אני רומי בונפיל
לפני שנה דפדפתי באינסטגרם ראיתי את הסטורי של אופירה אסייג והילדים שלה היו בסאמר סקול.
אמרתי החופש הגדול הבא לא הולך להתבזבז לי, אני רוצה לעשות משהו מטורף, משהו שאני זכור לנצח.
אחרי הרבה התלבטויות החלטנו שאני הולכת על זה, אני הולכת לנסוע לסאמר סקול.
הגענו ארבעה בנות למפגש קבוצה.
התרגשתי, הייתי מלאה בשאלות
מה הולך להיות?
מישהו הולך לשנוא אותי?
הולך להיות לי כיף?
אני אסתדר עם הסוסים?
אולי אני לא מספיק טובה בשביל זה?
מה אם אני לא אצליח להתחבר לאף אחד?
מה אם אף אחד לא יבין את המבטא שלי?
אף אחד לא ידע את התשובות לשאלות ולא היה מי שיענה לי
אמרתי נחייה ונראה
וככה היה טסתי, לחוויה הכי מטורפת שיש.
ביום הראשון הגענו למקום חדש ופתאום אתה מקבל בום,
אני באמת לבד פה, בלי הורים לשבועיים, עם אנשים שלא את כולם אני מכירה ולא אל כולם התחברתי, הייתי צריכה לדעת איך להיות אחראית לשמור על הדברים שלי, לא לאבד את הדברים החשובים ובעיקר לשמור על הכרטיס של החדר כדי שיהיה לי איפה לישון בלילה.
בהתחלה היה קשה לדעת איך להתנהל.
לאט לאט התחברתי לילדים ולמדריכות נוצרה לי קבוצת אנשי תמיכה שלא משנה מה יקרה הם יהיו איתי ותמיד יעזרו לי שיהיה לי קשה
התחילו השיעורים ועם הזמן הכרתי אנשים מהעולם.
ברגע אחד את מבינה שאת חייבת לדבר אנגלית כי האנשי צוות ושאר האנשים מסביב לא מבינים את השפה שלך, הרבה פעמים קרו טעויות פניתי למורה שלי בעברית והתחלתי לדבר איתה והיא לא הבינה אותי.
המקום והחוויה והמטרה לשמה טסת מחייבים אותך לדבר באנגלית.
הרבה אנשים היו הרבה יותר טובים ממני, הרבה אנשים שמעו אותי מדברת וצחקו.
היו פעמים שהייתי מתעצבנת והיו פעמים שהייתי צוחקת איתם, כשאתה בא לחוויה כזאת אתה חייב לשחרר.
הרי אתה בא לפה בשביל להנות
זרמתי צחקתי עליתי לרקוד ריקוד הציפורים במופע כישרונות עשיתי כל מה שרציתי
באתי עם המוטו שבעוד שבועיים אף אחד צפה לא יכיר אותי.
בזה קצת טעיתי הכרתי חברות מהעולם שעד היום אנחנו לפעמים מתכתבות וגם בתוך הקבוצה שלי התחברתי לאנשים שאני מקווה שילוו אותי כל החיים
נסענו לטיולים, עשינו שופינג, רכבתי על סוסים בחוויה מטורפת ועשיתי כל מה שרציתי
בסופו של דבר הייתה לי את החוויה הכי טובה שיכולה להיות, הכרתי אנשים מהעולם, חוויתי חוויות של פעם בחיים ויצאתי האדם הכי מאושר שיש
אני מודה בכל יום על הזכות שהייתה לי לטוס לפה.
למרות כל הקשיים, הריבים, הגעגועים לבית ובעיקר התסכול
היה לי מדהים, חוויה שאני לעולם לא אשכח ותמיד אמליץ עליה.
