לייה

אז היי אם אתם קוראים את זה אז כנראה שאתם חושבים על שאלת השאלות האם כדאי לי לצאת לסאמר סקול? האם זה שווה את ה-18 אלף שקל שאשלם על זה?
 האם זה באמת איך שמספרים שזה?
אז לפני שאספר לכם את החוויה של מהסאמר סקול אני אתחיל מהכירות קצרה
שלום,שמי לייה סולן בת 14.7 מפתח תקווה ויצאתי למסע הזה עם חברה אחת בשם עדי{את סיפורה תוכלו גם למצוא למצוא פה}.
אז כפי שהזכרתי שמי לייה ואני טסתי למרכז אסקוט בתאריך 23\7-7\9
טוב אז אחריי הפתיח הארוך שעשיתי לכם בואו נתחיל!!
הטיסה שלנו הייתה בלילה שבין 8.7\9.7 בשעה חמש ורבע לפנות בוקר הצטרכנו להיות שם 4 שעות לפני אז יצא שב- 00:30 הייתי בשדה מוצפת רגשות של שמחה עצב פחד וחששות של לפני הטיסה.

כפי שאתם יכולים להניח להיות ארבע וחצי שעות לפני הטיסה זה המוןןןןןןןןןן זמן להיות בנתבג אז הגעתי להחלטה שזה הזמן לנסות להתחבר לאנשים חדשים והרעיון הזה פחות צלח כי חוץ מילדה אחת 2 לא הצלחתי להתחבר לאף אחד בכללל ואנחנו היינו קבוצה של 25 ילדים ומזה הכי פחדתי הייתי רק עם החברה שבאתי איתה והייתי כזה"עדי לא התחברנו לאף אחת איך נצליח להתחבר אליהן אחרכך" "אני לא רוצה שניהיה רק שתינו בכל הטיול".
אחרי ארבע שעות בשדה תעופה הגיע הזמן לטוס  וזה הרגע שהבנתי שאלו האנשים "שנתקעתי" איתם לשבועיים לפקינג שבועיים ולא הצלחתי להתחבר לאף אחד לא הבנתי איך אני הולכת לשרוד את זה.

אחרי טיסה של חמש שעת נחתנו בלונדון בשעה שמונה וחצי שעון אנגלי זאת אומרת בארץ 9 וחצי לקח לנו בערך חצי שעה להגיע.
אחרי שהגענו חיכינו איזה חצי שעה עד שהמדריכות סידרו את החדרים ועד שקיבלו את התגים האדומים שלא ירדו מאיתנו.
אחרי חצי שעה המדריכות הודיעו לנו שיש סידור חדרים התרגשתי מאוד לשמוע ם איזה בנות אני הולכ להיות בחדר שבועיים רצוף פתאום חשכו עניי ששמעתי שאני הולכת להיות עם עוד 7 בנות בחדר???? שאני אפילו לא מכירה??? פאקקק

ישר המחשבות חלפו במוחי "איך אסתדר איתן" "אין סיכוי שלא נריב" "איך יהיה מקום לכולן"...
כאשר הגענו לחדר ישר רצתי לתפוס מיטה "טובה"{למען הספק של למה שמתי את זה בגרשיים זה כי היא נשברה לי בלילה הראשון וישנתי 2 לילות רצופים על הרצפה וזה דווקא היה נוח}.

היום הראשון היה קשההההה מבחינה נפשית ופיזית מבחינה נפשית כל הקטע הזה של להיות רחוקה מהמשפחה ושלא הצלחתי להכיר חברים תחילה.
ומבחינה פיזית המדריכות שלנו לא סמכו עלינו עם הקטע של הזמנים אז היינו צריכות או להיות בחדר כל הזמן או להיות איתן ורק רצינו ללכת ולהכיר את המקום וזה... 
ביום השני יכלנו להסתובב לבד סוףסוףףףף וזה הקטע שהתחלתי להכיר אנשים חדשים מהארץ ומהעולם התחברתי בנות שבחיים לא חשבתי שהתחבר איתן או שאצליח לשרוד איתן שבועיים רצוףףףףף!!!!!!!! ואני חייבת לומר שהחדר תרם לזה ברמות כל לילה היינו מדברות גם שכולן הלכו לישון היינו מתגנבות לחדר לא משנה אם זה לאכול או להחליף בגדים לשים בושם או דורדורנט.

לבסוף התחברתי עם בנות מדהימותתתתתתתת שהסתובבתי איתן כל היום ולא רבנו אפילו פעם אחת.
טוב נראה לי שהבנתם את הקטע עם האנשים שמתחברים וזה בואו נעבור לאוכל
האוכל שם הוא מיוחד מאוד זה לא טעמים שאנחנו רגילים אליהם זה טעמים "מיוחדים" ברוב הפעמים במובן לא טוב לפי דעתי האוכל שם היה מגעילללללל זה הגיע למצב שאם היינו יוצאים החוצה כל השופינג שלי הלך לי בסופר על אוכל הלך לי איזה 500 שקל על הסןפרים ולא בצחוק
אם נגיד בלילה הבנות היו רעבות תמיד היה לי מה להציע ומה לתת להן לאכול זה הגיע למצב שאם אני לוקחת צלחת מלאה באוכל לנסות אני מחזירה להם יותר מחצי מהאוכל כי לא אהבתי..

אבל האוכל בחוץ זה מעדןןןן היו ימים שהייתי אוכלת ומה שנשאר הייתי מחזירה לקמפוס לשמור לערב כי אחרי השעה 8 לא היה מה לאכול.
אוקי סיימנו עם האוכל בואו נעבור לשופינג שכולם מחכים לו 
ביום השני שלנו יצאנו למרכז הקניות המקומי שלהם היינו בו עוד פעם במהלך הטיול וקניתי שם מלא אבל מלא דברים יצאנו גם לאוקספורד ששם היה זמן קניות בקניון ענק גם בהארי פוטר בלונה פארק ואפילו שיצאנו ללונדון עצמה .
בימים שלא יצאנו ונשארנו במרכז היו פעילויות של צהריים ואחר הצהריים אני מאוד אהבתי אותם ואפילו ניתן לומר שחיכיתי להם כל יום בזכות הפעילויות הללו הכרתי אנשים מספרד קולומביה ואפילו גאורגיה ומהארץ הכרתי את אורי המדהימה שהייה לי איתה כיףףף והייתי איתה כל פעם.
אני חייבת להעיד שאני חודשיים לפני הטיסה התלבטתי אם לנסוע כי רציתי לנסוע למחנה קיץ בברצלונה ולבסוף ויתרתי על הטיסה לברצלונה ואני כלכך שמחה שזה מה שהחלטתי בסוף כי זה חוויה שאם אפשר אז זה הזמן וצריך להגיע לשם בראש פתוח 

בקיצור למרות שזה עולה הרבה כסף זה שווה את זה ברמה לא נורמלית ואם אפשר אז זה הזמןן כי בסוף תתחרטו שלא הלכתם ולא יהיה אפשר לחזור לזה מקווה שזרתי לכם להחליט לנסוע