מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

היום החמישי - 07/11/2019

שלום לכולם! הנה עבר יום חמישי, יום נוסף ותכף נגיע לסוף השבוע ואנחנו לא מאמינים כמה מהר הדברים קורים! ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • כינוי:

    עדי עמר

  • מרכז: לונדון ברונל Discovery
  • יצאתי בקיץ: 2019
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

עדי עמר  (עדי עמר)

היי. קוראים לי עדי עמר בת ...

אור קריאף 

.היי אני אור קריאף בת 14 והשנה ...

אסתר קופמן  (Ester)

היי, אני אסתר הייתי במרכז ...

ליהיא עוזרי 

היי קוראים לי ליהיא ואני ...

מעיין בביוף  (מעיין בביוף)

היי שמי מעיין בביוף ואני בת ...

מתן אוחנונה  (מתן)

קוראים לי מתן אני בן 14.5 ...
לכל סיפורי המחזור
היי. קוראים לי עדי עמר בת 15 מראשון לציון, והשנה יצאתי לסאמר סקול בלונדון במרכז ברונל.

אז מאיפה אני אתחיל בכלל? ממש מההתחלה...

בתאריך ה23.12 יצאנו אני והחברה הכי טובה שלי-אגם, למשרדים של חברת קמפוס. והכל פשוט קרה כל כך מהר! הרעיון בכלל ללכת לסאמר סקול הגיע מההורים שלנו, אני ואגם חברות ילדות כך שההורים שלנו בקשר.
הגענו למשרדים והתחלנו להתעניין, אין ספק שמיד התאהבנו ברעיון.
נועה, מנהלת המרכז נתנה לנו מיד הרגשה חמה וגילית, ומיד ההורים שלנו התאהבו בה.

אז אחרי שבוע של התלבטויות של איזה מרכז לבחור, שבוע של בדיקות מעמיקות על כל מרכז ומרכז, בסוף הגענו למסקנה שמרכז ברונל הוא המרכז שאנחנו מחפשות. המרכז שכולל את הכי הרבה טיולים וגם הכי קרוב ללונדון.

אז עברו הימים, ואנחנו סופרות את הימים ולא מצליחות להתאפק. ממש מחכות ל21.7 בכליון עיניים. אז יום עבר, וההתארגנות לטיסה התחילה. החל מלקנות יומן מסע, ועד ללסגור את המזוודה.

אז לאחר פתיחת קבוצת וואטסאפ של הילדים, הגיע מפגש הקבוצה הראשון וההיכרות עם מדריכת הקבוצה. הופתענו לגלות אני ואימי שגם מדריכת הקבוצה- רוני חולה במחלה כרונית (אמנם לא כמו שלי,אך היא מבינה את כל המצב והסיטואציה המורכבת) אז לאחר שיחות רבות, חפירות יותר נכון, הכרת הקבוצה שלי (שדרך אגב מדהימה, ועליה תשמעו בהמשך) הרגשתי שהגעתי למקום הנכון!

אז שבוע לפני הטיסה, הרגשנו שפגישה אחת לא מספיקה לנו, וקבענו להיפגש שוב, כל הקבוצה יחד בתל אביב. אז הכרנו לעומק, החלפנו חוויות, סיפורים אישיים, עשינו צחוקים- והרבה. אין ספק שכולנו יצאנו עם אבן אחת פחות על הלב.

והנה, ה-21.7, נפרדת מאמא אבא והחברים, עוזבת את הבית לשבועיים ויוצאת למסע המטורף. מסע שאף אחד לא יודע מה מצפה לי בו, מסע שאצא ממנו עם תובנות לחיים, ובעיקר עם אין ספור סיפורים וחוויות בלתי נשכחות. נפגשנו כולם, והאמת ששום מבוכה כבר לא הייתה ביננו. כולנו כבר עשינו צחוקים ודיברנו בלי סוף בשבועיים שלפני הטיסה,  שלרגע שכחנו שהכרנו לפני שבועיים, ושתכלס- אנחנו לא יודעים שום דבר אחד על השני. והנה, בטור ארוך, צועדים לעבר לונדון הרחוקה.

הטיסה עברה בסך הכל בסדר גמור ונחתנו בשלום בלונדון הקרירה. הגענו בשעות הבוקר המוקדמות כך שגם טיול קטן הספקנו לעשות. אז הגענו לאוניברסיטת ברונל בעיירה אוקסברידג', התמקמנו בחדרים, חטפנו שוק ויצאנו לפעילות הערב. הפעילות הייתה מדהימה, לא יכולה לתאר לכם בכלל עד כמה. בפעילות השתתפו ילדים מכל העולם,  ועוד לפני שהתרגלנו להיות ביחד הקבוצה הישראלית, כבר הכרנו ילדים חדשים, וזה היה די מרגש האמת. אבל שילדי מגל העולם נפגשים- צריך לדבר אנגלית, וביננו- חששתי מהאנגלית הכי הרבה.


פחדתי לדבר אנגלית ולטעות, שלא אצליח לנסח את עצמי ואכנס ללחץ ולא אוציא מילה מהפה. אבל מהצעד הראשון שדרכתי באוניברסיטת ברונל, כל החששות האלה נעלמו כלא היו.
אז כמו שאני רגילה גם בארץ, דיברתי המון- אנגלית בלי סוף... בין אם זה עם חברים מהעולם, עם המורים המדהימים באוניברסיטה, ובין עם זה עוברי אורח בלונדון. עם מי לא?!

