהעריכה קיימת החלטנו לעשות עוד מילה, המילה שבחרנו הייתה campus, כל תהליך היצירה של התמונות האלה היה מלווה בצחוק. הלכנו לארוחת הערב ואחרי זה נפגשנו לקידוש, אכלנו עוד, צחקנו, והלכנו להתארגן לדיסקו שהיה באותו הערב.

היום השביעי
ביום השביעי נסענו למוזיאון, המוזיאון היה ענק עם מלא מייצגים שונים, המוזיאון היה מחולק לפי יבשות ואזורים שונים בעולם, למדנו על תרבויות חדשות ועל מקומות חדשים. באופן אישי אזור האהוב עלי במוזיאון היה על התרבויות האפריקאיות. אחרו הביקור במוזיאון הגענו לסוג של מרכז קניות עם הרבה חנויות ומסעדות, היה לנו שם זמן חופשי. התחלקנו לקבוצות, נכנסנו לחנות ענקית של m&m, ולעוד כל מיני חנויות יותר קטנות, אחר כך כל אחד אכל איפה שהוא בחר, אני אכלתי פיצה. אחרי שטיילנו עוד קצת עלינו לאוטובוס ונסענו בחזרה למרכז, ואכלנו ארוחת ערב. וכך נגמר השבוע הראשון שלנו בברונל. ברגע שהבנתי שעבר שבוע שלם לא האמנתי, הוא עבר כל כך מהר. כנראה באמת הזמן טס כשנהנים.

היום השמיני
היום השמיני נשמע מבטיח, נסענו לפארק שעשועים, הפארק היה ענק, היום שם הרבה רכבות הרים שונות, מכוניות מתנגשות, דוכנים כאלו שאפשר לזכות בכל מיני דברים שונים ועוד כל מיני מתקנים נוספים. בהתחלה הייתי עם עוד 3 חברות, אחת החברות מאוד פחדה מחלק מהמתקנים, אחרי שיחה קצרה היא הבינה שאין לה ממה לפחד. ארבעתנו עלינו על אחד מהמתקנים, היה כיף, אותה החברה שפחדה בהתחלה התחילה להבין שזה לא כזה נורא ואפילו כיף, זה עשה לה חשק של עוד. אחרי המתקן הזה התפצלנו כי כל אחת בחרה ללכת למתקנים אחרים. נשארתי עם החברה ״המפוחדת והאמיצה״ והיה לנו כיף. עלינו על מלא רכבות הרים, אבל גם על מתקנים של ילדים, נהנינו. אחרי כמה מתקנים הלכנו לאכול בבורג קינג שהיה במתחם של פארק השעשועים, אותה חברה הודתה לי על זה שעזרתי לה להשתכנע ששווה לעלות על המתקנים למרות הפחד. אחרי הארוחה עמדנו בתור לעוד מתקן, זיהינו חברה שנכנסה כבר למתחם המתקן אבל לבסוף לא עלה כי היא פחדה, ואז החברה ״המפוחדת והאמיצה״ שלי עשתה לה את אותה שיחה שאני עשיתי לה בהתחלה. אחרי כל היום הארוך והמתיש הזה חזרנו לברונל, ישבתי עם חברים בחדר, דיברנו על כל החוויות שצברנו על כה, לא האמנו שעבר שבוע מאז שהגענו.

היום התשיעי
היום התשיעי היה בהתחלה סימן שאלה עבורי, נסענו לאולפנים של הארי פוטר, אני לא מעריצה גדולה של הארי פוטר, ראיתי רק 20 דקות מהסרט הראשון ונרדמתי. בכל במקרה, למרות שלא ראיתי את הסרטים האווירה במקום גרמה לי להרגיש כאילו ראיתי, הכל היה יפה ומעניין כל כך. אפשר להגיד שגם מי שלא ראה הארי פוטר יהנה במקום הזה בצורה יוצאת מן הכלל. כשחזרנו מרכז, הגענו לבניין הכיתות ושם ערבבו את הכיתות מחדש, הכרתי עוד אנשים, רובם היו עוד פעם מברזיל ואיטליה אבל הייתה גם אחת מתוניסיה, היה כיף להכיר עוד אנשים ממקומות שונים בעולם. נושא השיעור היה אפליקציות, כל קבוצה הייתה צריכה להמציא אפליקציה ולהציג אותה לכולם. אני והקבוצה שלי המצאנו אפליקציה שהיא בסגנון גוגל מפס והיא מראה את כל הברזיות הקרובות אלייך, אחרי זה חשבנו אולי לעשות את אותה אפליקציה גם עם כל השירותים שקרובים אלייך, בסוף הלכנו על ברזיות. בערב היה עוד פעם ערב דיסקו, הפעילות שכולם מחכים לה.

