מדריכים מעדכנים מהשטח

סאמר סקול יומן מסע הוא המקום לקרוא את סיפורי המדריכים בזמן אמת.
כל שנה בזמן אמת המדריכים מדווחים מהשטח, מה עשינו היום, כל הצחוקים שהיו, סיפורי אהבה חדשים... תקראו ותבינו באמת מה זה סאמר סקול !

היום החמישי - 07/11/2019

שלום לכולם! הנה עבר יום חמישי, יום נוסף ותכף נגיע לסוף השבוע ואנחנו לא מאמינים כמה מהר הדברים קורים! ...
קרא עוד
כניסה ליומן מסע

הפרופיל שלי
  • כינוי:

    נויקה

  • מרכז: קיימברידג′
  • יצאתי בקיץ: 2015
  • שלח דואר אלקטרוני לחבר
    • השם שלי:
    • המייל שלי:
    • הטלפון שלי:
    • נושא:
    • תוכן ההודעה:
    •      
       
הפרופיל שלי

נוי נועה אז כהן  (נויקה)

היי קוראים לי נוי ואני חוויתי ...

ניקול גלפנד 

היי, אני ניקול בת 16 מנהריה ...

מירן נגלר  (מירקוש)

טובבבבב אז מאיפה בכלל להתחיל ...

נעמה אנגל  (נעמה)

היי   קוראים לי נעמה ...

עדי לשם  (עדי)

היי קוראים לי עדי ואני בת ...

איילין גבע 

היי   קוראים לי איילין ...
לכל סיפורי המחזור

היי קוראים לי נוי ואני חוויתי השנה חוויה אדירה!!
 

אוקיי אז נתחיל ככה- בתחילת שנה, נורא רציתי להירשם לסאמרסקול בלונדון.

אף פעם לא הייתי באירופה וזה היה נשמע כמו חוויה טובה להתחיל להכיר את אירופה ככה.
 

וגם חברים שלי שהיו בקיץ הקודם בקיימברידג המליצו לי על זה יותר מבחום – מה שגרם לי להתלהב מזה יותר ויותר אחרי כל סיפור שהם סיפרו לי, ומה שגרם לי לבחור בקיימברידג במקום שבו ארצה להיות. 
 

רציתי ללכת עם חברה בגלל שגם חברה שלי נדלקה מהרעיון של זה, וזה היה נראה לי יותר בטוח למקרה שאני לא אכיר אנשים והחוויה תהיה לי קשה נפשית - כי בחיים לא הלכתי לכזה דבר. ובאמת, אני וחברה שלי תכננו ללכת ביחד אבל בסוף זה לא הסתדר לה :( .
 

אבל לא ויתרתי, אני נרשמתי . לא רציתי שזה יישאר בגדר דמיון.
ולא האמנתי שנרשמתי!!
 

כמובן שהיו המון חששות כמו שאני אשאר לבד, איך אני אסתדר עם הכסף, עם מי יהיה לי לדבר ועוד בעיות על גבי בעיות...
 

אחרי שנרשמתי רשמתי הודעה בפורום שגם אני נרשמתי לקיימברידג במחזור הזה לגילאים כאלה, ובסוף פתחתי קבוצה כי מסתבר שלא הייתה אחת.
 

כבר שפתחתי את הקבוצה הבנתי שהילדים שאהיה איתם למשך שבועיים מדהימים!!
 

הגיע יום ההסבר על מה שאנחנו הולכים לעבור השבועיים האלה והדרכות על איך לפגוש את הקבוצה בטיסה (שעניין רק את ההורים, או את אבא שלי).

אחר כך הקבוצה נפגשה - פגישה קצרה, של חמש דקות שלא כזה אומרת משהו על הקבוצה. אבל לא דאגתי כל כך.
אמרתי לכמה מהילדים שראיתי מהקבוצה שפתחתי שלום וראיתי שהקבוצה שלנו הולכת להיות ממש קבוצה טובה והמדריכה שלנו גם (שירלי אוהבת אותך!!).
 

