וואלה הייתה אחת החוויות הכי מטורפות שהיו לי
בהתחלה כשהייתי בדרך לשדה לא הפסקתי להצטער על זה שזה באמת יצא לפועל ורק חיכיתי שזה ייגמר וחיכיתי להיות כבר בשדה בדרך הביתה כי האמת שהתבאסתי לפספס חצי מהחופש הגדול על סאמר סקול עם אנשים שאני לא מכיר ואת האמת גם חשבתי שאני לא מסוג הילדים שמתאימים למסגרות האלה
אז כשהגענו למקום הפעילות הראשונה שלנו הייתה לכתוב מכתבים לעצמנו שביום האחרון נקרא אותם אז האמת שעד עכשיו אני זוכר שכתבתי שם שאני רק מחכה לקרוא את המכתב הזה עוד פעם ושהזמן כבר יעבור ושבא לי לחזור הביתה.
ואז לאט לאט התחילו לעבור הימים התחלנו להתחבר למדריכות ולילדים והבנתי שזה לא כזה נורא כמו שחשבתי אז השבוע הראשון עבר סביר.
אחר כך לאט לאט כבר ממש התחברנו אחד לשני היינו בפעילויות ערב לוקחים רמקול ומתחילים להרקיד את כולם והייני באמת כולנו כל כך מגובשים גם עם ילדים מחול מה שלא חשבתי שיקרה.
אני זוכר שכשהיה את הקידוש הראשון כבר ממש הרגשנו מאוחדים ובאמת זאת חוויה שאני לא אשכח שאנחנו קבוצה של ישראלים כןלם עם כיפות עושים קידוש מול ספרדים איטלקים וברזילאיפ שלא מבינים כלום.
עברו כבר שבועיים ולאט לאט התחילו לעזוב קבוצות והתחלנו קצת להיבהל שעוד מעט גם לנו נגמר, אני ספיציפית התחברתי שם לילדים שבחיים לא חשבתי שאני אתחבר והייתה באמת חוויה שאני מאחל לכל בן אדם אם זה הקידוש שהיה כל שבוע או אם זה הנסיעות באוטובוס עם השירים או כל הקניות שעשינו באמת היה מטורף וכמו שבתחילת הסאמרסקול התבאסתי שזה תופס לי חצי מהחופש מרוב שהתגעגעתי כשחזרתי הייתי מוכן שזה יתפוס לי חופש שלם