היום העשירי
היום העשירי היה היום הכי ארוך והכי מתיש שהיה בכל תקופת הסאמר סקול, אבל הוא גם היה כיף בצורה יוצאת דופן. השיעורים היו בבוקר, הפרויקט היה להמציא סיפור, כל סיפור ואז לעשות ממנו הצגה קצרה. אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל איכשהו אף אחד לא התבייש לדבר באנגלית, זה הרגיש טבעי, גם כשלא ידענו אם אנחנו מדברים בצורה תקינה. אחרי השיעורים נסענו למאדאם טוסו(!!!), הצטלמנו עם מלא מפורסמים שנראו אמיתיים, זמרים, ספורטאים , שחקנים, כל אחד היה מוצא שם מישהו שהוא אוהב. אחרי שסיימנו במאדאם טוסו הלכנו לאכול, חלק במקדונאלס וחלק בפיצה האט. ואז הגענו למחזמר, מלך האריות. המחזמר היה ארוך, היו קטעים יותר מעניינים וקטעים פחות מעניינים. גם היום קטעים נורא מצחיקים. אחרי המחזמר כולם היו עייפים אז באוטובוס בדרך חזרה לברונל כולם נרדמו. הגענו למרכז וישר כולם נכנסו לחדרים שלהם, התקלחו והלכו לישון.

היום האחד עשרה
היום האחד עשרה היה יום יותר רגוע, והיינו צריכים את זה. אחרי ארוחת הבוקר הגענו לבניין הכיתות ושם גילינו שעוד כמה דקות אנחנו עושים את מבחן היציאה, מבחן שנועד לבדוק את רמת האנגלית שלנו אחרי השבועיים האלו. זה הרגע שהבנתי שאנחנו מתקרבים לסוף. המבחן לא היה קשה. אחרי המבחן הייתה הפסקה ואז ערבבו אותנו ונכנסו עוד פעם לכיתות. אחרי השיעור היה לנו עוד קצת זמן חופשי, זמן שכל אחד עשה משהו אחר, מישהו הלך לסופר לקנות חטיפים, מישהו הלך לסטארבקס והיו כאלה שפשוט היו עם חברים, צחקו ונהנו. היום הזה עייף אותי, הגעתי לחדר ופשוט נרדמתי, עם בגדים ובלי מקלחת. אבל היה משהו שהעיר אותי, אזעקת שריפה ב23:00 בלילה. כולם יצאו מהר מהחדרים ומהמסדרונות וירדו למקום המפגש במקרה של אזעקת שריפה, על האזעקה הזאת לא הודיעו לנו, מה שהיה מלחיץ. חלק מהילדים יצאו מהמקלחת וירדו עם מגבות. אנחנו לא יודעים ממה נגרמה האזעקה אבל כנראה זה לא היה משהו גדול. המדריכות סוף והגר ראו שלחלקנו היה קשה עם זה ונשארו להרגיע אותנו, ונתנו לנו אישור לישון אחד אצל השני במקרה הצורך. אני עליתי לחדר עם עוד 4 חברות, דיברנו, צחקנו ונרגענו. חזרתי לחדר שלי, ואז כתבתי לחברה בווטסאפ שאני רוצה לצאת לסיבוב בחוץ בשביל להרגעה ולנשום אוויר, שאלנו את הגר אם זה אפשרי, היא מיד ענתה לנו ורשמה שעוד כמה דק היא תרד איתנו, היא ישבה ליד הבניין ונתנה לנו להסתובב, היה לי קצת לא נעים שהטרחנו אותה. אבל בזכות הסיבוב נרגענו. עלינו חדרים והלכנו לישון.

היום השתיים עשרה
ביום השתיים עשרה הגענו ללונדון שוב, שטנו בנהר התמזה, תוך כדי השייט ראינו את הביג בן ואת הגלגל הענק, הנוף היה מהמם והאווירה אפילו יותר. אחרי השייט צעדנו לכיוון ארמון המלכה, ואפילו ראינו את חילופי המשמרות. לאחר מכן הלכנו ללונדון איי, שזה בעצם הגלגל הענק, הנוף ממנו היה מדהים ראו חלק ענק מלונדון, וראו את הביג בן ממש מקרוב. אחרי שסיימנו בארמון ובלונדון איי הלכנו לעשות קצת שופינג. היום היה מוצלח וחווייתי. וככה נגמר היום האחרון שלנו בלונדון, זה היה עצוב, לא האמנו שהזמן טס כל כך מהר. בערב כמו בכל ערב סוף והגר והלכנו לישון.