עברו ימים וכבר הגיע היום של הטיסה.
שממש התרגשתי בו לא הצלחתי להרדם לפני וכשקמתי היה לי קשה כל כך לעזוב את המשפחה, ובעיקר את אחותי (מה שהיה מוזר מאוד כי אנחנו אוהבות לריב אחת עם השנייה וקצת חופש ממנה לא היה מזיק לי).

על הרגע האחרון החלטתי לקחת את הגיטרה איתי כי לא הייתי בטוחה אם אני אעבור בשלום שבועיים בלעדיה.
 

נסענו לנתב"ג והגענו.
נפרדתי מאמא ואבא, ופגשתי את הקבוצה – עדיין לא עיכלתי שאני לא אהיה בארץ למשך שבועיים!

עברנו את כל התהליכים הביטחוניים, הגיטרה שלי זכתה לעלות איתי לטיסה מה ששימח אותי מאוד והוריד לי כמה דאגות מהלב.
 

הגענו לדיוטי פרי.
הדבר הראשון שעלה לי בראש זה M&M וישר הלכתי לשם.
על הדרך כבר מישהי מהקבוצה הצטרפה אליי ודיברנו והיה כיף.
אחר כך, פגשנו עוד בנות מהקבוצה ישבנו איתן בבית קפה ודיברנו.
בחיים לא האמנתי שעל השנייה הראשונה שאראה בנות מהקבוצה אתחבר איתן - על הרגע הראשון.

יותר מכך, הכרתי פשוט אנשים מדהימים על הרגע הראשון וזה רק נתן לי מוטיבציה להמשיך לרצות ליהנות, להכיר, לא לחשוש ובעיקר בהמשך גם לא להתגעגע הביתה (סליחה אמא, סליחה אבא).
 

עלינו על הטיסה, שמתי את הגיטרה במקומה – לא קרה לה כלום, אני רגועה.
 

במהלך הטיסה כבר הסתובבנו, הכרנו אחד את השני, כמובן שאני הצקתי לחברה שהכרתי במטוס וגם הכרתי חברים חדשים בקבוצה שלי. נרדמתי.

לא היה לי צורך להביא ספר למרות שכולם אומרים. הכרתי יותר חברים מאשר שקראתי.
 

ירדנו מהטיסה (אנחנו באנגליה!!) אחרי ארבע - חמש שעות, קיבלנו את המזוודות שלא קרה להן כלום (חייבת להפסיק לדאוג נו).
 

יצאנו משדה התעופה, הכל היה הפוך.
לא ידעתי לאן להסתכל כדי לחצות מעבר חציה.
תודה לשירלי (המדריכה המדהימה שלנו) שהצילה אותנו הרבה פעמים במעברי חצייה.
היה גם ממש קר.
בהתחלה היה לי קשה להסתגל לקור אבל לאט לאט הסתגלתי. והקור היה נעים (כשחוזרים לישראל קשה לקבל את החום בצורה אוהבת).



עלינו לאוטובוס, עוד נסיעה טיפוסית של שעה וחצי.
שגם בה נרדמתי.
ואז הגענו לעיר קיימברידג. המדהימה!!!! עיר סטודנטים (הסטודנטים בקיימברידג' ) מהממת, יותר יפה מכל מקום שטיילנו בו באנגליה, אלגנטית עם שילוב של בתים הבנויים מלבנים/ קולג'ים הבנויים מלבנים עם דשא מטופח ברמות שבדרך כלל אסור לדרוך עליו (ממליצה בחום לזכור את זה).

היא פשוט מהממת ורגועה!! מה צריך יותר מזה?
 
הגענו לקולג' שבו אנו אמורים לשהות במשך שבועיים, שגם היה מהמם.
הגענו לחדרים. סידרנו דברים. הכרתי יותר את השותפות שלי בחדר, "סידרנו" את הדברים שלנו - מה שהפך להיות ליותר בלאגן.

עשו לנו סיבוב בקולג' שאנו שוהים בו הצוות (המושלם) שהיה אחראי עלינו. אכלנו צהריים - האוכל היה קר- אבל זה לא הבטיח כלום כי פספסנו את הארוחת צהריים.

