איילין

היי

קוראים לי איילין גבע ויצאתי לסאמרסקול בקימברידג' סנט אדמונס מחזור 12.7.

כולם בטח מתחילים את הסיפור שלהם באיזה כיף היה ואיזה חוויה מדהימה ומי שקורא אומר שהם בטח סתם מגזימים.

אז אני רוצה להגיד שממש לא ואין אפילו איך לתאר את החוויה הזאת,
היא הפכה את הקיץ שלי מקיץ שיכל להיות כיף לקיץ מדהים שאני לא אשכח בחיים.

החלום שלי כבר כמה שנים היה לטוס לסאמרסקול, וההורים שלי הבטיחו לי שבשנה שאני אהיה בת 16 הם יסכימו לי לטוס.

וככה קרה, לקחתי את החברה הכי טובה שלי ונרשמנו כמה שיותר מהר.
אני חייבת להגיד שלפני הטיסה וככל שהיא התקרבה היו לי תחושות מעורבות, מצד אחד התרגשתי בכל זאת החלום שלי הולך להתגשם אבל מצד שני אם הוא לא יענה על הציפיות שלי?

ספרתי את הימים בקוצר רוח, ואז הגיע המפגש לפני. הוא היה בעיקר חפירה אחת גדולה אבל בסוף כל קבוצה נפגשה למשהו כמו 10 דקות ולפי הרושם הראשוני ידעתי שקיבלתי קבוצה של ילדים מדהימים.

הטיסה הגיעה מהר עזבנו את ההורים, הגענו לדיוטי פרי ובמקום להסתובב התיישבנו קבוצת ילדים מסביב לשתי שולחנות מחוברים ודיברנו אחד עם השני, על הנושאים הכי שטחיים כמו לימודים, חברים והמקומות מגורים בשביל לנסות ולהכיר אחד את השני.
אבל בלי שום בעיה או מבוכה התחברנו בשניות.

הגענו לקימברידג' אחרי טיסה מעייפת ונסיעה של שעה וחצי. המקום והקולג' יפייפה ופסטורלי, הכל ירוק ורגוע, המזג האוויר נעים וקריר.

ביום השני עשינו מבחני רמה בשביל שבאמת כל ילד ישובץ ברמת אנגלית שמתאימה לו ויוכל להתקדם כמה שיותר.

הכרנו את הילדים מהמדינות האחרות, ברזילאיות וטייואנים. אני חייבת להגיד שציפינו למשהו שונה והתאכזבנו שהיו ילדים רק משני מדינות כי בכל זאת באים לסאמרסקול בשביל להכיר ילדים מכל העולם ולדבר כמה שיותר אנגלית.

מהר מאוד התברר שהחיסרון הוא דווקא יתרון, ככה יכלנו לעשות פעילויות מגניבות יותר מאשר להיות רק בקולג' כל הזמן.

יצאנו לבאולינג, קולנוע, מסיבות של סטודנטים בעיר, היה לנו יחסית הרבה זמן חופשי משהו כמו שעה וחצי ביום. 

בסוף השבוע הראשון נסענו ללונדון פעמיים. בפעם הראשונה ביקרנו במקומות המרכזיים כמו הלונדון איי, ארמון בקינגהאם, הביג בן, הקובנט גארדן שקיבלנו שם זמן חופשי להסתובב.

בפעם השנייה נסענו לthrope park  שהוא לונה פארק עם רכבות הרים וכל מיני מתקנים, לא גדול מדי אך בהחלט מהנה. 

הצוות פעילויות המושלם שקיבלנו באמת השתדל שבכל ערב נהנה ונתגבש הילדים מהאקץ וגם עם הילדים מהארצות האחרות, היה לנו ערב קזינו, ערב סרט, ערב כישרונו ומסיבות קטנות שארגנו לנו במתחם שלנו.

ביחד עם כל ההנאה יש גם לימודים, למדנו כל יום במתכונת של שיעור של שעה וחצי, הפסקה, עוד שיעור, הפסקה וארוחת צהריים.