היום השלוש עשרה
באחד הימים סוף הלכה עם ילד מהקבוצה לקנות לו משקפיים אחרי ששלו נשברו, באותו היום הם מצאו מרכז קניות שנמצא כ30 דקות הליכה מהאוניברסיטה. ביום החמש עשרה פעילות הבוקר הייתה אמורה להיות פעילות במרכז, אבל סוף והגר החליטו לקחת אותנו לעשות משהו יותר מעניין, הן הפתיעו אותנו ולקחו אותנו למרכז הקניות, במרכז היו חנויות גדולות ונקיות, מסעדות ודוכנים. כמה דקות לפני שהגענו לנקודת המפגש ראינו דוכן פירות, וממש התחשק לי אבטיח, אז קניתי רבע אבטיח. כשהגענו חזרה למרכז אפילו לא היה לנו זמן להיכנס לחדר, אז הכל השיעור הייתי עם רבע אבטיח. בהפסקה הכנסתי את האבטיח למקרר שבמטבחון. נושא השיעור היה חינוך ובתי ספר במדינות שונות, דיברנו על איך בתי ספר מהמקומות שאנחנו באים עובדים, על כמה ילדים יש בכיתה, על כמה ימים לומדים ומה לומדים, על דברים קטנים שלתלמידים ממדינות אחרות היה מוזר לשמוע. זה היה שיעור מעניין, הפרויקט הסופי היה ליצור את בית ספר החלומות שלך, את החוקים, את המבנים, המורים, מערכת השעות וכו'. בערב היה טקס הסיום!!! זה היה מרגש, קראו בשמות שלנו וירדנו לקבל תעודה. התעודות היו יפות, והן מן סמל לסיום הסאמר סקול. אחרי חילוק התעודות עשינו קידוש בדשא מול בניין הכיתות. אחרי הקידוש גם שיחקנו משחק שגרם לכל אחד להתרגש. בדרך חזרה לחדרים חיכו לנו מגשי פיצה מתחת למגורים, כמובן שסיימנו אותם. אחרי הפיצות נשארנו מתחת לבניין לדבר ולצחוק, אפשר לומר שגם לעשות סיכום קטן לחוויה גדולה.

היום הארבע עשרה
היום הארבע עשרה היה מבחינתי היום האחרון של הסאמר סקול, נסענו לאוקספורד, טיילנו שם בכל מיני אתרים. אחרי הטיול היה לנו מלא זמן חופשי לטייל בעצמנו במרכז קניות ענק וברחוב הסמוך לו. בהתחלה נכנסו לחנויות בגדים, אחרי זה לעוד כל מיני חנויות ובסוף אני וחברה הלכנו לאכול במקום אסייתי, האוכל היה ממש טעים ולא כל כך יקר, כל היום היה מלווה בצחוקים ובכיף. כשחזרנו מאוקספורד אני וכל מי שגר איתי במסדרון עשינו תחרות אריזת מזוודות, החוקים פשוטים, יש שופט אחד, ומי שמסיים לארוז ראשון מנצח. כמובן שניצחתי. בערב היה הדיסקו האחרון שלנו, הוא היה מיוחד, הרגשנו שהסוף מגיע אבל לא האמנו. בערב עשינו שיחת ערב אחרונה עם המדריכות והן חילקו לנו את המבחנים שלנו.

יום הטיסה
היום הכי עצוב בכל הטיול, התעוררנו הלכנו לארוחת הבוקר, סיימנו לארוז. אני וחברות שלי הלכנו בזמן הפנוי האחרון שלנו לאגם שהיה לנו ליד המגורים, ישבנו, דיברנו, צחקנו ונזכרנו בדברים שהרגישו שקרו ממש לא מזמן. כל אחת חזרה לחדר שלה, הורדנו את המזוודות למטה ואז היה עוד רגע עצוב, נפרדנו מכל החברים מכל המדינות השונות, ברזיל, איטליה, ספרד, אוקראינה, צרפת ותוניסיה. עלינו לאוטובוס והגענו לשדה התעופה, היה לנו זמן חופשי הדיוטי פרי, קנינו שוקולדים ואכלו סנדוויצ’ים. עלינו לטיסה, ישבתי לבד ליד כיסא ריק, במהלך הטיסה חברה שלי עברה לשבת לידי. הופתענו לגלות שבמטוס אפשר לקבל שתייה ו קרקרים בחינם, אני לקחתי פחית קולה. מהנחיתה עד לקבלת המזוודות עוד לא ממש הרגשתי את הסוף, ואז הבנתי, זה נגמר. כולם התחבקו עם כולם, המסע הזה נהיה אחד הדברים הכי משמעותיים שקרו לי. הכרתי חברים מכל ישראל, יכול להיות שזה יהיה קשה לשמור איתם על קשר יומיומי אבל אנחנו ננסה כמה שאפשר.

תודה לכל 25 הילדים שהשתתפו במסע הזה ותודה לשתי המדריכות המדהימות שלנו סוף והגר. תודה למתיו ותודה לקימי המדריכים המקומיים. כל מי שמתלבט אם לטוס או לא, תעשו את זה.

זאת חוויה של פעם בחיים שאני כל כך שמחה שהצטרפתי אליה וזכיתי לחוות אותה.