"כשהחיים נותנים לכם לימונים, תכינו מהם לימונדה. אם החיים במקרה נותנים לכם גם אבוקדו, תכינו גואקמולי. אל תתקמצנו על הלימונדה."
(אני).
היי לכם. אני מיכאל, והשבועיים שהייתי בסאמר סקול שינו את הדרך שבה ראיתי את עצמי ואת העולם. תנו לי לספר לכם למה:
הכול התחיל ביום הראשון, כשפגשתי את הקבוצה בשדה התעופה, אחרי שנפרדתי מהוריי. כבר אז הבנתי מי הולכים להיות החברים שלי בקבוצה הישראלית: נועם א', נטע, קארין ושקד. זה התחיל כאשר בדיוטי פרי ישבנו ביחד לאכול, ודיברנו על עצמנו ועל הציפיות שלנו מהסאמר סקול. הייתה בינינו דינמיקה טובה כבר אז
.
כשהגענו לבריטניה אחרי טיסה של 4 וחצי שעות, נסענו במשך 3 שעות למרכז שלנו, מרכז איסטבורן, שהיה ממוקם באוניברסיטה של ברייטון באיסטבורן (ברייטון היא 45 דקות נסיעה מאיסטבורן, שתיהן על החוף הדרומי של אנגליה). כבר כשהגענו לעיר, התרשמתי מהנוף שלה. בתי הקרקע המעוצבים, הצוקים הגבוהים, הים הכחול. פעמים רבות הבטתי בנוף, כי לא יכולתי שלא להתרשם ממנו כל פעם מחדש.
הגענו למתחם בצהריים, וכולם היו עייפים מהנסיעה. כשהגענו למתחמי המגורים, קיבלנו מפתחות לחדרים שלנו. המדריכה שלנו, יעל, נתנה לנו לנוח קצת בחדרים שקיבלנו ולרדת בערב כדי לאכול. בערב הגיעו 2 קבוצות נוספות: קבוצה קטנה של 5 בנות איטלקיות וקבוצה נוספת של לפחות 30 ספרדים. אני הייתי ביישן אז, ולכן הבנות בקבוצת החברים שלי יזמו את השיחות עם שתי הקבוצות. כבר אז היה בינינו לבין האיטלקיות חיבור טוב במיוחד. התחלנו להכיר את אלכס, אנה, ביאנקה, גאיה ומרתה, וההתרשמות מהן הייתה טובה במיוחד
.
ביום השני של הסאמר סקול, כל הקבוצות היו צריכות לעשות מבחן רמה כדי להתחלק לקבוצות למידה. התחלקנו ל- 2 קבוצות: קבוצה שעשתה אותו בבוקר וקבוצה שעשתה אותו אחה"צ. הקבוצה הישראלית וחלק מהקבוצה הספרדית היו בקבוצה שעשתה את המבחן אחה"צ, כך שיצא שבבוקר היה לנו סיור למרכז הקניות של העיר. אני והחבר'ה שלי הסתובבנו שם בחנויות, ולפני שחזרנו לאוניברסיטה אכלנו ב- KFC.
אני טבעוני, אז המבחר שלי מצומצם. ולכן, כשהגענו לשם, המנה היחידה שיכולתי לאכול שם הייתה אורז עם ירקות. לא היה כ"כ נורא, בעיקר כי החברים שלי שמו לב לכך שלא ממש אהבתי את האורז והירקות, והציעו לי לחלוק איתם צ'יפס, מה שהעדפתי יותר מהאורז. אני שמחתי לדעת שהם דואגים לי.
כשחזרנו, עשינו את מבחני הרמה. המבחן היה מורכב משאלות בחירה, חיבור ושאלות בדיבור. הייתה לי תחושה טובה לגבי התוצאות שלי במבחן, אך עדיין הייתי לחוץ שאני אולי טועה בתחושה שלי.
בערב צפינו בסרט "Coco", או לפחות בחלק ממנו מכיוון שכולם העדיפו לדבר זה עם זה מאשר לצפות בסרט, וכתוצאה מכך שיחררו אותנו לזמן חופשי בחדרים שלנו.