בסה"כ 3 שעות לימודים ביום מה שלא נורא בכלל עם המורים שבשונה מהארץ מדברים איתך בגובה העיניים, הם צחקנו איתנו ונתנו לנו להתבטא, הם היו יותר חברים מאשר מורים.
 

בשבוע השני אחרי שבצער רב נפרדנו מהברזילאיות שדרך אגב עכשיו כבר יותר מחודש אחרי אנחנו עדיין שומרות על קשר, הגיעו שתי קבוצות חדשות אחת של איטלקים והשנייה סינים.

האיטלקים היו מצחיקים בטירוף כל שנייה איתם והבטן כואבת, הם היו חמים ומזכירים את הישראלים מאוד. הם העבירו לנו את השבוע האחרון בכיף מטורף.

בשבוע השני שוב יצאנו ליום טיול בלונדון, היינו במוזיאון מדאם טוסו ובערב הלכנו למחזמר של בילי אליוט ואפילו בתור מישהי שלא ממש אוהבת מחזות זמר נהנתי והתרגשתי.

עוד טיול שהיה לנו הוא לארמון וינזדור שהיה מדהים.

במשך כל השבועיים הצוות ארגן פעילויות גיבוש בכל ערב ובכלל שלא יהיה לנו רגע משעמם אחד, הם באמת עשו את מירב המאמצים בשביל לענות על הצרכים של כולם והם תמיד צחקו איתנו ונעשו חברים שלנו.

נכון שהיה לנו יום מסודר והיינו צריכים לדייק בשעות, בהתחלה זה היה מוזר הרי לא הגענו לבית ספר זה בכל זאת חופש, אבל עם הזמן התרגלנו וראינו שבעצם זה רק עוזר לנו ליהנות כמה שיותר ולהכניס עוד ועוד פעילויות בכל יום. 

  
אם מישהו מתלבט אם לטוס לבד או אם לטוס בכלל מהפחד של להכיר חברים ולהתחבר לכולם בזמן כזה קצר שלא יחשוב על זה אפילו, ברגע שעזבנו את ההורים בשדה בישראל כולנו התחברנו, לא עבר אפילו יום אחד וכבר הרגשנו כמו משפחה כאילו אנחנו כירים שנים ולא שעות.

אני אמנם באתי עם חברה אבל זה לא עצר בעדינו מלהתחבר לכל שאר הילדים ואלה שבאו לבד הסתדרו מעולה.

אנחנו מדברים כמעט כל יום בקבוצות בוואטאפ, נפגשים עם ילדים מהקבוצה, נכון יש ילדים שהתחברו לאחרים יותר או פחות אבל זה רק טבעי שמתחברים לאנשים שיש להם יותר מכנה משותף, יחד עם זאת היינו קבוצה מגובשת מאוד.
 

דיברנו המון באנגלית ולמרות שבאתי עם רמת אנגלית טובה אני מרגישה שהיא השתפרה וקיבלתי הרבה יותר ביטחון בשיחות עם אנשים. אפילו לאוכל בחדר אוכל אני מתגעגעת, הכינו אותנו לאוכל נורא ובאמת שהוא היה בסדר גמור בדרכ ;-)

קמפוס דאג לתת לנו הכל ושנהנה מכל רגע בשבועיים הקצרים האלה, הם דאגו לנו לשירלי, המדריכה המושלמת שלנו שעשתה מעל ומעבר ונתנה את הנשמה שלה בשביל שכולם יהנו ויקבלו מה שהם צריכים ורוצים, היא בשבועיים האלה הייתה מדריכה, אמא, אחות והחברה הכי טובה שלנו.

אני יכולה להמשיך לחפור וכל מה שכתבתי פה לא מתאר אפילו שמינית מההרגשה שלי. לקח לי שבוע רק בשביל להבין שאני עדיין מסתובבת עם הצמידים מהחדר אוכל ושאני לא צריכה אותם יותר. לא הספקנו אפילו להתגעגע לארץ למשפחות והחברים שלנו.

אז באמת אם אתם מעוניינים ומתלבטים, אין על מה.. תצאו לחוויה הכי מדהימה שהייתה לכם!