אני בכלל לא יודעת איך להתחיל לכתוב את החוויה הכי מטורפת ומדהימה שעשיתי לגמרי לבד בלי להכיר אף אחד ואפילו בחלומות שלי לא הייתי יכולה לדמיין שזה יראה ככה.
הסאמר סקול שהלכתי אליו ושהייתי בו היה כל כך שונה ממה שדיימנתי, בהתחלה אני חשבתי שהתוכנית הזאת וכל המסע הזה מדבר על לימודי אנגלית בעיקר, אני הגעתי בנוסף ללימודי האנגלית אבל החוויה והזיכרונות שיהיו לי משם הרבה יותר חשובים מאשר סתם להרחיב את אוצר המילים שלי וללמוד דברים חדשים.
בנסיעה לשדה תעופה עדיין לא קלטתי שאני הולכת לחוות חוויה כזאת. הכל עבר כל כך מהר, התורים בשדה תעופה בהלוך וחזור ובכללי כל השבועיים המטורפים האלה. לא באמת ידעתי מה לעשות עם עצמי ביום הראשון, אחרי כל הנסיעות הגענו לריקמנסוורת שאני עד עכשיו לא יודעת איך מעוותים את המילה הזאת אבל בסדר.
היום הראשון אני חושבת שהוא היה הכי מעייף למרות שבמשך כל השבועיים האלה הדבר שעשיתי הכי הרבה הוא לישון, כשהגענו למרכז אני הייתי פשוט בהלם אני ממש לא ציפיתי לכל המבנים האלה ולכל הנופים שכשראיתי ישר צילמתי, כשהתחילו לעשות את הסיור בכל המרכז קלטתי שאני עם אנשים בגילי שהם לא רק מישראל וזה היה כל כך חדש ומשונה אני לא ידעתי כל כך איך לדבר עם אנשים מחול שהם לא המוכרים בספורה או בכל חנות איפור כלשהי אבל אחרי ששיבצו אותנו בכיתות לאחר כמה ימים התחלתי להכיר גם אנשים מארצות אחרות והיה ממש כיף לדבר ולהכיר אותם.
ביום השני הלילה הראשון אחרי הטיסה התחיל באקטיביטיז אני בכללי לא מתה על פעילויות שאני לא מכירה עם משחקים חדשים אבל זרמתי ובכל זאת היה כיף לשחק עם כל הילדים והמדריכים שבווים, חממות, מחניים איך שלא קוראים לזה.
לאחר פעילויות הבוקר הלכנו לאכול ארוחת צהריים שאני חושבת שהייתה הדבר הכי פחות טוב בכל הטיול הזה אבל למרות זאת אכלתי שם ושבעתי, עבר חצי שעה מארוחת הצהריים ובום מבחן אני לא ידעתי איך לקבל את זה הכל היה כל כך רגוע ושונה ממבחנים רגילים, בדרך כלל בבית ספר הרגיל שלי אני כמעט ולא נלחצת ממבחנים באנגלית כי זה מקצוע שהוא קל לי יחסית אבל כנראה שם נכנסתי ללחץ וזה פגע לי בשיבוץ אמנם ניסיתי לערער ולנסות לעבור הקבצה אבל בסופו של דבר הבנתי שכל החוויה הזאת לא מדברת רק על השיעורים אז המשכתי ביום שלי כרגיל.
הגיע הערב ונשארתי בחדר קצת לדבר עם חברות שלי והמשפחה ולספר להם איך לי עד עכשיו, התגעגעתי לכל אחד מהם וממש הצטערתי על זה שהם לא היו כאן לצידי בלונדון אבל הרגיש לי נכון להיות לבד ולהכיר אנשים חדשים ולא רק לטייל עם המשפחה שלי למרות שזה לא פחות כיף.
