אוקיי אז איך אפשר לסכם חוויה כזאת מטורפת. לבוא למקום בלי להכיר אף אחד ולצאת משם חברים לחיים.
הדבר הזה זאת החוויה הכי מטורפת וטובה שעשיתי בחיים אני לא יודעת איך אפשר לסכם את זה בכלל, זה לא עובר לי במוח שזה נגמר.
הכיף והצחוקים והחברים והמדריכים והאנשים ממדינות אחרות הכל כלכך היה מוזר ועכשיו זה נראה לי כלכך הגיוני מי ידע שאני אצא למסע המטורף הזה
למסע שלא חשבתי שאני אצליח להסתדר בלי ההורים ובלי המשפחה הקרובה
אני מודה פשוט על כך רגע ורגע שעשיתי את זה.
מודה על החברים שיצאתי איתם משם, מודה למדריכים הגר ואלון שתמיד היו שם ועזרו ולא משנה מה לא השאירו אף אחד מאחורה שתמיד בדקו שכולם בסדר והיו הכי זורמים וכיפים שיש מודה על השיעורים שעזרו לי לשפר את האנגלית שלי ולדעת עוד כמה דברים שלא ידעתי מודה לעצמי שלמדתי שאני יכולה להסתדר בכל מקום בכל זמן בלי כל הזמן אמא אבא אמא אבא.
אני מודה לחברים שלי שהייתי איתם 24/7 בשבועיים האלה שאם היו נותנים לי להוסיף עוד שבוע הייתי עושה את זה בלי לחשוב פעמיים תודה על זה שנתתם לי להכיר את עצמי מחדש ולדעת שאני יכולה להסתדר גם בלי אוכל של אמא וגם בלי אנשים שאני מכירה....
בבקרים לקום ולראות את כולם יום ועוד יום ועוד יום שזה כרגע הכי חסר לי לנסיעות באוטובוס שהם לא הפסיקו לצרוח ולשיר שירים למוזיאונים ולטיולים שהיה הכי כיף בעולם לזמנים החופשיים לאקטיביטיז למדריכים ולמורים לכל הדבר המטורף הזה אני מתגעגעת שאמרו לי שזה נגמר שקלטתי את זה עוד שנייה התרסקתי מה אני לא יראה את כולם עכשיו כל יום מה אם מי אני יעשה סאחנשים.
מי יהיה שם בשבילי שאין את ההורים הגעגוע לא מפסיק ורק מתגבר ומתגבר מתגעגעת לחברים ולאלון והגר מתגעגעת לאיטלקים המסריחים מתגעגעת ליפניות החמודות מתגעגעת לחוויה ולכיף שבדבר אני רוצה להגיד תודה שנוצר דבר כזה שנקרא סאמר סקול עד לפניי שנה הדבר הזה היה אצלי בגדר חלום היום זה משהו שאני יכולה לעשות לו וי ברשימה.