אכלנו בערב, והאוכל היה במפתיע טעים אחרי שחברים שלי שיצאו אמרו שהוא יהיה סביל וגם אחרי הארוחת צהריים עם הטעם הבלתי נשכח שהצביע על זה שהאוכל לא יהיה טעים.



התוכנית שבה השתתפנו הייתה:


אוכלים בוקר ואז לומדים שעה וחצי – של דקדוק אוצר מילים וכו' (עם כל קבוצות המדינות ששהו בקולג' איתנו)
 

הפסקה של חצי שעה
 

ואז עוד שעה וחצי של לימודים אבל אחרים – פרוייקטים מגניבים שכוללים שילוב תרבויות.
 

אחר כך הולכים לאכול צהריים
 

ואז יוצאים לטיול של העשרה בקיימברידג' שבדרך כלל היו נגמרים בקניות במרכז הקניות של קיימברידג' ובסטארבקס או טיולים כיפיים בקיימברידג' סתם או גם בערים אחרות (בלונדון הרוב – וזה היה יוצא בימים שלא היינו לומדים כמו ראשון ושבת ככה שהיינו יוצאים ממש מוקדם ומגיעים מאוחר יחסית)


ואז בכל ערב יש פעילות שבה קבוצות של כל המדינות ששוהות בקולג' משתתפות.



בהתחלה נלחצתי מהמבחן שעשו לנו בהתחלה, אבל באמת שלא היה לי ממה להלחץ בגלל שזה שיבץ אותי בדיוק לכיתה שהתאימה לי ללמוד בה ושם הצלחתי והשתפרתי יחסית הרבה.
 

כבר יום למחרת הייתי עם הכיתה המתאימה לי.
למורה שלנו קראו אפם והוא היה איש טוב, וידע ללמד גם טוב.
ובהמשך הוא גם הוכיח לנו שהוא יודע לקפוץ מעל ערימה של חמש כיסאות (!!!!)



לא היה לי כל כך הרבה זמן להתגעגע למשפחה ולחברים שבארץ.
לא הייתי הרבה בפלאפון בגלל שלא היה הרבה זמן לעצמך - אתה היית כל הזמן או בלימודים או עם חברים (לרוב עם חברים), וגם אם לא היינו לומדים בשיעורים היינו לומדים ביציאות לקיימברידג' או כשדיברנו עם ארצות אחרות.
העשרנו מלא.



הצוות שהיה בקייברידג' סנט אדמונדס היה מדהים!! ניסה לדאוג לכל הבקשות שלנו.
 

כשהייתי צריכה לדבר עם מישהו דיברתי עם זואי מדריכת הפעילויות שלנו.
 

כשחליתי נטשה, גם מדריכת הפעילויות שלנו, ושירלי (המדריכה שבאה איתנו מישראל) לקחו אותי לבית חולים לקבל תרופה ובמקום כמו בית חולים כשכולם רק מתים לצאת משם עשינו צחוקים והיה כיף (מי ידע שאפשר ליהנות בבית חולים?).
 

כשהיינו בפארק THORPE הענק אני וחברות שלי היינו עם דומיניק (גם מדריך פעילויות) שפחד מרכבות הרים ופשוט הכרחנו אותו לעלות על כל רכבת הרים אפשרית (מסתבר שכשהוא צועק הוא נשמע כמו בת) הוא נהנה מאוד, וגם אנחנו.


מסתבר שבסוף הוא הקיא.


ואליס, שגם הייתה מהפעילויות הייתה בודקת מה שלומי כשהייתי חולה.


ולצוות המורים שלהם, שהיה מעבר לכל דבר, שענו לכל שאלה עד שהיינו מבינים, ויותר ממורים הם היו גם חברים!!
 

