אז אני יצאתי לברונל 21.7-4.8, אחרי התלבטות של איזה שבוע באיזה מרכז לבחור. רציתי משהו שיכנס לי לזיכרון ולא יצא, עם אנשים שלא יאבדו את הרגש.
הגעתי להחלטה שברונל זה מה שחיפשתי, ונרשמתי. הגיע המפגש והכרתי קבוצה, ואז הגיע ה"מה? איתם אני תקועה שבועיים? אין מצב. איפה היציאה?"
לקח לי עוד מפגש אותו עשינו בתל אביב כשבוע בערך לפני הטיסה להבין שלרושם ראשוני קוראים ככה כי הוא לא אמור להישאר. התאהבתי בכל אחד ואחד מקבוצה.
נכנסו לי ללב וסירבו לצאת.
הלכנו להארי פוטר כבר ביום השני, והיה קצת קשה כי עוד לא מכירים. אבל כבר שחזרנו שכחנו שאנחנו לא מכירים.
עבר עוד יום ועוד יום ועוד פסטה ועוד יפנים ועוד קצת לוז צפוף ביותר שקשר את כולנו כמו שרוכים של נעלים.
בחיים שלי לא חשבתי שזאת תיהיה החוויה שלי, אבל לא התאכזבתי לרגע!
כבר אתמול שחזרתי לארץ אמרתי להורים שאני רוצה שהם יחזירו אותי למשפחה שלי מברונל עכשיו.
חוויה של פעם בחיים שלא תחזור. מבחן בגרות שכולנו עברנו בהצטינות!
גם הרגעים הקשים בלילה מתי שאתה יושב בחדר ושומע רק את עצמך אחרי שכל היום אתה מוקף באנשים, גם הם שווים את זה. ממליצה בחום!!
לכל אחד ואחד שאי פעם יחשוב על לצאת. אתה לא נושם עד שלא עשית את הצעד הזה בחיים.
