היי קוראים לי גיא אני בן 14 מקרית אונו ואני יצאתי לסאמר סקול במרכז ברונל שבלונדון.
אי אפשר לתאר כמה קשה לכתוב את זה עכשיו, כמה קשה זה לקצר את החוויה הכי מטורפת שהייתה לי בחיים...
מגיל קטן - אחד החלומות שלי זה לטוס לסאמר סקול והשנה פעם ראשונה ההורים שלי הסכימו לי. אחרי כמעט חודש של התלבטויות לאיזה סאמר סקול לטוס, בחרתי לטוס ביחד עם החבר הטוב שלי עילי לסאמר סקול שבמרכז ברונל.
אחרי שהגענו לשדה התעופה, נפרדנו מההורים וכולנו הרגשנו את ההתרגשות- זה באמת קורה! אנחנו טסים לסאמר סקול! עברנו את כל הבידוקים, כבר מחוברים ומגובשים אבל עדיין מובכים. בכל זאת, חבורה של בערך 20 ילדים שנפגשו פחות מפעמיים לפני זה, טסים לשבועיים בלי ההורים, רק אחד עם השני...
היה פחד: שלא יהיה כיף, או שתהיה יותר מדי חלוקה לחבורות, או הרצון לחזור הביתה להורים..
אבל בפועל: אומנם בסוף השבועיים חזרתי למשפחה שלי אבל לגמרי נפרדתי ממשפחה אחרת שלי. משפחה הכי מגובשת, הכי מצחיקה וזורמת, הכי כיפית, הכי אוהבת ומחבקת
כבר ביום השני התחלנו באמת- טיול ראשון! היינו במוזיאון אולפני הארי פוטר, ואני חייב להודות שאם לא הייתי בודק באיזה יום זה היה, מהזיכרון שלי זה היה לפחות אחרי שבוע- היינו כבר כל כך מגובשים, מסתבר שביום אחד כבר עברנו חיבור של כמה חודשים אם לא שנים...
למרות שאני לא אוהב את הארי פוטר היה כיף מאוד וישר אחרי זה חזרנו לאוניברסיטה והתחלנו את המבחן כניסה, אני לא אשקר- לא היה קל אבל כן עברנו את זה בטוב. בכללי, בחלק הלימודי של הסאמר סקול עשינו הרבה פרויקטים שבהם כמובן דיברנו באנגלית, התחברנו עם שאר החברים בכיתה ולמדנו ביחד.
שם בלונדון התבלבלה לי ולכולנו תחושת הזמן לגמרי! במובן אחד הרגשנו שאנחנו שם כבר המון המון זמן, לפחות חודש אם לא הרבה יותר. בכל פעם שניסיתי להיזכר ביום הראשון לא הצלחתי להיזכר כמעט בכלל כי הרגשתי שזה כל כך מזמן.. ומאז עברנו כל כך הרבה, וככה גם בכל אחד מהימים ההכי עמוסים בסאמר סקול, כשבארוחת ערב ניסיתי להיזכר בבוקר או במשך היום חשבתי שזה היה אתמול...
במובן שני אנחנו הרגשנו שזה עוד שנייה נגמר... אין לנו זמן אנחנו רוצים להישאר כאן יותר אנחנו מרגישים שזה לא מספיק.
אני חושב שכולנו הסכמנו שהחלק הכי שווה בטיול הזה הוא ההיכרות עם החברים החדשים מהארץ ומהעולם. התחברנו עם כולם, הסינים, היפנים,הפורטוגזים והטורקים, אבל אני חושב שהרבה מאיתנו התחברו הכי הרבה לאיטלקים- אחרי הכל הם היחידים שעושים רעש כמונו 
ואיתם, אני ועוד הרבה חברים שומרים על קשר ונמשיך לשמור על קשר.
וכמובן בינינו הישראלים, הכרנו חברים אמיתיים לחיים מכל הארץ.
בכל שישי הייתה מסיבה שווה, היו מלא טיולים- לונה פארק, טירות וארמונים, אטרקציות בלונדון, מוזיאונים ועוד הרבה! הפעילויות היו כיפיות ובמבט לאחור- לא היה רגע אחד ביום שלא עשינו משהו. אומנם זה רק שבועיים, אבל אלו השבועיים הכי אינטנסיביים, מהנים וחוויתיים שהיו לי כל החיים. בשבועיים האלה עברתי דברים שלא עברתי כל החיים שלי.. ואת הכל עברנו ביחד.
אני רוצה גם להודות לרוני ולכל צוות קמפוס המדהים שהיה איתנו גם ברגעים הקשים וגם ברגעים המהנים, ועל זה שהוציאו אותנו לטיול ולחוויה הכי טובה שהייתי בה בחיים שלי...
חזרתי הביתה ועבר כבר חודש, כל יום אני מתעורר מחדש ומתפלא שאני לא בלונדון, ושואל את השאלה- איפה כולם? איפה המשפחה השנייה שלי?
תודה לכולכם
brunel 2019
Together forever