ביום השלישי, כל הקבוצות התחלקו לקבוצות למידה בבוקר ובאחה"צ (עדיין לא לפי רמה). מכיוון שכל הישראלים היו בקבוצת למידה של אחה"צ, הייתה לנו פעילות ספורט בבוקר. שיחקתי טניס שולחן עם החברים שלי, ואז שיחקתי מחניים איתם ועם שאר הילדים הישראליים וגם עם חלק מהספרדים ואנשי הצוות שהיו שם.
אחה"צ חילקו אותנו לקבוצות לפי הרמה שלנו. הופתעתי שהייתי ברמה הגבוהה ביותר שם, יחד עם 2 מחבריי ועוד 5 ילדים נוספים (2 מישראל, 3 מספרד). במהלך השיעורים אנחנו למדנו ביחד אוצר מילים, חוקים באנגלית וגם ידע כללי, ואף עשינו פרויקטים בקבוצות יחד, וכך היה כל יום שבו למדנו (וגם היו ימים שלא למדנו בהם
).
בערב חלק מהילדים ערכו טורניר כדורגל, אבל אני וחברים שלי הלכנו לחדרים שלנו ונפגשנו אח"כ. נפגשנו עם חברותנו האיטלקיות ודיברנו בינינו עד שהיינו צריכים ללכת לישון
.
ביום הרביעי, הקבוצה הישראלית בלבד נסעה לאולפני הארי פוטר!
הסתובבנו בקבוצות באולפנים, ראינו את הדמויות, היצורים והסטים בהם כל הקסם התרחש! אפילו פגשנו תיירים ישראלים אחרים ודיברנו איתם, והיה ממש כיף. גיליתי גם שהחברים שלי הם מבית Hufflepuff כמוני!
אחרי הסיור, כמו ביום לפני, נפגשנו יחד עם האיטלקיות. דיברנו ושיחקנו איתן משחקים, ולפני שהלכנו לישון לקחנו תמונות ביחד.
ביום החמישי, הקבוצה הישראלית חזרה למרכז הקניות של איסטבורן בבוקר, הפעם יחד עם חלק מהקבוצה מספרד. הלכנו לחנויות כמו Primark ו- M&S, כי הפעם היה לנו יותר זמן לחקור את המרכז. ב- Primark עזרתי לבנות לסחוב בגדים שקנו, וב- M&S קניתי פיצות טבעוניות לחימום, והופתעתי לראות לימונים ואבוקדואים (כי לימונים + אבוקדואים = גואקמולי
). אז קניתי את אלה, והם שימשו לי כאוכל לימים שבהם האוכל לא היה טעים במיוחד (האוכל הטבעוני, שבד"כ היה פסטה ברוטב עגבניות, שאפילו לא היה ממש טוב).
אחה"צ היה לנו שיעור, ובערב הגיעה קבוצה נוספת מספרד! הזמינו לנו פיצות, אבל לא הייתה אחת שאהבתי, אז חיממתי את אחת הפיצות שקניתי בעזרת הצוות הידידותי של הקמפוס.
בערב היה עוד פעם ערב סרט, ואני וחלק מהבנות האיטלקיות לא רצינו ללכת אליו. ביקשנו רשות להישאר במגורים שלנו, ועקב אי הבנה "קיבלנו אישור" להישאר במגורים שלנו. ניצלנו את ההזדמנות כדי להיפגש במטבחון של האיטלקיות כדי לדבר, אלא שאחרי קרוב לחצי שעה שמענו דפיקות בדלת של המגורים של האיטלקיות. אלה היו יעל ואנשי צוות נוספים שחיפשו אותנו. הם לקחו אותנו למשרד ושאלו למה היינו במגורים, וסיפרנו להם מה קרה. הם הגיעו להבנה שהיה מדובר באי הבנה, ושיחררו אותנו ללא אזהרה אפילו! עדיין הייתי מתוח מזה שנעדרנו מהפעילות שלהם, אבל למזלי חלק מהצוות וחלק גדול מהילדים תמכו בי והרגיעו אותי.
