הספירה לאחור נגמרה.
אין עוד 157 ימים עד הטיסה.
עבר כבר חודש מאז שחזרתי לארץ,
והכל ממשיך כרגיל.
כאילו לא היה שום דבר.
אבל אני עוד תקוע שם. תקוע בתקופה של ה3 שבועות, ה3 שבועות שחוויתי, שנהנתי, שצחקתי, שאהבתי, ושחיכיתיאליהם כל כך.
עכשיו, כשאני יושב מול המחשב וכותב את הסיפור על החוויה שלי בסאמר סקול, אני מרגיש את זה.
מרגיש את ההרגשה הזאת.
השילוב של העצב, הגעגוע ותחושת הריקנות הזאת.
אבל בכל זאת, אני מבין שאני מרגיש ככה בגלל שהיה לי טוב.
בגלל שהיה לי כיף.
בגלל שהייתי מאושר.
החוויה שלי בסאמר סקול הייתה מדהימה.
צברתי חוויות, הכרתי אנשים מדהימים, ראיתי מקומות חדשים והרגשתי מאושר.
אני אסיר תודה על כל רגע.
