טוב, מאיפה אפשר להתחיל סיפור כזה 
?
קרו כ"כ הרבה דברים מדהימים בשבועיים האלה, שאני כבר לא יודעת אם לכתוב את כולם. זה יקח יותר מדי מקום.
טוב, אז נתחיל ממש מההתחלה.
בערך באמצע השנה חברה שלי, הילה, מצאה בראש 1 פרסומת לקמפוס, והיא הציעה לי ולעוד כמה חברות להצטרף. בגלל שזה היה החלום שלי מאז שאחותי נסעה לסאמר סקול, לא היה צריך לדבר על זה יותר מדי עם ההורים שלי.
הם, כמובן, הסכימו. לבסוף, בגלל סיבות שונות, כמעט אף אחת מהחברות לא יכלה, ונרשמנו שלוש בנות, עם חברה נוספת שלנו - עלמא.
אני לא יכולה לתאר במילים כמה שהתרגשתי לקראת הסאמר סקול.
ביום המפגש שוחחנו עם ילדים נוספים והכרנו אותם, ומסתבר שהרבה ילדים
באו לבד, בלי חברים, ולמען האמת, הופתענו. לא ידענו שזה יקרה, היינו בטוחות שכולם כמעט יבואו בקבוצות, אנחנו לא היינו בטוחות אם היינו הולכות לבד.
בסאמר סקול עצמו אין סוף לחוויות שעברנו.
קודם כל, היינו צריכים להתרגל לקור והגשם
. אחרי החום של ישראל זה בעייתי למי שאלרגי לעונות מעבר, אבל זה עדיין שווה את זה.
במקום עשינו את המבחנים שדרגו אותנו לרמות שונות, ואני, ברוב הפתעתי, שובצתי לרמה הגבוהה ביותר !
בכיתה התחברתי עם ילדים ממקומות שונים [בעיקר צרפת], וגם יצרתי קשר מעולה עם בנות כיתתי הישראליות - אופק, דניאל, ומאוחר יותר גם איילת.
חוץ מהלימודים, שלא תפסו חלק גדול מדי ביום אך היו מצחיקים מאוד, היו גם פעילויות צהריים רבות, וביניהן: פעילויות ספורט, סרטים, מחניים [בגרסה שונה מהישראלית], טניס, ריקוד, קישוט עוגיות... וגם פעילויות ערב שונות ומגוונות: מופע כשרונות, תצוגת אופנה עם בגדים שאנחנו עיצבנו, בליינד דייט 
[שהשתתפתי בו, היה ממש מצחיק!], מסיבות, בריכה...
מלבד הפעילויות במקום, נסענו לטיולים רבים, שאין ספק, היו רגעי השיא בסאמר סקול: ארמון בקינגהם, שייט בנהר, מאדאם טוסו, מאמה מיה [שהיה ממש מצחיק ומדהים בכללי], מוזיאון ימי מהממם בעיירת חוף, שופינגים [כמובן, איך לא?!] והלונה-פארק שלהם, ת′ורפ פארק. משם יש לי סיפור משעשע מאוד לספר לכם.
אני והילה רצינו לעלות על מגלשת מים עם אבובים, מהסוג שיש בו ירידה קטנה, סוג של מישור, ירידה קצת יותר גדולה, עוד סוג של מישור, ובסוף ירידה הכי גדולה, אבל שאר הבנות שהסתובבו איתנו לא רצו, אז הן חיכו לנו למטה. במהלך התור אמרתי להילה, שהיה ממש מגניב אם הייתי יכולה לצלם תמונה באמצע המגלשה, אבל אני מפחדת על המצלמה. בכל מקרה, הגיע תורנו, עלינו על האבובים והתחלנו להתגלש. לשתינו זה התחיל קצת איטי אבל אז שממתי לב שהילה מאיצה ואני מאטה. נתקעתי במישור הראשון.
כמו מטומטמת, בלי טיפה של פאניקה, התחלתי לצחוק 
, אבל לא צחוק רגיל, אלא ממש התפוצצתי מצחוק, התיישבתי רגל על רגל, הוצאתי את המצלמה והתחלתי לצלם תמונות. הילה, שכבר הייתה למטה, לא הבינה איפה אני, אך כשהסתכלה למעלה טוב-טוב היא הבחינה בגוש קטן עם צמות ופפיון שעושה לה שלום.
אח"כ, כשהתחלתי להרגע מהצחוק המטורף שלי, ניסיתי לדחוף, כמו שאמרו לי מלמטה, אבל אז הבחנתי שמלמעלה אומרים לי לחכות, שמישהו יבוא להוציא אותי, ואכן מישהו בא, עם אבוב משלו. הוא דחף אותי יחד עם האבוב שלי למטה וסוף-סוף התגלשתי. אחד מהעובדים שם עזר לי לקום ונעמדתי ממש לפני האבוב שלי, אבל אז, כנראה שהתחשק לעובד ששיחרר אותי לצחוק עלי עוד קצת, כי הוא החליט לא להזהיר אותי ולהתגלש גם הוא, והאבוב שלו פגע בשלי, ו... נפלתי. ושוב פעם, התחלתי לצחוק כמו מטומטמת.
טוב, אני חושבת שזה מספיק לבינתיים, אחרת הסיפורים יקחו הרבה, הרבה, הרבה יותר מדי מקום. מקווה שניהנתם וצחקתם ביחד איטי, ושהחוויה המדהימה שלי גרמה לכם להבין כמה שווה ללכת לסאמר סקול.
אני רק רוצה לסיים בתודה ענקית לקמפוס שהוסיפו לנו טיולים ופעילויות ושנתנו לנו את המדריכים המדהימים שלנו, עידן ורוני. תודה על הכל !