ביום השישי, הלכנו בבוקר לחוף של איסטבורן, שהיה מלא באבנים. הים היה כחול ונקי. הוא היה יפהפה. הסתובבנו על החוף ועל המזח שהיה שם, והתרשמתי מהים פעם נוספת.
אחה"צ היה לנו עוד שיעור, ובערב הייתה קבלת שבת. לא כולם אצלנו היו מעוניינים בכך, אפילו אני. הסכמנו לפעם הזו שכן לשבת עם כולם אבל לא לקדש. לא כולם אנשים שומרי מסורת, וצריך לכבד את זה...
מאוחר יותר, הייתה לנו מסיבת דיסקו שהייתה מלאה בעיקר בשירים ספרדיים (איך השירים שם נחשבו לדיסקו, אין לי מושג). הבנים הספרדים והחברות שהכרתי שם ניסו ללמד אותי לרקוד. זה לא צלח, אין לי חוש קצב
. למרות זאת, נהניתי להסתובב עם ילדים במסיבה.
ביום השביעי היינו כל היום בברייטון (שהזכרתי בתחילת הסיפור!). המדריכה שלנו נתנה אתגר לקבוצה הישראלית: לצלם כמה שיותר תמונות מרשימה של תמונות שהיא פרסמה בקבוצה שלנו. מי שהיה מצלם (לבד או בקבוצה) הכי הרבה תמונות, היה מקבל צ'ופר. רק החברים שלי ואני השתתפנו באתגר, ולכן רק אנחנו קיבלנו צ'ופר כמה ימים אחרי (זה היה עוגות בראוניז קטנות, ושלי הייתה טבעונית כמובן
). הסתובבנו על המזח של ברייטון, שם היה פארק שעשועים קטן. מכיוון שלא היה הרבה זמן על המזח, הלכתי רק לרכבת הרים קטנה שהייתה שם. היה נחמד.
המשכנו לקניון שהיה קרוב (יחסית) לים. בדרך לשם נתקלנו בקבוצת אנשים קטנה אשר מחו בעד שחרור פלסטין. זה היה מעט מרתיע, אך אלו היו אנשים זקנים ולא אלימים, לכן פשוט המשכנו לקניון. אחרי הקניון, חזרנו לחוף לקצת זמן ואז לקמפוס. גם ביום הזה הזמינו לנו פיצות, והפעם זכרו להביא אחת שאני אוהב! חבל שהביאו אותה קרה ולא חתוכה... לפחות הצוות של המרכז חימם אותה, ונראה לי שגם חתך אותה...
ביום השמיני הקבוצה הישראלית הלכה יחד עם חלק מהבנות האיטלקיות ל- Thorpe Park! הפארק לא היה גדול במיוחד, אבל הוא היה עמוס ביותר, תורים של שעה לפחות לרוב המתקנים!
אני, החברים שלי והבנות האיטלקיות עלינו על חלק מהמתקנים ביחד, וחלק בקבוצות נפרדות. עליתי על מתקן אפילו עם אחד מאנשי הצוות בסאמר סקול שליווה אותנו! היה ממש כיף... חבל שלא הספקנו לעלות על הכול. למה לתכנן פארק בסופ"ש, הא? זו התקופה בשבוע שבה כולם בחופש!
בכל מקרה, היה ממש כיף שם. בערב הגיעה עוד קבוצה מאיטליה, אבל אנחנו חזרנו למגורים כדי לבלות קצת זה עם זה ולנוח.
ביום התשיעי הקבוצה הישראלית וחלק מהספרדים למדו בבוקר, ואחה"צ חזרנו לחוף של איסטבורן. אני קצת התבאסתי, כי קיוויתי שנעשה משהו חדש...
בערב היו כמה פעילויות נחמדות, אבל הייתי עייף מכל הטיולים האחרונים. למזלי, מאחר והמגורים היו קרובים למקום בו התרחשה הפעילות, יעל המדריכה שלי נתנה לי ללכת לישון
.
ביום העשירי כל הילדים למדו בבוקר, ואחה"צ קיבלנו בהפתעה טיול לפארק נינג'ה שבמרכז הקניות של איסטבורן! ביליתי שם עם כמה בנות מאחד הקבוצות הספרדיות, וכשהתעייפנו שיחקנו משחק קלפים עד שהרגשנו שאנחנו רוצים לחזור. היה ממש כיף שם.
בערב היו פעילויות פעם נוספת, והפעם הייתי מספיק ערני כדי להשתתף באחת מהן, אבל אז התעייפתי פעם נוספת והלכתי לישון (באישור יעל המדריכה)
.
ביום האחד עשר הישראלים וחלק מהספרדים בבוקר, ואחה"צ הישראלים הלכו לצוקים שליד איסטבורן - Beachy Head. לפני המסע, אחת הבנות לא הרגישה טוב ולא רצתה לבוא, אבל עקב חוסר הבנה שהיה וחוקי הסאמר סקול, היא נאלצה לבוא איתנו. טיפה אחרי שהתחלנו ללכת, היה לה קושי ללכת. לכן, חברים שלי, יעל ואני ניסינו לעודד אותה להמשיך
. הצענו לסחוב לה את התיק שלה ולתת לה תמיכה והפסקות בדרך. בהתחלה שקד (אחת הבנות בקבוצת החברים שלי) סחבה את התיק שלה, ואז החלפתי אותה עקב חשש מצד כל החברים שהעמסת המשקל תפגע בה. כשהגענו לצוקים, עזרתי לילדה ללכת למשאית גלידה כדי שתקנה משהו קטן לאכול. אח"כ המשכנו להתקדם בדרך שעל הצוקים, ועצרנו ליד מגדלור וחוות רוח (בעיקרון - המון טורבינות רוח במקום אחד) שהייתה באופק. הצטלמנו שם ביחד וזרקנו אבנים לעבר הים (קודם ווידאנו שאין למטה אף אחד).
כשחזרנו בערב למתחם, קיבלנו ערב שלם לנוח בו. סופסוף.
ביום השניים עשר, כל הקבוצה הישראלית הלכה בפעם הראשונה לכל היום לעיר הגדולה - לונדון! את הסיור התחלנו במדאם טוסו - מוזאון שעווה מלא בדמויות מפורסמות - מציאותיות ודמיוניות! הצטלמנו איתן ואפילו ראינו סרט קצר ב- 4D של מארוול.
משם המשכנו לאכול. אני הלכתי ל- Pizza Hut בתקווה למצוא פיצה טבעונית שם, ונתקלתי שם בבעיה קטנה: הם לא קיבלו מזומן, ולא הרשו לנו להביא כרטיס אשראי לטיול. למזלי, חלק מהקבוצה של ברייטון הייתה שם, והמדריכה שלהם שילמה לי על הפיצה (וכמובן ששילמתי לה בחזרה). חבל שהם נאלצו לעזוב לפני שקיבלתי את הפיצה...
בערב הלכנו למחזמר של "The Lion King", שהיה מעולה. אהבתי את התפאורה, את השחקנים, את תחושת הנוסטלגיה... נהנתי שם מאוד. חבל רק שחזרנו מאוחר בלילה...
ביום השלושה עשר הקבוצה הישראלית וחלק מהספרדים התחילו במבחני רמה בבוקר. הייתה לי תחושה שהמבחן הזה היה יותר קל מהמבחן כניסה...
אחרי כן עשינו שאלונים נחמדים על אנגלית ועל בריטניה.
אחה"צ הלכנו פעם אחרונה למרכז הקניות של איסטבורן, שם חבריי ואני קנינו צמידי חברות מאותו סוג ועוד כל מיני דברים.
משם חזרנו למרכז שלנו לקידוש נוסף, שגם בו אני ועוד כמה ילדים בחרנו שלא להשתתף, ולכן הלכנו לשולחן סמוך אבל נפרד.
אחרי ארוחת הערב ערכו לכבודנו טקס סיום. כולנו קיבלנו תעודות, וחלקנו קיבלנו תעודות על הצטיינות בדברים ספציפיים (אני קיבלתי גם!). כשקיבלתי את התעודה שלי, קיבלתי כ"כ הרבה עידוד ותמיכה מכולם, שזה הכניס אותי להלם טיפה (בקושי דיברתי בטקס מאז שקיבלתי את התעודה שלי).