מודה להם על הכל!!Smileys

תמיד שיצאנו לקיימברידג' חזרנו עם המון שקיות של שופינג 0:.
חברות שלי חזרו עם המון פריטים בממש בזול מפרימרק שהם יחסית ממש טובים.
אני כמובן ביליתי המון בh&m, הבגדים מהממים ויש יותר מבחר באנגליה מאשר בארץ- יותר בגדים יותר כיף.
 

גם כשהיינו בלונדון היה קניות אבל לדעתי היה יותר כיף לקנות בקיימברידג'.



בימי שישי תמיד היינו עושים קידוש, זה היה כל כך מרגש.
הדלקנו נרות, קידשנו ושרנו, שירלי הייתה קונה לנו חלה/ לחם בדמוי חלה שממש הכניס אותנו לאווירה.
 

בשבוע הראשון עשינו את הקידוש עם הברזילאים הטייוונים והצוות, שאפילו שמו מטפחות בתור כיפות.
 

בשבוע השני נכנסנו יותר מוקדם לחדר אוכל, שם גם השולחן שלנו היה במפה לבנה, הדלקנו נרות ואז קידשנו, ששוב בקידוש הצוות הצטרף. שהיה כל כך משמח לראות אותם מצטרפים.



בשיעורים תמיד ניסו להעביר לנו את החומר בצורה מעניינת, שגורמת לנו יותר להפנים את החומר ולזכור. הייתה פעם שהיינו צריכים לזכור איברים בגוף ומחלות וזה היה משחק של קבוצה נגד קבוצה, ובגלל שאנחנו היינו קבוצה תחרותית ניצחנו (יש!!!)



בשיעורים של הפרוייקטים היינו צריכים להמציא מדינה שתהיה שילוב של כל המדינות, אני והקבוצה שלי המצאנו מדינה שהיא שילוב של ישראל הונג קונג ואיטליה- הוטריאל. גם היינו צריכים להמציא עיתון, המצאנו עיתון עם הטייוונים בשם ISWAN.



בפעילויות לילה היה ממש כיף להכיר אנשים ממקומות אחרים בעולם.
שם הכרנו אותם יותר לעומק.
תמיד שזה הסתיים היה לנו קשה להיפרד מהם, הצוות דחק בנו לישון ואנחנו פשוט המשכנו לדבר עם האנשים שהכרנו.
 

הפעילויות עצמן היו גם ממש כיפיות ומגבשות.
היה חפש את הדגל של האויב (שבפעילות עצמה, לא כל כך התעסקנו בלמצוא את הדגל של האויב, אלא להכיר אנשים ממדינות אחרות ולדבר איתם כאילו אנחנו לא בקבוצות נגדיות) , היה בליינד דייט- שהכרנו אנשים יותר לעומק, קזינו נייט (שהיה מגניב לימדו אותנו כל מני משחקים שמהמרים בהם – כמובן בלי כסף, על פרסים קטנים שהביאו).
הייתה פעם שראינו סרט, מי שלא רצה לראות, הצוות לקח אותו לסתם מקום ששם דיברנו, והיה מצחיק.
בסוף כמעט כל מי שבחר סרט עבר לקבוצת הדיבורים, היה גם ערב באולינג, שבו ניצחתי את כל מי שהיה בקבוצה שלי (שזה הפתעה כי חצי מהמשחק לא שיחקתי, הלכתי להכיר אנשים ודום המדריך של האקטיביטיז או מישהו אחר היה משחק את תורי), גם לאמילי היה יום הולדת אז חגגנו לה עם עוגת יום הולדת טעימה שצוות ארדמור הביא.
היה ערב פיצה (שבו היינו צריכים להיפרד מהברזילאים ומהטייואנים, מה שהיה מבאס, כי לא נזכה לראות אותם שוב).
 

היו גם מסיבות, שם רקדנו בלי הפסקה והברזילאיות לימדו אותנו ריקוד.
גם כשהם עזבו, עדיין רקדנו את הריקוד שהן לימדו אותנו, וגם לימדנו את הקבוצות שבאו מתי שהברזילאיות עזבו.



