היי, קוראים לי ליז והשנה יצאתי לסאמר סקול במרכז ברונל בלונדון.
אני אמורה לסכם פה את השבועיים אלה ואין לי מושג מאיפה להתחיל.
אז קודם כל, זה היו השבועיים הכי מדהימים בחיים שלי !!!
שבועיים מלאים בשמחה, בכי, צחוקים, נפילות ומה לא.
טוב אני ינסה...
אז אחרי חמש שעות טיסה נחתנו בלונדון, וחיפשנו את האישה בורוד שבסוף הסתבר שהיא הייתה גבר בחולצה ורודה ויצאנו לברונל בשני מיני ואנים.
נסענו חצי שעה שהרגישה כמו חצי שנה עם נהג טיפה מפחיד ושקד בכתה עד שהגענו לחדרים. אכלנו את הסנדוויצים הדוחים של ארדמור והתחלקנו לחדרים.
קיבלתי את החדר הכי טוב עם מים חמים במקלחת (ביום הראשון) והלכנו לישון.
ביום שאחרי הלכנו לאכול בארוחת בוקר ובכלל לא הזדעזנו מהאוכל האכיל בקנטין (מתרגלים).
אחרי המבחן רמות חילקו אותנו לשתיים או שלוש בנות בקבוצה ובשיעורים שילבו אותנו עם ילדים ממדינות אחרות. חלק מהשיעורים היו כיפיים יותר וחלק פחות אבל המורים מושלמים אחד אחד (אפילו ג'ילאן).
הסיורים שלנו ללונדון, הארי פוטר, ארמון ווינדזור והקניות באוקספורד היו מדהימים ואפילו רוב הפעילויות ערב היו כיפיות.
הכי כיף היה לישון על אחת הבנות (לא זוכרת מי) בפעילות ספורט ולצחוק על איך שהן רצות.
אני אתגעגע לכל דבר בברונל, לההשכמות המעצבנות של קורן בשבע בבוקר, למקלחת הקרה והאזעקות בשש וחצי. למסיבות עם הדי ג'יי שהיא בכלל לא די ג'יי, לשירה של נויה וקורן בקריוקי, לנוטלה בארוחות בוקר, לקידושים עם האיטלקים הצרפתים והרוסים, לשירים באמצע הלילה (שיר הנשיקה של by ענבל כסיף ושירי ברני סטינסון by שחר חי, ורוצה בנות), לצרחות בקומה ששומעים עד ללובי ואפילו לכיבויי אורות של הבריטים ("הבריטים באים!!!").
תודה לכל מי עשה לי את השבועיים האלה, לבנות, לפלאט 40 (אוכלים אפרסמון בחרמון),לאיטלקים,לצרפתים,לרוסים, וכמובן לעמית המדריכה שלנו שבלעדיה כל זה לא היה קורה.
