נטע

סאמר סקול:
היי אני נטע בת 13 מכפר בילו, ואני רוצה לספר על החווית סאמר סקול שלי. אני טסתי לשבועיים באסקוט שבאנגליה בין התאריכים 9/7-23/7/23 היינו קבוצה של 24 ילדים ושתי מדריכות מושלמות. אלו היו השבועיים הכח טובים שהיו לי כל החיים חד משמעית. צחקתי, בכיתי, למדתי, טיילתי, ראיתי, חוויתי, הכרתי מלא חברים חדשים (מהעולם כולו), למדתי על עצמי המון ועוד מלא.

אני זוכרת שמהרגע שנרשמתי לסאמר סקול עד הרגע שיצאתי לשדה התעופה, התרגשתי הכי הרבה בעולם וחיכיתי לזה בקוצר רוח. זה הדבר שחיכיתי לו הכי הרבה זמן, שנה, שנה שחיכיתי לחוות את החוויה שכולם מדברים עליה וכולם מתלהבים ממנה אבל עד שלא חוויתי אותה בעצמי, לא באמת הבנתי על מה כל ההייפ ועל מה כל ההתלהבות, הרי זה כולה לטוס עם קבוצה של ילדים שאני לא בטוח אתחבר אליהם ללמוד ולטייל קצת באנגליה. אז לא, זה אמנם מה שחשבתי שיהיה וזה מה שהיה, אבל זה הרבה יותר מעבר לרק ללמוד או רק להכיר אנשים חדשים או רק לטייל באנגליה, את האנשים שהכרתי (והכרתי את כולם) אני הכי אוהבת בעולם והתחברתי אליהם חזק חזק ובחיים לא הרגשתי ככ מוקפת ואהובה על ידי האנשים שאני אוהבת, כולם תמיד מפרגנים ומרימים ומצחיקים ומשמחים. צברתי איתם חוויות שלעולם לא אשכח. והשיעורים, למדתי המון ותרגלתי אנגלית בזכות השיעורים צברתי ביטחון בדיבור האנגלית שלי.

התחלתי לדבר חופשי עם ילדים מהעולם והרגשתי שהתחושה של החוסר בטחון סוף סוף השתחררה לי. ולגבי הטיולים באנגליה, החלק הכי כיף בטיול. כל המקומות שטיילנו בהם הביג בן, לונדון איי, שייט על הטמזה, הארמון, אולפני הארי פוטר, העיר רידינג, העיר אוקספורד, מחזמר, שופינג, מאדאם טוסו ועוד מלא מקומות, ללכת לשם עם החברים ולהנות ולצחוק זה החלק הכי כיף בעולם, הרגשתי תחושה של ילדה בוגרת. ללכת באמצע לונדון בגיל כזה עם מלא חברים והחיוך לא יורד מהפנים, יש תחושה יותר מספקת מזה? אין! ומעבר לכל זה היו לנו אינספור פעילויות בתוך המרכז עצמו, לדוגמה: טניס, כדור עף, דוג׳בול, כדורגל, כדורסל, פיסול בחימר, ציור, אפיה, מחבואים, תפוס את הדגל, יצירה ועוד מלא מלא פעילויות, עם החברים, ולא רק מישראל, מכללל העולם. הפעילויות הן חלק מאוד מאוד מגבש ונהנתי מכולן אחת אחת.

והאוכל, נכון שהוא לא כמו האוכל של הבית, אבל אם באים בגישה חיובית, זה חיובי. תנסו, תטעמו, תנסו לאהוב, ואולי תאהבו, אותי תגלו משהו חדש? אני בתור צליאקית באתי נורא סקפטית לגבי האוכל, אבל להפתעתי, הייתה עמדה מיוחדת לאלרגנים, כל ארוחה הייתי ניגשת לשם והיו מגישים לי את האוכל. וגם בכל ארוחה הייתי מקבלת קאפקייק, מה שלא כולם קיבלו?? אבל החוויה מהחדר אוכל תישאר אצלי לתמיד כי נכון שהאוכל לא הכי טעים, אבל מעבר לזה, לשבת בשולחן עם מלא חברות וחברים וגם עם המדריכות זה כל כך כיף, עושים מכל דבר בדיחה, למישהו נשפך כוס מים, צוחקים, למישהו האוכל לא טעים, צוחקים עושים מהלימון לימונדה. ולגבי החדרים, בהתחלה גם אני חששתי נורא, היה שלושה חדרים לבנות, חדר של 8 בנות, חדר של 7 בנות וחדר של 4 בנות. אני הייתי בחדר של 4 בנות. אני והחברה שבאתי איתה, ועוד שתי בנות שבאו ביחד ולא הכרתי אותן, בהתחלה פחדתי שאני לא אתחבר אליהן, וגם חששתי שנהיה ״מנודות״ משאר הבנות בחדרים הגדולים, אבל לא, זה ממש לא היה ככה, עשינו צחוקים כל שניה נתונה בחדר וגם מחוץ לחדר, התחברנו על היום הראשון ונהיינו חברות מאוד מאוד טובות. והתחברתי באותה המידה לבנות בחדרים האחרים, כי בסופו של דבר, רוב היום אנחנו לא נמצאים בחדר, והמקלחות, ווואוווו כמה שאהבתי את המקלחות, שרנו ורקדנו ודיברנו וצחקנו שם. למרות שהמקלחות לא היו כמו בבית, הן לגמרי סיפקו אותי. ולגמרי שידרגו את החוויה.

