טוב.. אז מאיפה מתחלים ?
אז ככה לי קוראים תומר ונתחיל חודש 1 לפני הסאמר סקול אני לא חשבתי בכלל שאני יגיע לשם ובהתחלה גם קצת חששתי עם אני ימצא לברים חדשים? עם המדריכים יהיו טובים ? עם זה יהיה לי בכלל כיף?
את האמת כן פחדתי לגבי זה ואז הגיע הפגישה של הקבוצה והמדריכים הגעתי ובהתחלה בכלל לא שמתי לב למי שיהיה איתנו אבל כבר הבנתי שהמדריכים הולכים להיות במילה אחת נדירים אבל אז הגיעה היום 3/7 ב 4:00 בבוקר קמתי.
שעה לפני היציאה לנמל מוכן עם המזוודה מארגן את התיק מתארגן ויוצאים למסע של שבועיים שלמים לבד! בנסיעה של 30 דקות חשבתי לעצמי שזה הולכת להיות טעות גדולה שהחלטתי לנסוע ואז מגיעים לנמל אני אומר ביי לאבא שלי לשבועיים הקרובים וזה נגמר הולך לאיפה שקיבלנו את הלנייארד והולך הצידה בלי לדבר עדיין אם אף אחד ואז אחרי חצי שעה שבאו כמעט כולם נחדש אליי ילד מהקבוצה שלנו שבוא נגיד היה החבר הכי טוב שלי לשבועיים האלה.
כבר התחלנו לדבר וקצת התחלתי להיות מקושר לכמה ילדים לאחר 4 שעות הגענו לעלייה למטוס ואמרתי לעצמי עכשיו זה טיסה של 5 שעות בוא נוציא את כל המחשבות הרעות ונאחל מחשבות טובות על הטיול ובאמת זה מה שקרה
יורדים מהמטוס בלונדון ומגיעים באוטובוס לבית ספר מקבלים חדרים כל ילד היה לבד בחדר אין מאיפה להתחיל אבל נתחיל שביומיים הראשונים היו לי מאוד קשים ואני לא יתבייש להגיד את זה כן בכיתי ביומיים האלה היה לי מאוד קשה להגיע למקום שאני לא מכיר אף אחד והגיע היום השלישי לסמאר סקול והרגשתי את החוויה עולה בכל יום טיול למקום אחר כל יום להכיר עוד חבר חדש ואני אפילו יציין עכשיו את כל החברים שנכנסו לי ללב - תהל, עומרי, נועם, גאיה, תאה.
הם הילדים שהיה לי הטיול וזה חתום על 100% אני לא יספר לכם מי שצופה לי בסיפור ועדיין לא נסע לסמאר סקול בואו נגיד אני לא יעשה לכם ספויילר אבל איתן לכם הצצה לסוף דבר ראשון להודות למדריכים הכי מושלמים שיצא לי להכיר לא יכלתי לבקש מישהו או מישהי יותר טובים מהם עמית תמיד היה לצידי מתי שהייתי צריך ואני באמת רוצה להגיד לך תודה ולגילי גם את היית לצד כל מי שהיה צריך ובאמת גם לך להגיד תודה ועכשיו הצצה לסוף
מגיע היום האחרון עוזבים את החדרים ונוסעים לנמל תעופה זה אותו הרגשה כמו בהתחלה רק שהפעם אתה לא רוצה לחזור טיסה עם החברים בפעם האחרונה של 4 וחצי שעות והגיעה הנחיתה וזהו הבנתי שכאן כמראה זה נגמר יוצאים מהמטוס לוקחים מזוודות אמרתי להתראות לכולם ונסעתי חזרה הביתה עוד היה לי אדרנלין בגוף שהגעתי הביתה נכנסתי לחדר והתחלתי פשוט לבכות לא האמנתי שזה נגמר כל כך מהר לא ישנתי כל הלילה רק בכיתי לא רציתי שהחוויה הזאת תגמר אבל צריכים להתגבר וכל יום אנחנו עושים שיחה באינסטגרם וזה פשוט מעלה לי את החיוך ובכנות אני מאוד מאוד מתגעגע למדריכים שלנו
ננעל את הסיפור בזה שזה חוויה בלתי נשכחת אני יזכור את זה לכל החיים ומקווה שתמיד ניהיה בקשר. ??
