שלום לכולם.
קוראים לי שחר מאיר ואני הייתי השנה בליטל קנדה.
אני מאוד נהנתי ואני רוצה להגיד לכם למה אני חושבת שליטל קנדה הוא המקום הכי שווה ולהראות לכם למה מגיע לנו את המפגש הזה.
קודם כל, לפני שטסנו, היה לנו מפגש פה בישראל. היה ממש נחמד.
סוף סוף יצא לי לראות את הילדים שאיתם אני הולכת לבלות בכל השבועיים האלה. הם נראו לי ילדים מאוד נחמדים אבל אני לא כל כך התחברתי אליהם מי יודע מה. גם לא כל הילדים הגיעו.
אחרי זה בשדה תעופה היה לי נורא כיף לזהות את הפרצופים מהמפגש. ובנוסף לזה הגיעו עוד ילדים שלא היו בפגישה. והם היו ילדים ממש חמודים. ואז אנחנו הסתובבנו בדיוטי פרי וזה היה חבל שלא הסתובבנו ביחד כי לא היינו מגובשים בהתחלה. אבל לא נורא.
בגלל שהמקום נמצא באי (שזה עוד סיבה למה זה מגניב) אנחנו היינו צריכים להגיע לשם במעבורת. והיה ממש כיף. אני ועוד כמה ילדים יצאנו החוצה והיה לנו ממש כיף.להרגיש את הרוח, להסתובב במעבורת והיה שם גם חנות מזכרות.
אחרי זה הגענו למחנה. דבר ראשון שטוב בו זה שהנוף מדהים. ואז הגיע מישהי בשם מוניקה ועשתה לנו סיבוב בכל המחנה ואני ממש התרשמתי.
היא הראתה לנו את החדרים שלנו ואני ממש שמחתי כי אני ראיתי שכל הבנות בחדר אחד וזה טוב כי זה יכול לגבש אותנו מאוד.
ביום השני היה לנו מבחן כדי שיוכלו לראות את הרמה שלנו באנגלית כדי שיחלקו אותנו להקבצות. בהקבצה שאני הייתי בה היו כמה ישראלים והרוב היו צרפתים והדרך היחידה לתקשר איתם זה אנגלית וזה היה ממש כיף לדבר איתם. אני בקלות התחברתי אליהם. ילדים ממש חמודים.
אני שכחתי להגיד לכם שהייתה לנו המדריכה הכי שווה מכל המדריכות. היא מגניבה, זורמת, יפה, נחמדה, מצחיקה. ואני ממש הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליה ושאני יכולה לשתף אותה בהכל.
חוץ מהמדריכה היו שם מורים ואנשים שתמיד אפשר לפנות אליהם אם צריך עזרה. הם אנשים ממש חמודים והיה ממש כיף לדבר איתם אנגלית. הם אנשים ממש מצחיקים וחלק מהם היו האחראים על הפעילויות שהיו לנו אחר הצהריים.
עכשיו אני אספר לכם על סדר היום.....
- כל בוקר היתה השקמה ב 7 בבוקר כדי שיהיה לנו שעה להתארגן (זה לא כל כך הספיק, בהתחלה תמיד איחרנו כי לא הספקנו להתארגן בזמן) . רק את החדר של הבנים תמיד היו מעירים בעשרה לשמונה כי הם יכולים להתארגן בעשר דקות.
- בשמונה היתה לנו ארוחת בוקר. אני חייבת להגיד שהאוכל לא היה משו ואני לא רציתי לאכול ממנו בהתחלה.. טוב חוץ מהלחם, הוא היה סבבה. אבל לאט לאט, ככל שהיינו שם יותר אני התרגלתי לאוכל שם.
- ואז בתשע ועשרה היו לנו שיעורים עם המורים. משו כמו שעתיים וחצי שעות שלי לימוד. היה ממש כיף. רוב השיעורים היו ממש צחוקים בכיתה. מי שהיה איתי יודע.