גם מאחורי איפה שישנו היה מגרש כדורגל ושיחקנו שם לפעמים.
ואם לא אנחנו אז סטודנטים שבדרך כלל היו חתיכים. אם התמזל מזלנו לפחות לראות חתיכים.



לפעמים הייתי מוציאה את הגיטרה שלי והייתי מנגנת עם חברות בין אם זה במסדרון או בחוץ.
וחברה שלי הייתה שרה איתי הרוב.
היו פעמים שכל הקבוצה התאספה וניגנו בגיטרה, והאווירה הייתה כיפית ומגובשת נורא.



הסיורים שלנו בלונדון היו מדהימים.


היינו בהצגת בילי אליוט- שבהצגה לא הבנתי הרבה את מה שדיברו מכיוון שבתיאטרון הם דיברו אנגלית עם מבטא כבד יותר (ולא מובן ממש בשבילי) אבל למרות זאת, התעמקתי בהצגה, היו פעמים שהיא ריגשה אותי ובכיתי המון, והיו פעמים שהיא שמחה אותי והצחיקה אותי. ההצגה הייתה מדהימה בסך הכל.
וכן, כמו שכולם אומרים, בלונדון התאטרון יותר מפותח מבארץ הבימה הייתה גדולה והיו כל כך המון שחקנים. השחקנים היו כל כך מדיוקים בתנועות שלהם והכל היה כל כך יפה.
 

היינו בסיורים בלונדון עצמה.
עלינו על לונדון איי- שם ראינו את נהר התמז, את הביג בן המהמם ועוד מקומות אחרים. כמובן הצטלמנו.
 

היינו גם בווינדזור קאסל המהממת.
זכינו לראות את הארמון הענקי של המלכה. שם ראינו את בית הבובות המדויק והמפואר (לדוגמא, הכלים בחדר האוכל בבית הבובות היו עשויים מזהב!) ראינו את חדרי הטירה, ולבסוף אני וחברה שלי התייאשנו מכל הסיור והלכנו לשבת במקום עם דשא עם עוד חברות.



בשבוע הראשון התחברתי יותר ויותר לאנשים עם תחומי עניין משותפים כמו שלי בקבוצה, הכרנו קבוצות שבאו מטאיוון ומברזיל, שהיו חברותיים ברמות, אנשים שכיף לדבר ולצחוק איתם.
כשהם עזבו בסוף השבוע הראשון הפרידה הייתה עצובה והיה לנו קשה לעזוב אותם כי התחברנו אליהם מאוד.
החלפנו פלאפונים ואינסטגרמים ואנחנו עדיין בקשר.

בשבוע השני הכרנו אנשים מאיטליה מהונג-קונג ומסין, שגם הם היו פשוט אנשים טובים וחברותיים. בילינו איתם מלא.

גם איתם בסוף החלפנו פלאפונים ואינסטגרמים כשעבר השבוע השני וכבר היינו צריכים ללכת. וגם איתם אנחנו עדיין בקשר.



בgraduation  שלנו, קיבלנו תעודות ואין אחד שלא השתפר לפחות יותר מ10 נקודות.
הצוות רשם לנו ברכות מרגשות על התעודה, ודברים שהיו קטעים שלנו, שעדיין נזכור אותם (וזה עוד עובד), קיבלתי אפילו תעודה נוספת על שיפור בציון ואיתה בא פרס – דובי קטן וחמוד עם החולצה של הצוות. שעד עכשיו הוא לידי וימשיך להיות לעד. כבר יש לו שם. והוא רק שלי Smileys.
 

אחרי שקיבלנו תעודות, היה מופע כישרונות, שכל אחד הציג "כישרון מיוחד" משלו.
היה מצחיק, הכריחו אותי להופיע עם הגיטרה, אז הבאתי אותה והופעתי עם החברות המדהימות שלי.



ביום האחרון שלנו עשו לנו מסיבה ובסופה כמעט כולנו בכינו.
מן הסתם.
שבועיים היינו בחברת אנשים מדהימים, נהננו ברמות מטורפות והלוז הפך להיות כבר הסדר יום שלנו.