לבסוף, הייתה לנו מסיבת ריקודים נוספת, שבה בנים ספרדיים ניסו לשדך לי בנות. בסוף פשוט "רקדתי" (כי אני לא יודע איך) עם החברים שלי מכל המדינות. גם במהלך מסיבת הריקודים קיבלתי מחמאות, דבר שדיי הפתיע אותי.
אחרי המסיבה הלכנו לישון לקראת יום ארוך במיוחד
.
ביום הלפני אחרון חזרנו ללונדון, אבל הפעם עם כל הקבוצות ועם מסלול שונה. פתחנו את הסיור בשייט בנהר התמזה, שנגמר קרוב לביג בן וללונדון איי. משם המשכנו ללונדון איי כדי להסתכל על הנוף של העיר. היה יפה ממש.
משם המשכנו לפארק שהיה ליד ארמון המלכה, שם נחנו קצת. לאחר מכן, הגענו לכניסה של ארמון המלכה. הוא היה קטן יותר משציפיתי
. אח"כ הלכנו לאכול איפשהו, ואז חזרנו למרכז והתכוננו ליום שאחרי - היום האחרון.
ביום האחרון עשינו חבריי ואני ארוחת בוקר אחרונה עם חברותינו האיטלקיות. אח"כ הקבוצה הישראלית נסעה לשדה התעופה, טסה חזרה לישראל ולקחה תמונות אחרונות לפני שכולם נפרדו זה מזה...
המסע שעברתי והאנשים שהכרתי לימדו אותי 10 דברים חשובים:
1. יחסית לשאר הקבוצות שהיו איתנו, הקבוצה הישראלית שלנו הייתה דיי איכותית.
2. צמידי חברות זה דווקא דיי נחמד, בעיקר אם אתה לא היחיד שלובש אותם (המבינים יבינו, אם הם יטרחו לקרוא).
3. אני ההקטור הטוב יותר (גם פה המבינים יבינו).
4. חברים אפשר למצוא בכל מקום ומכל מקום.
5. בגלל שאני ביישן, אני צריך לגשת לאנשים בלי לחשוב יותר מדי במקום ללכת מהם ולחשוב יותר מדי.
6. בבריטניה Pizza Hut לא מקבלים מזומן, רק אשראי.
7. קשה למצוא אוכל טבעוני טוב בערים קטנות.
8. חוקי התנועה בבריטניה מבלבלים.
9. בריטים הם בד"כ ממש נחמדים, בעיקר בערים הקטנות.
10. זה המסר של הציטוט שכתבתי בהתחלה: אם אתם מגיעים לאנשהו ואין לכם איך ללכת משם, אז מוטב שתמצו את הזמן שם כמה שיותר טוב (בעיקר אם זה עולה 17 אלף שקלים), וככל שיש יותר מה לעשות, ככה החוויה תוכל להיות טובה יותר.
בנוסף ללקחים אלו, אני רוצה לתת קרדיט מיוחד לכמה אנשים וסיפורים ששכחתי את מקומם על ציר הזמן של הטיול. ראשית, אתחיל באנשים שליוו אותי כל הזמן כמעט...
קודם כל, הקבוצה הישראלית שלנו: היה ממש כיף לבלות איתכם. נכון, עם חלקכם יצא לי לבלות יותר ועם חלקכם פחות, אבל עדיין נהניתי להכיר כל אחד ואחד מכם ולהיות באווירה שיצרתם סביבכם.
עכשיו, לחברים שלי:
נטע - את ילדה מאוד מיוחדת: את מצחיקה ואוהבת לצחוק, חכמה, נחמדה, אמיצה, מאוד מחוברת למציאות אבל תוך כדי שמירה על אופטימיות, ואני מקווה שנמשיך להישאר חברים ושתמשיכי להישאר את.
שקד - היה כיף לראות אותך מתחברת עם כולם, צוחקת וממש מחזקת את האנגלית שלך. אני מקווה שנמשיך להישאר חברים ושתמשיכי להתחזק באנגלית.