- אחר הצהרים היו לנו כל הפעילויות אקסטרים המגניבות.. כמו: טיפוס על קיר, קיאקים, פעם אחת לקחו אותנו ללונה פארק מחוץ למחנה אבל בתוך האי, והיה שם גם נדנדה שיושבים עליה בזוגות ושאר הקבוצה מושכת אותם למעלה לגובה 30 מטר בלי להגזים ואז אחד הילדים מושך בחוט והזוג ממש עף וזה הכי מגניב שיש, היה שם גם טרמפולינה ענקית וזה היה כיף והמדריך היה חמודה כל כך.
- בערב היו לנו פעילויות נחמדות כמו קריוקי, ודיסקו והיה כל כך כיף. כולם התלבשו יפה ורקדנו ושיחקנו והייתה שם מכונת שירים שכל אחד יכול לבחור איזה שיר שהוא רוצה. ואחרי זה היה לנו קצת זמן לעצמנו. אז אני ועוד כמה חברות היינו מתנחלות אצל הבנים והיה צחוקים. (מי שהיה איתי יודע). ואפילו, ערב אחד, אני וחברה נכנסנו מתחת למיטה של אחד הבנים בשקט והקשבנו למה שהם עושים ואומרים והיה כזה מצחיק.
זה היה סדר היום שלנו כל השבועיים האלה. אהה ופעמיים או יותר היו מוציאים אותנו מחוץ לאי וביקרנו את לונדון והיה ממש יפה. וראינו את ביג בן וזה היה ממש גדול כי ראינו את ביג בן במציאות ולא רק בטלוויזיה או בתמונות... בקיצור היה כיף וגם היו לנו כמה ימים של שופינג. ואני קניתי מלא דברים גם לי וגם למשפחה שלי וגם לחברים.
בקיצור היה ממש כיף בשבועיים האלה ואני מאוד נהנתי. ואני גם למדתי לדבר אנגלית אם יותר ביטחון, אני גם למדתי כמה מילים בצרפתי ובאיטלקית. ואני אפילו התאהבתי באיזה מדריך אחד שהוא היה אחראי על אחד הפעילויות המגניבות שם. וגם אני ועוד ילדה התאהבנו באיזה איטלקי אחד והיה כזה מצחיק. בקיצור המקום שם הפך לי לבית שני כל השבועיים האלה, כל הילדים, גם הצרפתים וגם הישראלים הפכו לי למשפחה.
וגם המורים החמודים האלה. והמדריכה הפכה לי לאמא חמה ודואגת. יש עוד הרבה שאני מתה לספר ואני גם יוצאת משם עם המון בגיחות חדשות.
אני עוד שומרת על קשר עם כל הצרפתים החמודים. אני ממש מתגעגעת אליהם. ואני גם הכי שומרת על קשר עם כל הילדים הישראלים החמודים. אפילו אני יזמתי איזה מפגש עם כמה מהילדים והיה כל כך כיף.
אני חייבת תודה לכל מי שנתן לי את ההזדמנות הזאת להשתתף בחוויה הנפלאה הזאת. ותודה למדריכה שליוותה אותנו ושמרה על קור רוח ושלווה גם כשהמצב היה ממש קשה וכשעשינו צרות. והיא עשתה הכל כדי לפתור את הבעיה. תודה לאתר הזה שאני מאוד מקווה שייתן לי ולחברי לקבוצה את ההזדמנות להיפגש. תודה רבה לכל החברים שלי שהיו איתי כל השבועיים האלה. היה לי מאוד כיף איתם. שוב אני מאוד מקווה שנזכה ושייתנו לנו במתנה את המפגש הזה. זה מאוד חשוב לי ולכל הקבוצה שלי.
וחשוב לי שתדעו שאנחנו מאוד מגובשים עכשיו ולכן לנו מגיע המפגש הזה.
באהבה ענקית
שחר מאיר 3>