ואני רוצה להקדיש כמה מילים למדריכות, המדריכות שבלעדיהן כלום לא היה נראה כמו שהוא היה, שידרגו את החוויה מחמישים למאה!
היום החברות הכי טובות שלי לאורך כל הסאמר סקול, צחקנו יחד, דיברנו, בכינו, ריכלנו, עשינו מלאאאא שטויות. הן היו החלק הכי משמעותי בחוויה שלי. עזרו לי בהכללל, צחקו איתי, זרמו איתי, הרימו לי כשהיה קצת קשה, דאגו לי, עזרו לי, ובקיצור אין עליהן בעולם כולו!!! חזרתי רק אתמול ואני כבר מתגעגעת אליהן והן חסרות לי ברמות!!! וכולם חסרים לי. הם היו הבית שלי והמשפחה שלי למשך שבועיים. ולגבי השיעורים, ביום השני היה לנו מבחן רמה, זה נדמע מלחיץ אני יודעת, אבל זה ממש לא מלחיץ, היה מבחן קצר וממוקד שרק עוזר למורים להחליט לאיזה כיתה ואיזה רמה אתה מתאים.

היה לנו שני שיעורים ביום, שעה וחצי שיעור חצי שעה הפסקה ואז עוד שעה וחצי שיעור. השיעורים הם לא כמו בבית הספר, ממש לא כמו בבית הספר. נתחיל מזה שהמורים חמודים ממש. בשיעור הראשון היינו עם מורה אחת ובשיעור השני הייתה מורה אחרת. היינו סביבות 15 ילדים בכיתה. בשיעור הראשון היינו לומדים מילים ומשפטים באנגלית, אבל לא כמו שאתם חושבים, בדרך כיפית, דרך שירים והצגות. ממש נהנתי, ובשיעור השני עושים פרוייקט, מכינים משחקים ומציירים ציורים, בקבוצות עם ילדים מכל העולם, ולבסוף מציגים את מה שהכנתם בפרוייקט, ילדים עשו פרוייקטים מדהימים וזה ממש מגניב ויפה. כשסיימנו את כל השיעורים, עשו לנו מבחן שני ואחרון כדי לראות את רמת השיפור. ולבסוף, התכנסנו כל הילדים מכל העולם באולם ספורט והייתה חלוקת תעודות. כולם הריעו לכולם, והיה כיף גדול. ביום האחרון המדריכות הכינו לנו פעילויות ואפילו אירגנו לנו פיקניק, והיה ממש כיף, והדמעות כבר עלו. בערב יצאנו לשדה תעופה וגם שם עשינו צחוקים כמובן, עלינו למטוס (שהיה מאוד מרווח ונוח) ופגשנו עוד קבוצות של סאמר סקול וגם איתם התחברנו.

בטיסה עשינו צחוקים אחרונים עם המדריכות, ועם כל החברים. נחתנו בחמש בבוקר לקחנו מזוודות עברנו את כל הבדיקות והגענו להורים, התחבקנו בדמעות, ואפילו אני וחברה הכנו ברכה למדריכות, הבאנו להן את הברכה והן ממש התרגשו, לאחר כל החיבוקים והדמעות, הגיע הזמן לחזור הביתה ולהפנים את זה שנגמר, שבועיים של רק כיף, חוויות וחברים לכל החיים. חוויה ששווה כל שקל וכל זמן.

תודה לכל מי שלקח חלק בזה. אוהבת מלא מלא,
נטע ירון??