אז ככה, מה שאני מנסה לכתוב כבר שלושה אחרי שהגעתי לארץ ולא היה לי מושג מה ואיך לכתוב, אבל עכשו הסתדר לי
כל הדבר הזה סאמר סקול נשמע לי בהתחלה כמו עיסוק לימודי בחופש, אבל מסתבר שטעיתי בגדול. בהתחלה שהציעו לי לנסוע לשלושה שבועות לאנגליה, בלי אף אחד שאני מכיר אלא רק עם קבוצה של ישראלים מכל הארץ, חשבתי לעצמי למה אני צריך את כל העומס הזה ושאין לי כוח לכל "הדבר הזה" (ככה קראתי לסמאר סקול בהתחלה), אבל מהרגע שעליתי למטוס הבנתי שמה שהולך לקרות לי, יהיה אחד הדברים הכי טוביםשקרו לי בחיים.
שנחתתי בשדה התעופה בלוטון עייף ונרגש, חיכיתי שניסע כהר למחנה, אבל אחת הילדות איבדה את הדרכון שלה והיינו בעיקוב של שעתיים בשדה התעופה. 
אחרי שהכל הסתדר פגשנו את זואי שהיא אחת מהמדריכות של שיפלייק, והיא הובילה אותנו לאוטובוס ומשם כעבור נסיעה של שעתייים וחצי הגענו לשייפלייק קולג'.
שהגעתי לשם הלכתי לבניין של הבנים (כי בשבוע הראשון היה לבנים בניין אחד ולבנות בניין אחר) שבו פגשתי והייתי עם החברים הכי טובים שלי במחנה מאיר ואיתמר, ואחר כך שונט אחת מהמדריכות (אני קראתי לה כל הזמן שונטל כי לא זכרתי את השם שלה
) עשתה לנו סיור על כל האיזור של המחנה,ובו היא הראתה לנו את חדר האוכל, המשרדים, הנהר היפייפה של המקום, מגרשי הכדורסל, כדורגל והטניס ואת הבניינים של המקום. אבל אותי עניין רק דבר אחד, איפה במדוייק נמצא האולם כדורסל במחנה כדי שאוכל כבר לנעול נעליי ספורט, לקחת כדור ולבלות שם כמה שאני יכול, ושזה קרה פשוט רצתי הכי מהר שאני יכול לנעול נעליים ובליתי שעות באולם.
את השבוע הראשון של המחנה התחלנו במבחן 
, כדי לראות את הרמות של כל ילד ואחר כך שובצנו לכיתות לימוד לפי רמות שהיו הכל ימי השבוע חוץ מימי שבת וראשון. בנוסף ללימודים עברנו פעילויות כיף במחנה וטיולים המשלבים סיור הנמשך בין 45 דקות לשעה ואחריו עשינו יותר משעתיים קניות בעיירות רידינג ואוקספורד. ככה עבר לו השבוע הראשון של המחנה.
את השבוע השנישלי בשיפלייק פתחתי בהרבה הפתעות כמו: זכיתי בביקור של חברים שלי מישראל שגרים בלונדון שנתייםעם משפחתם והם הביאו איתם פאלפל שאני לא ישכח את האוכל של הארץ , זכיתי גם לפגוש את המשלחת השנייה שהגיעה לשבועיים ושם פגשתי עוד חברים חדשים מדהימים כל אחד ואחת מהם כמו החברים שהיו איתי שבוע לפהנייהם... וההפתעה השלישית והאחרונה ליום זה הייתה שקיבלנו בניין של ישראלים ובו היה סלון, מטבח, קומה של הבנים וקומה של הבנות.
במהלך השבוע השני המשכנו ללמוד כרגיל רק שהפעם עברנו ללמוד בשעות אחר הצהריים וזה היה סיוט
, אבל זה נתן לנו להשתתף בפעילויות הבוקר וזו הייתה חוויה נעימה... וכמובן שהמשכנו בטיולים וקניות בלונדון, אבל הטיול ללונדון הפתיע אותי לרעה קמת, משום שהיה שם מאוד צפוף ולא מצאנו את עצמנו וגם המחירים שם היו מאוד גבוהים... אבל בסך הכל לונדון היא עיר יפה ותיירותית.
אחרי כל החוויה בלונדון הגיע יום שישי. ביום הזה ערכנו בחדר האוכל קבלת שבת בפני כל הילדים מהעולם ומשם הלכנו למסיבה קטנה שצוות המדריכים אירגן... במסיבה הזאת יצא לי להכיר ילדה אחת מברזיל ואני והיא התאהבנו ונהפכנו לזוג 
רק חבל שיום אחרי זה היא טסה בחזרה לברזיל ...
וכך הסתיים לו השבוע השני של המחנה והחוויה האדירה שאני עברתי והתחיל לו השבוע השלישי והאחרון של שיפלייק:(
בתחילת השבוע השלישי, ביום ראשון נסענו כל הישראלים ללונה פארק מטורף ובו היה הכל: דוכנים, מכונות, מסעדות ומתקנים שלא יהיו כמוהם בארץ . יצא לי להיות כמעט בכל המתקנים המטורפים האלה עד שראיתי את הדוכנים שהיו שם. ראיתי שמה שצריך לעשות כדי לזכות בפרס נראה קל מדי אך מתברר שזו הייתה טעות קשה . בזבזתי בערך 40 פאונד כדי לזכות בפרס אך לבסוף הצלחתי לזכות בבות נמר ודובון.
כך התחיל לו השבוע האחרון של המחנה והוא רק ניהיהיותר טוב... אז המשך השבוע היה עם עוד לימודים ופעילויות אך היה לנו עוד טיולי קניות והופעה של המחזמר "מלך האריות".
בשבוע הזה אני ביליתי כמה שאני רק יכול עם כל החברים שלי כי לא יהיו לנו עוד הרבה מפגשיםואני רציתי לחזק איתם עוד את הקשר... כך בילינו, טיילנו, קנינו, צחקנו, ונהנו ככל האפשר עד שהגיע היום האחרון של המחנה. 
היום הזה היה יום עצוב מאוד בשביל כל המחנה מפני שכל הישראלים התחברו למדריכים ולילדים מהעולם וכולם ביום הזה נפרדו מאיתנו ובכו...
ביום הזה נסענו הישראלים לטיול אחרון בקניון ענקי ועשינו שם קניות, ואחר כך נסענו למוזיאון המדע שהיה באיזור והוא היה מעניין מאוד (למרות שבחלק השני שלו הלכתי לישון כי הייתי עייף מאוד ), ומשם נסענו לשדה התעופה...
בשדה עברנו את הבידוק הביטחוני והעלנו את המזוודות למטוסו אחר כך היה לנו שעה חופשית בדיוטי פרי. אז אני, מאיר ,איתמר ונועם שהוא חבר חדש שהכרנו מהמחזור השני, הלכנו לאכול ארוחה אחרונה במסעדה שהייתה בשדה, ואז כשהתיישבנו, מאיר הוציא כמה פאונדים ואמר: " מה שאתם רוצים עליי אני מזמין" ואז התחלנו לצחוק והזמנו הכל..
המבורגרים, צ'יפסים, כריכים, שתייה וקינוחים...
אחרי שסיימנו לאכול נשארנו לשבת במסעדה והתחלנו לספר אחד לשני מה יהיה שנחזור לארץ ואיך ניפגש עוד , אז אמרתי להם שנמצא רדך להפגש שוב כי הקשר שהיה הין כל הישראלים היה מדהים. למדנו להכיר אחד את השני, סיפרנו על החחים הפרטיים שלנו, גם רבנו לפעמים אבל זה לא משנה עכשו כי אני מבין שמי שהכרתי שם, יישאר אצלי בראש הרבה מאוד זמן. ואחרי כל זה עליתי למטוס, ולא נרדמתי בכלל כי רציתי להיות עם החברים האמיתיים שלי בשעות האחרונות שלנו במסע המטורף שעברנו.
כאשר נחתנו בישראל, לקחנו את המזוודות ופשוט לא יכלנו לעזוב אחד את השני. אני זוכר שלי לקח הרבה זמן עד שראיתי את המשפחה שלי שהתגעגתי אליהם מאוד כי לא רציתי לעזוב את מי שחוויתי איתו את אותו הדבר במשך שלושה שבועות מדהימים.עכשו שאני בארץ אני בן אדם אחר. טוב יותר, שקט יותר עם אנגלית משופרת בזכות כל החוויה המדהימה שעברתי ובזכות הילדים והמדריכות הנפלאות שחר ודפנה אני כותב את הסיפור הזה, כי חשוב לי מאוד שהקבוצה שלי תזכה כדי שאני יוכל לראות את כל הפרצופים של החברים שלי שהיו כל השלושה שבועות הללו ושאני הייתי איתם כדי שנוכל לבלות, לצחוק,לספר מה קורה איתם. פשוט להיות רק איתם.
