סאמר סקול 2023, איסטבורן.
13.6 מפגש של הקבוצה, הפעם הראשונה שראיתי את המשפחה השניה שלי. יש לי פרפרים כל הדרך ואני מתרגשת ברמות.
אני מגיעה, מקבלת תיק ותקייה מלאת דפים והולכת לשבת עם ההורים. כשהתחיל הטקס אני רואה את כל הבנות ומתיישבת לידן וכבר מתחילים הצחוקים. את הבנות הכרתי עוד מלפני, פתחנו קבוצת ווצאפ בשניה שהיה לנו את המספרים של כולן דרך הקבוצה המשותפת עם תמר ולינוי המדריכה ככה שלא היה מביך כמו שחשבתי שאהיה ואפשר לומר שהיה דיי מרגיע לראות את הבנות שאיתן אחווה את הדבר המטורף שעכשיו אנסה איכשהו להסביר במילים...
הגעתי לשדה תעופה יחד עם ההורים ב5:00 בבוקר וראיתי כמה פרצופים מוכרים ואת האמת, הייתי קצת לחוצה. אחרי שקיבלתי את הלנייארד ואת המדבקה עם השם שלי דיברתי קצת עם ההורים והחברים ולאמא היה קשה להפרד.. אחרי שהם הלכו הבנתי שזהו, המסע שלי מתחיל. השבועיים שחלמתי עליהם במשך כמה חודשים מ ת ח י ל י ם והפרפרים חוזרים. אנחנו מתיישבים במטוס ועוד מעט ממריאים, אני יושבת ליד כיסא ריק שלידו ישבה נועם, אחת מחברי הקבוצה. נחתנו, וישר עלינו למיניבוס שבאמצע הטיול הפך לסיוט הכי גדול שלנו וגם לסיפור מצחיק שמעלים כמעט בכל שיחה. הגענו למרכז באיסטבורן, שמנו את הציוד ב"חדר המשחקים" והלכנו לאכול ארוחת ערב.
בדרך הכרנו, צחקנו, דיברנו והתגבשנו יחד כקבוצה. להסביר מה קרה יום יום יהיה ארוך מידי אז אספר בקצרה מה עשינו.. היינו במוזיאון של הארי פוטר, טיילנו בטיילת באיסטבורן ובברייטון, עשינו שופינג (הרבה), גילינו שדה מעל המגורים וביקרנו אותו כמה פעמים, היינו בשיעורים, חלקם משעממים אבל רובם כיפיים, הכנו פרוייקטים והצגנו, עשינו קידוש ובירכנו, לימדנו חברים מחו"ל איך אומרים "שבת שלום" ולמה עושים את זה בכלל, התלבשנו יפה ויצאנו למסיבה באולם הכדורסל, היינו ב- London Eye, Thorpe Park, i360 היינו במזח באיסטבורן ובברייטון, חגגנו יום הולדת לאנריקו (ילד איטלקי), היינו במשחקייה, עשינו תמונות יפות וטיקטוק של הקבוצה, היינו במאדאם טוסו, במחזמר "מלך האריות", עשו לנו טקס סיום וקבלת תעודות גמר וצחקנו, צחקנו המון. החוויה הזו בשבילי היא בלתי נשכחת. החברים שהכרתי הם המשפחה השניה שלי, כל אחד ואחד מהם קרוב אליי ללב בצורה יוצאת דופן וכל זה קרה בשבועיים.
אותם 17 אנשים שהם חלק בלתי נפרד ממני, באיסטבורן או בישראל הפכו את השבועיים האלו למה שהם היו. כל איש מדהים בדרך שלו ובזכות עצמו. את הבוקר הראשון שלי בבית היה לי קשה לדמיין, איך קמים בבוקר בלי הבנות המדהימות שהיו איתי בפלאט? איך לא מתפוצצים מצחוק כל בוקר מהן? בבוקר הראשון שלי בבית אחרי התקופה הזו כבר לא יהיה את האוכל של החדר אוכל שהיה המקום האהוב, את המקלחת הקטנה עם הוילון המציק, את המיטת יחיד, את החימום שרק בשבוע השני גילינו איך מפעילים (תודה לשירן ששיחקה עם המתגים במטבח), את החלון שנפתח לחמישה סנטימטרים בלבד, ואת הפרדת הברזים לחום וקור ואהבתי את זה, את כל זה אהבתי, את הביטולים, הדחיות, ההליכות, הקושי של היומיים הראשונים, הכובד של הקניות ואת העייפות אחרי יום מתיש. אהבתי את ה כ ל.
אוסקר המנהל הלחוץ בהיסטוריה וקרייג החמוד היו המבדרים הראשיים בטיול הזה. קרי המורה החמודה ורות' המורה המושלמת הפכו את השיעורים לחוויה בלתי נשכחת והמון סיפורים לספר למשפחה ולחברים (במיוחד רות'). אי אפשר להסביר את כמות החוויות, ההתקפי צחוק במסדרון בפלאט 40, ההכרויות, הלמידה, השמחה, האנשים החדשים שאולי לא אראה יותר בחיים, הקושי להיפרד וההתקשרות לאנשים חדשים שבשבועיים הפכו מזרים למשפחה לכל דבר.
הרגעים הקסומים האלו לא יחזרו על עצמם לעולם ואני שמחה שחוויתי אותם הכי טוב שרק אפשר. תודה לכל מי שהפך את השבועיים האלו למה שהיו, קמפוס, לינוי, אוסקר, קרייג, החברים מחו"ל וכמובן החברים מהארץ! אוהבת אותכם משפחה שניה שלי.
ליהיא.