קארין - שמחתי להיות המשרת / חובש / חבר לכיתה / חבר באופן כללי שלך.
אני גאה בך על המאמצים שהשקעת ועל שהפגנת בגרות, אפילו שהיית צעירה יותר מכולנו. אני מקווה שנשמור על קשר ואמשיך להיות המשרת / חובש / חבר לכיתה / חבר באופן כללי שלך
.
נועם - היה כיף לבלות איתך. אתה מאוד שנון וחכם, והיה לי כיף להסתובב איתך ולדבר איתך. בחייאת תשמור על קשר, אוקיי?
ולבסוף, יעל המדריכה - תודה על כל מה שעשית עבורי ועבור הקבוצה. את ללא ספק מדריכה טובה שיודעת מה היא עושה. אני גם מעריך את המאמצים המיוחדים שעשית עבורי ספציפית. מקווה שזו לא הייתה טרחה גדולה מדי...
ועכשיו לסיפורים מיוחדים:
ביום הראשון קיבלתי שם שני מהבנים הספרדים - "הקטור". זה קרה כך: כשניגשתי לדבר איתם, הם שאלו אותי אם אני יכול להיות ה"הקטור" שלהם. זרמתי איתם ועניתי כן, והם שמחו. כמה ימים אחרי הבנתי למה קיבלתי את השם הזה - זה השם של אחד הילדים בקבוצה שלהם, והוא התעכב בהגעה שלו למרכז בשבוע. לכן, עד שהגיע, הייתי ממלא מקום שלו. גם אחרי שהוא הגיע, הבנים עדיין קראו לי "הקטור" כי זה כבר היה קטע בינינו
.
במגורים ישנתי ליד מוחמד - אחד הילדים בקבוצה, ובלילות הראשונים שמעתי מוזיקה מהטיקטוק שלו כשניסיתי לישון. לפחות אח"כ כשסיפרתי לו על כך הוא הפסיק, כי רצה להיות שכן טוב. תודה לך, מוחמד.
במרכז עשו לנו תרגילים למקרי שרפה, והיו גם אזעקות שרפה שקרו ממגוון סיבות מטופשות: מישהו התקלח עם דלת פתוחה, מישהו שם דאורדורנט מול הגלאי עשן בחדרים, מישהו עישן וייפ... לחלק נמאס מהאזעקות כבר בהתחלה, לחלק לקח קצת זמן, אבל בסוף לכולם נמאס מהן.
לפחות יכולנו להיפגש שם כולם ביחד
.
ביום האחרון התלוויתי לנטע בקניון שהיה במרכז הקניות של איסטבורן, ומכיוון שהיינו בלחץ של זמן, יצאנו מיציאה שמעולם לא יצאנו ממנה. היא פחדה שהלכנו למקום לא טוב, אבל שיכנעתי אותה פשוט ללכת שמאלה עד לנקודת המפגש. בסוף הגענו בזמן.
מאוחר יותר באותו יום, רציתי לנצל את כל האבוקדואים והלימונים שקניתי ולהכין גואקמולי לפני הטיסה, ולכן הכנתי אותו עם אחד מאנשי הצוות וחלקתי את הגואקמולי עם נטע. היה טעים, אבל היה יכול להיות טעים יותר אם לא הייתי שוכח להביא מלח מהקפיטריה בבוקר.
אם אתם מתכננים ללכת לשם, אל תשאירו שום דבר ערך על השולחנות - במהלך השהות שלי במרכז, איבדתי בקבוק מתכת עקב ניקיון חדרים. מי לעזאזל זורק בקבוקי מתכת? אין לי שמץ מי ניקה את החדר שלי, אבל אני עדיין כועס על זה...
אשמח לסיים עם כמה מילות סיכום:
למרות כל הקשיים שהיו בסאמר סקול, נהניתי ממש ואני לגמרי ממליץ להתנסות ולצאת לסאמר סקול! תודה לכל מי שתרם לחוויה שהייתה לי שם, ומקווה שנהניתם לקרוא את הסיפור שלי, קוראים יקרים!