אז הגיע היום השני למסע שלי, קמנו ליום של מבחן רמה שהאמת היה קשה, אך עברנו אותו הצחוקים ובקלות. הלכנו לטייל ועדיין לא עיכלנו איפה אנחנו. היום הסתיים בפעילות ערב נוספת, בה קיבלנו שאלוני היכרות והיינו צריכים למלא אותם על ילדים מכל העולם. אז עברתי עם השאלון הזה בין ילדים מכל העולם. יפני, סינית, איטלקיה, רוסי וספרדי (השאלונים האלה עדיין שמורים אצלי) והיה פשוט מ ו ש ל ם! הצלחתי להכיר כל כך הרבה על תרבויות שונות וארצות שונות. וואו איזה שוני עצום. אז דיברתי כל היום אנגלית וזה מה שבעצם דיברן אותי לא להפסיק לדבר.


אז היום השלישי התחיל בשיעורים, לאחר מכן יצאנו לקניון ענקי ומשוגע, ובערב פעילויות מגניבות וחוויתיות. וככה המשיכו בערך הימים. בבוקר לימודים, אחר כך יוצאים לטייל בלונדון המושלמת, ואז חוזרים לפעילויות ערב. כמובן שהלוז משתנה מיום ליום ולפעמים טיילנו כל היום או להיפך היינו במרכז כל היום. אבל מה שכן, לא משנה לאן הלכנו ואיפה היינו, לא הפסקנו להנות ולצבור חוויות ביחד ולצחוק בלי סוף. ועכשיו שאני בבית, כמה ימים אחרי הסוף, יש לי תשובות לכל השאלות והחששות והרבה הרבה מסקנות. יש לי מיליון ואחת סיבות למה החוויה הזאת הפכה להיות מה שהיא.


אז החשש הראשון והמרכזי, מה יהיה עם לדבר אנגלית? אני כל כך מתביישת ומפלגת לטעות, איך אצליח לפתוח את הפה ולנסח את עצמי ולדבר כמו שאני יודעת בעברית? פחחחחח, מצחיק... כמו שאמרתי מקודם, מהשנייה הראשונה שנחתנו בלונדון הכל השתנה. כל החששות נעלמו והמחסום לפה שלי נפתח כלא היה. בכל הזדמנות שהייתה לי דיברתי. ולא רק שזה שיפר את האנגלית שלי, זה שיפר לי את הביטחון שלי באנגלית. ושלא תטעו, טעיתי, והרבה. המון מקרים שדיברתי עם ילדים מהעולם  ונתקעתי. אז מה? ניסיתי לאלתר ולמצוא דרכים חלופיות ובסופו של דבר הצלחתי להגיד את מה שאני רוצה. תזכרו שהאנשים שנמצאים מולכם הם נמצאים באותה סיטואציה כמו שלכם. גם אם הם נתקעים וטועים. אבל אין ספק שהצלחתי לפתח שיחות עמוקות ומעניינות עם חברים מהעולם. 


הסיבה המרכזית שהפכה את הטיול שלי למה שהוא- היא הקבוצה המדהימה והמיוחדת שלי. אין ספק שעוד במפגש היכרות ניפתחנו אחד לשני והפכנו להיות החברים הכי טובים בעולם. כל אחד בקבוצה הביא את הצבע האישי שלו, את הכישרון שלו ואת הייחודיות שבו. אין ספק שהמסע הזה עזר לי להיות עצמאית- להמשך החיים.

לדעת להסתדר לבד- כמו ילדה גדולה. זכיתי בילדים עם לב עצום שהפתיעו אותי בכל רגע נתון בטיול. חברים שקמתי עם החיוך שלהם בבוקר, ונרדמתי עם חיוך עוד יותר גדול בלילה. תודה לכם קבוצה יקרה שלי על השטויות והשגעונות במטבחון בלילה, תודה על הריבים אתכם על השוקולד, תודה על העידוד הבלתי פוסק  בכל רגע נתון של געגוע פורץ וגם שההורמונים פורצים. אני אוהבת אתכם מכל הלב שלי. זכיתי בכם- חברים לחיים באופן מלא.

אז איך אפשר שלא להזכיר את החברים המדהימים שהכרתי מהעולם כולו? טורקיה, איטליה, רוסיה, ספרד, סין ויפן. זכיתי להכיר אנשים מדהימים מכל אחת מהארצות האלו.

זכיתי ללמוד להכיר ולשמוע על כל אחת מהתרבויות המדהימות האלה. אנשים כל כך שונים ממני- השפה שלהם, הגיל שלנו, החגים שלהם, המאכלים שלהם ומה לא...  ולמרות כל השוני הזה, מצאנו כל כך הרבה מכנה משותף ונושאי שיחה איתם. זכיתי לפתח שיחות עמוקות ומדהימות עם חברים שלא אשכח אף פעם.

איטלקיה שכתבה ספר שמאוד מצליח באיטליה והיא רק בת 16! איטלקיה אלופת איטליה בהתעלמות קרקע (ניסתה ללמד אותי כמה דברים, אך פרשתי בשיא) לדבר עם יפני על פוליטיקה ועם סינית על גיל ההתבגרות. מי היה מאמין... למדתי המון מכל אחד ואחת מהם.

ותודה אחרונה והכי חשובה בקמפוס, על טיול שלא אשכח בחיים. טיול שמאורגן מעבר למה שאפשר להיות. ואין ספק שלא אוכל לתאר אותו גם באלפי דפים דו צדדים. אז לכל הילדים שקוראים את הסיפור שלי ומתלבטים אם ללכת- אז כאן נגמרה ההתלבטות שלכם, לכו להירשם ועכשיו! תאמינו לי שזאת חוויה שלא תשכחו בחיים! :) 

אז תודה קמפוס, ניפגש גם בשנה הבאה!
    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה