אוקיי וואו. מאיפה להתחיל בכלל?
אז אני דניאל, בת 15 מנס ציונה ואני טסתי השנה לסאמר סקול בקיימברידג′ עם חברה שלי שוהם (:
עוד לפני הטיסה, הייתה לנו קבוצה בפייסבוק שדרכה התחלנו להכיר את כולם לפני, למרות שהיה לנו 30 ומשהו מתוך 42, אבל גם כל האלה שלא הכרנו דרך הפייסבוק או כאלה שבאו לבד- על היום הראשון הרגשנו כבר שאנחנו מכירים שנייים. אז אם אתם רוצים לבוא לבד ואתם מפחדים- אל!! כולם עוד בטיסה כבר מתחברים על ה2 דקות הראשונות 
בקיצור, אחרי טיסה של 5 שעות (ה5 שעות הכי ארוכות בחיים שלי אני חייבת לציין) נחתנו סופסוף בשדה התעופה לוטון בלונדון וקיבל את פנינו היפות פנים יפות עוד יותר- מדריך הEF ג′יימס. ישר כל הבנות התחילו לדבר על כמה שהוא חתיך, ואפשר להאשים אותנו? הוא היה הבריטי הראשון שראינו 
בקיצור, עלינו על אוטובוס לקיימברידג′ ואחרי שעה וקצת (שכולם ישנו בה) הגענו סופסוף לקמפוס היפהפה שאנחנו הולכים לגור בו במשך שבועיים (:
אני חייבת לציין שלנהג שלנו היו בעיות עם החנייה, והוא עמד שם לפחות רבע שעה באמצע הכביש עם שיירה של מכוניות מאחוריו ואף אחד לא צפר!!! קיבלתי הלם תרבות. מסתבר שלאנגלים יש דבר מופלא שנקרא נימוסים..... 
חוץ מהעובדה שקיבלנו את השקית הראשונה שלנו (!!!!!) היום הראשון לא היה כזה מרגש, רק חילקו אותנו לחדרים, הביאו לנו הנחיות ולקחו אותנו פעם ראשונה לארוחת הערב (הדוחה+++), ובעשר כולנו צללנו למיטות אחרי היום הארוך שהיה לנו.
ביום השני הייתה לנו ארוחת בוקר ראשונה בקמפוס- שהיא הארוחה היחידה שהיא דווקא טעימה. הבעיה היחידה היא שכל בוקר זה אותו דבר, וביום החמישי זה כבר מתחיל לעצבן 
אח"כ היה לנו מבחן למיון רמות שלא היה כ"כ קשה, אבל עדיין כולם העתיקו מכולם ולאחר מכן סיור רגלי בקיימברידג′ המדהימה. למרות שירד גשם והיה קצת מבאס, אבל עדיין נהנינו 
שחזרנו כבר כולם קיבלו את הלוחות זמנים השבועיים שלהם ואיזה קבוצת פעילות ורמה הם היו (אני הייתי ברמה 6 שהיא הכי גבוהה, 1 הכי נמוכה) וכולם בדקו מיד עם מי הם בכיתה. או במקרה שלי.... עם איזה חתיכים הם בכיתה. תשובה- אף אחד -.- (דווקא אני הייתי בכיתה הנדפקת....)
היום השלישי היה כבר היום הראשון של הלימודים, שהיו די משעממים במקרה שלי בשבוע הראשון, בגלל שכל הילדים בכיתה שלי היו יבשושים ואשכרה לקחו את השיעורים האלה ברצינות. (בשבוע השני זה בכלל לא היה ככה, היה הרבה יותר כיף והיה מלא משחקים, בגלל שכל היבשושים עזבו 
)
והיום הראשון של הפעילויות. בהתחלה הייתה לנו מדריכה ששכחתי איך קוראים לה, אבל אני קוראת לה "לה סיגורה" בגלל שהיא לא יכולה לשלוט בידיים שלה- קרדיט לפורטוגזים(;
באותו היום היה לנו מחזמר של מלך האריות בלונדון אז היינו צריכים לצאת שעה מוקדם יותר מהשיעורים כדי להתארגן. התלבשנו יפה וזה היה ממש מגניב 
עלינו על האוטובוס וקיבלנו שקיות (!) אבל בסוף כולם קנו במקדונלדס....
טוב כל מי ששואל מה כל הסיפור הזה סביב השקית, זה פשוט אוכל ארוז בתוך שקית.
מבחוץ זה נראה תמים, טעים אפילו, אבל אל תתנו לשקית להטעות אתכם. 
השקית כוללת סנדוויץ′ במרקם מוזר ומשהו במרקם מוזר יותר בפנים, צ′יפס (אם זה כחול או אדום, יש לכם מזל. אם זה ורוד או ירוק, תביאו את זה למישהו שאתם רוצים לנקום בו), תפוח או בננה, שוקולד שבפעם הראשונה שאכלתי אותו זה הביא לי טראומה, ובקבוק מים= סופסוף משהו שאפשר להכניס לגרון.
ביום הרביעי זה כבר היה היום שסופסוף יכולנו לצאת לזמן חופשי (שופינג!!!), אבל אני ועוד כמה חברות בחרנו לנצל אותו בללכת לאכול פיצה עם אלחנדרו וכנראה שיש חוק שולי כזה שחובה להירשם בארוחת הערב ולחזור לקמפוס עד שבע וחצי...... בקיצור חזרנו בתשע. קיבלנו ריתוק, אין מחר זמן חופשי. לא עשינו קניות שבוע שלם. לעזאזל 
ביום החמישי התרגלנו כבר לשגרה של ארוחת בוקר, שיעורים, פעילויות, זמן חופשי (שלנו לא היה, אז בילינו את הזמן תקועות בחדר עם אלחנדרו. אה וגם היינו צריכות להראות את הפרצוף שלנו למדריכות כל רבע שעה, כיף לא?) ארוחת ערב, ואז ב10- לחדרים. ואחרי הרום צ′ק (שכמעט ואף פעם לא היה חחח) מסתובבים בין החדרים ועושים עוד קצת קונדוסונים.
ביום שישי עשינו פעילות של קבלת שבת והיה ממש נחמד, עם אווירה של בית :) הבעיה הייתה שזה היה על חשבון הזמן חופשי, אז עוד פעם לא עשיתי קניות.
יום שבת- לונדון!! היינו במדאם טוסו, והצטלמנו עם כוווולם (ג′סטין
) והיינו גם בבקינגהאם פאלאס, ביג בן, לונדון איי, ואז היה לנו זמן חופשי של שעה וקצת בקובנט גרדן שרובנו (כולל אני) ניצלו אותה על אוכל, ככה ששוב, לא עשיתי קניות.
ביום ראשון המדריכות עשו לנו הפתעה והלכנו לאלטון טאוורס- הפארק שעשועים הכי גדול באנגליה ! עליתי על כל המתקנים שרציתי, וזה היה מדהיםםם.
ביום שני חזרנו שוב לשגרה של לימודים ופעילויות, ובאותו יום כל הילדים המעצבנים בכיתה שלי כבר עזבו- ושיחקנו משחקים וצחקנו וסופסוף הייתה אווירה קלילה בכיתה וזה היה ממש כיף (:
באותו יום גם סופסוף עשיתי קניות !!!! זה היה אושר מסוג אחר, באמת.
ביום שלישי לא היה משהו מיוחד, שגרה. ועוד קניות ;)
יום רביעי- היומולדת 15 שליייי
באותו היום הלכנו למוזיאון חיל האוויר והיה ממש משעמם. באמת. על המזל שלי ללכת לראות מטוסים ממלחמת העולם השנייה ביומולדת שלי -.-
בימי רביעי גם החנויות פתוחות עד שמונה (מתי שבדר"כ הם פתוחות עד בקושי שש) אז המדריכות שלנו נתנו לנו אישור (חד פעמי!) לא לבוא להירשם בארוחת הערב, ככה שאנחנו יכולים להסתובב ולעשות קניות, לאכול בחוץ העיקר שאנחנו בקמפוס בשמונה 
קרן אור אמרו להיות בחדר המסיבות בשמונה ורבע, כי יש "ישיבה".
כשהגעתי לקמפוס בשמונה, רציתי להחליף נעליים וגיליתי שכל הנעליים בארון שלי נעלמו, וגם הנעליים של שוהם. 
ישר נכנסתי ללחץ, ושוהם אמרה "יואו דניאל אלה היו המנקות!! נשבעת לך הן גנבו לנו את הנעלייםםםםם"
נכנסתי לפאניקה וכמעט קיבלתי שבץ, והלכתי ישר לחדר המסיבות לשאול את כולם איפה לעזאזל הנעליים שלי. ישר חן (ניסים) קפצה ואמרה שהיא תבוא איתי לחפש אותן (מה שבסוף גיליתי היה רק כדי להרחיק אותי משם)
כשלא מצאנו אותם וחזרנו שוב לחדר מסיבות, פתחתי את הדלת ותקפו אותי בקונפטי ועוד כל מיני דברים לא ברורים וצעקו לי מזל טוב,
ואז הבנתי.
חחחחח בקיצור, עשו לי מסיבת הפתעה, ולקחו לי את הנעליים כי רציתי לקנות לעצמי ז′קט בייסבול, מה שהם בעצם קנו לי ליומולדת, אז עדה (הקונדסונית) חשבה שזה יהיה רעיון טוב פשוט לקחת לי את כל הנעליים, כי בלי נעליים אי אפשר לצאת מהקמפוס, ואם אני לא יוצאת מהקמפוס אני לא יכולה לקנות את הז′קט. 
אחרי המסיבה (והעוגה, והפיצוץ קונפטי ישר לתוך העין שלי אחמאחמעופרי) הייתה מלחמת מים שהתחילה בין כמה ילדים מישראל, ואז מלא ילדים מכל העולם הצטרפו והיה ממש כיף :)
יום חמישי התחיל רגיל, ואז ישר אחרי שהלימודים\פעילויות נגמרו עלינו על וואנים לערב באולינג.
באותו יום היה יומולדת לשני, אז שרנו לה בבאולינג עם עוגה והכל
שחזרנו לקמפוס הלכנו ישר למסיבה (שהייתה אמורה להיות) האחרונה, ולמרות שהדיג′יי המעצבן בסוף לא שם שיר בעברית, עדיין נהנינו
יום שישי האחרון בקיימברידג′ :(
באותו יום במקום שיעור (אחרון גם) המורה שלנו לקחה אותנו לפארק, ועשינו graduation עם צ′יפס, עוגה וקולה (שילוב מוזר אבל זה עובד) ניגנו גם בגיטרה וכל הזמן החלפנו שיר כי אף אחד לא ידע את המילים\מי שניגן לא ידע איך לנגן את השיר, ואפילו אלנה (המורה) ניגנה ושרה לנו קצת אדל 
בשעה השנייה לקחו אותנו למקום מקסיקני (כושל) ואכלנו שם טאקו (גם כושל) אבל בכל זאת זה יותר טוב משיעורים
(אם לא שמתם לב עד עכשיו, אני מתה על הסמיילים פה חחחחחחחחחח)
בפעילויות מאט המדריך המושלם הודיע לנו שזה היום האחרון שלו בקלייר קולג′, כי הוא עוזב להיות רואה חשבון, ולא הספקתי אפילו להצטלם איתו או להגיד לו שלום !!
בארוחת הערב סיפרו לי שהם עשו קידוש מאולתר, וכמה חוליסטים אפילו הצטרפו, אבל אני ושוהם לא היינו שם כי נרדמנו חחחחח
אבל בקטנה, הפעם הזאת המדריכות לא כעסו כ"כ ;)
באותו יום כמה בנות ישראליות דיברו עם מנהלי הפעילויות והצליחו לשכנע אותם לעשות מסיבה באמת אחרונה, ובסוף המסיבה בגלל שמלא חוליסטים עזבו, כולם נפרדו מכולם, וחלקינו בכינו. זה היה עצוב לדעת שלא תראה אנשים שכ"כ נקשרת אליהם יותר בחיים, וכולנו הבנו שזהו, מחר זה היום האחרון, ונהיינו עצובים יותר.
בלילה כמעט אף אחד לא הלך לישון, היינו כמעט כולם ביחד בחדר כלשהו וכל הזמן ניסינו לברוח החוצה, כי זה היה הלילה האחרון שבו זה לא חוקי לצאת מהחדרים 
ביום שבת (היום האחרון :( ) קרן אור לקחו אותנו לאזור המרוחק יותר של הקניות (שהוא בעצם לא כזה רחוק מהאזור הרגיל, אני אישית הרגשתי מרומה) והשאירו אותנו ל6 שעות לעשות קניות בפריימרק, ניו לוק ועוד כל מיני חנויות שהיו באזור
שוב, באותו הלילה אף אחד לא ממש הלך לישון והסתובבנו מחוץ לחדרים (רק שהפעם זה היה חוקי, כי קרן אור הרשו לנו) ובאותו הלילה התבצעו 2 קונדוסונים:
1) אספנו את כל הבקבוקי מים שהיו לכולנו בחדרים, וסידרנו אותם בכניסה לחדר אוכל, ותלינו שלט THE ISRAELI REVENGE.
למה, אתם שואלים? בכל ארוחת צהריים היו בקבוקי מים, וכל אחד היה אמור לקחת אחד, אבל ישראלים שכמותינו, כל אחד לקח 20. באיזשהו שלב הציבו לנו שומר שצעק עלינו כל פעם שניסינו לקחת יותר מאחד, אבל הם לא נותנים לישראלים מספיק קרדיט, כי בסוף תמיד הצלחנו לפלח עוד איזה 6 ;)
2) כמה בנות עשו מבצע חשאי להתגנב לגבעה, הם אפילו צבעו את הפנים (!!) ואחרי 3 ניסיונות כושלים, הם סופסוף הצליחו והגיעו לגבעה, עם הוכחות מצולמות
השומר של הבניין לא האמין לנו שהמדריכות מרשות לנו להיות מחוץ לחדרים אחרי עשר (העיקר שאנחנו בתוך הבניין) והוא כל הזמן רדף אחרינו, תפס אותנו וצעק עלינו לחזור לחדרים, חחחחח זה היה קורע.
היינו צריכים להיות מוכנים עם המזוודות למטה כבר ברבע לחמש, וקרן אור הכריחו אותנו להעיף משם את כל הבקבוקים לפני שמישהו יספיק לראות
אבל צילמנו ;)
קיבלנו שקית, שבגלל שזה של ארוחת בוקר היא הפעם כללה מאפין (השוקולד היה ממש טעים, כל השאר... תזרקו ותנוסו על נפשותיכם), מיץ תפוזים (שרק הרחתי אותו ולא העזתי אפילו לקחת שלוק, אחרים שכן העזו, אני בטוחה שהטעם רודף אותם עד היום), צ′יפס, ושוקולד.
בטיסה חזרה אף אחד לא היה יכול להאמין שזהו, נגמר. זה היה ממש קשה לעכל, ועצוב לכולם, אבל עדיין עשינו שטויות והפרענו לכל שאר הנוסעים
שנחתנו, כמעט כולם התחילו לבכות. זה היה כ"כ קשה להיפרד מכולם, מכל האנשים שבילית איתם שבועיים שלמים שאתם כל היום ביחד, ולהבין שזה נגמר, שלא נראה אותם כ"כ הרבה יותר ...
באמת שהקבוצה הזאת הפכה למשפחה השנייה שלי, ואיך שנכנסתי לאוטו בחזרה הבייתה כבר התחלתי להתגעגע. כשמבלים עם אנשים שבועיים שלמים כל הזמן ביחד, אחרי כמה שעות הגעגועים מטורפיםם !
אז אני יסכם את החפירה הזאת (תודה למי שקרא את זה עד עכשיו, פראיירים ) ויגיד תודה למדריכות המדהימות שלנו- קרן ואור, שבלעדיהן כל החוויה הזאת לא הייתה אותו דבר. תודה שהייתן שם בשבילנו כדי לשאול "מה השעה אצלך ??" , ותודה שסבלתן אותנו כל הזמן הזה (:
ולמחזור 2 קיימברידג′, אני אוהבת את כולכםםם הכי שבעולםם, והגעגועים כבר בלתי נסבלים !! אתם כולכם כמו אחים שלי, וכל אחד ואחד מכם עשה את החוויה הזאת בלתי נשכחת, והכי מדהימה שיש. 
אני אוהבת את כולכם ומתגעגעת, מקווה לראות אתכם בקרוב
דניאל. 