במהלך השהות שלנו בקיימברידג' היו לנו המון פעילויות כמו מועדונים (של כמה קולג'ים ביחד שאירחו קבוצות סאמרסקול- משהו מדהים, היו אנשים מכל העולם), היינו המון בלונדון, שטנו בנהר התמז, ביקרנו במוזיאונים, היינו בבריכה (מחוממת), עשינו פאנטינג בנהר קיימברידג' ועוד...



היה כל כך קשה לארוז בהבנה שזהו.
זה נגמר.
בבוקר הצוות בא להיפרד מאיתנו (!), בדרך כלל הם לא נפרדים מהקבוצות. נפרדתי מהצוות שאהבתי כל כך ועדיין אוהבת, מהאיטלקים שחיכו לאוטובוס שלהם ומקיימברידג' עצמה.

כמובן שקשה להפרד מאיתנו הישראלים - שהביאו שמחה אור וחיים למקום Smileys Smileys.



אני והשותפות לחדר המדהימות וגם החברות שלי העלנו זיכרונות בחדר מכל השבועיים האלה.
אני לא האמנתי שלא יעירו אותי עם זריקת שמפו עליי, ולא נלווה בגדים אחת מהשנייה. מתגעגעת אליכן בנות.



המשפחה שלי הייתה כבר בלונדון אז אבא שלי לקח אותי משדה התעופה לוטון. בהתחלה חששתי שאני לא אמצא אותו.
אבל, בסוף הכל הסתדר.
שם נפרדתי מכל הקבוצה, שהמשיכה לכיוון ישראל.
היה לי כל כך קשה להיפרד מהחברים שרכשתי. הבטחנו שנשמור על קשר וזה באמת קורה וימשיך לקרות.



פגשתי אנשים טובים שבאמת נמצאים לידך כשאתה ברגעים קשים, ועוטפים אותך באהבה.
אני עדיין לא מאמינה שעברתי חוויה כזאת.
השבועיים האלה עברו לי מהר כל כך!!



כשדמיינתי שאגיע לסאמרסקול באנגליה, חשבתי על חוויה אחרת, שונה יותר.
אבל החוויה הזאת הייתה שונה בהרבה, ועלתה על פני החוויה שלה ציפיתי.



באמת שאין מה לדאוג אם אתה בא לבד.
האנשים שנרשמים לסאמרסקול מדהימים! כולם חברותיים ואפשר לראות את זה בסיפור שלי.



החוויה הזאת עזרה לי להיות עצמאית יותר ממה שהייתי, יותר דייקנית (האנגלים עם הארוחות בוקר המוקדמות האלו) וכן לגלות את עצמי, להכיר את עצמי יותר ולהבין מה אני רוצה ולא רוצה.



 אני עדיין מתגעגעת למקום והלוואי והייתי יכולה להגיד תודה לצוות ארדמור המקסים שאירח אותנו ושמע לכל בקשותינו- כשכייף איתנו ולימד אותנו איך לדבר יותר נכון, כשהיה אוזן קושבת כשצריך.

אוהבת אותם עד אין סוף ומאחלת להם את כל הטוב שבעולם!


יחד עם כל הזיכרונות איתם, גם הlanyard שלי שמור במגירת הזיכרונות.


לשירלי, תודה על כל הפעמים ששמעת אותי מתלוננת ועדיין אחרי כל שיחה העלת
לי חיוך בפרצוף, תודה שתמכת בי עד אין סוף.


ולכל חברי הקבוצה, תודה על הכל אני אוהבת אותכם הכי בעולם ומאחלת לכם רק טוב :) !! 


Smileys

רוצה לאחל למי שיוצא שנה הבאה - לא לפחד אם נרשמים לבד, להרשם, והשאר כבר יבוא בדרך :)!! ושתהיה לכם חוויה נעימה :)

    לסיפור המלא    בחזרה לקהילת ילדים

  • שלח קישור לחבר
  • לפורום סאמר סקול וסאמר קאמפ
  • חזרה לקהילת ילדים


  • שלחו מייל לחברים ואתם בהגרלה