אחרי כל היום הזה וכל הפעילויות הייתי חייבת להתקלח חייבת להגיד שהייתי מופתעת מהמקלחות חשבתי שהן יהיו כמו המקלחות בטיול שנתי שהכל צפוף ומלוכלך אבל מסתבר שלא היה יחסית נקי למקלחות משותפות,
בהמשך השבוע גם הלכתי להתקלח עם עוד כמה בנות מהקבוצה שלי במקלחת של הסיניות כן כן הן היו איתנו באותו בניין פשוט באיזור אחר, המקלחות של הקבוצה שלנו היו עמוסות והשעה כבר הייתה כמעט 12 בלילה אז רצינו להזדרז עם זה. פגשנו שם את המדריכים של המקום ושאלנו אותם אם זה בסדר להתקלח שם והם אמרו שאין בעיה אז הלכנו על ההזדמנות המקלחות של הסיניות היו יותר טובות משלנו אז לאחר שהתקלחנו שם אני ועוד 2 בנות המשכנו ללכת התקלח שם וזה היה כזה כיף ומצחיק.
היום השלישי אומייגאד אז אכלנו ארוחת בוקר שכמו כל הפעמים איחרתי בה כי ישנתי יותר מדיי כמו שאמרתי בהתחלה אבל אני בכל זאת אכלתי, הארוחת בוקר הייתה הכי טוב מבין שלושת הארוחות היה שם דברים שאני אוהבת כמו קוראסון, דגנים עם חלב, צנימים עם ממריחים, חביתה ועוד איזה פירה מטוגן שהיה ממש טעים אני אישית לקחתי רוב הפעמים קוראסון שוקולד או קינמון ואת הפירה המטוגן וכשתייה שתיתי מיץ תפוזים ומים.
אחרי שאכלנו נסענו למוזיאון המדע באוטובוס. אני מאוד אוהבת דברים שקשורים למדע ואיך שהעולם מתקדם טכנולוגית וראיתי שם דברים שעיניינו אותי אז אפשר להגיד שהחוויה הייתה מוצלחת.
באוטובוס היינו שמים שירים בעיקר את השיר "חופשייה" שאם אני אשמע אותו אני חד משמעית אזכר בסאמרסקול אני מאוד אוהבת את טיילור סוויפט אני שמעתי אותה במשך כל הנסיעות שהיו לנו ונהנתי מכל רגע.
כשהגענו אכלנו ארוחת ערב שהיא גם לא ארוחת גורמה אבל עדיין אכלתי ושבעתי, כפעילות ערב עשו לנו תצוגת אופנה משקיות זבל והיה ממש מצחיק ומהנה לראות איך שכולם מעצבים בגדים וגוזרים את השקיות לאחר שכולם סיימו לעצב את הלוק שלהם כל האנשים שלבשו את השקיות המעוצבות הלכו כמו במסלול דוגמנות והיה פשוט קורע לראות את זה. וכמובן שהלכתי להתקלח אצל הסיניות כמו שציינתי ביום הקודם.
היום הרביעי, הזמן טס זה ממש לא הרגיש לי כאילו עבר 4 ימים מאז שהגענו למרכז ולא עיכלתי את זה. אכלנו ארוחת בוקר הכל כרגיל לאחר הארוחה אנחנו נסענו לעוד מקום ולא סתם מקום, האולפנים של הארי פוטר!! אני לא ראיתי את הסרטים ולא קראתי את הספרים אבל היה לי כל כך כיף שם כל הדברים המסתוריים וכל הדברים ההזויים שהיו שם ממש הלהיבו אותי, הרגשתי כמו ילדה קטנה שלקחו אותה למקום שהיא לא מכירה אבל נהנתה מכל רגע. הכובעים, הבתים, החיות, היער, המכוניות, האנשים ובכללי כל המקום הזה היה טירוף גדול ונתן לי חשק לראות את כל הסרטים באותו רגע צילמתי כל כך הרבה דברים וכל הדברים האלה היו מהמים הפרטים הקטנים והגדולים עשו את זה פשוט מושלם. שחזרנו אכלנו ארוחת צהריים שכמו שאמרתי למרות שהיא לא הכי וואו עדיין אכלתי ושבעתי.
שכחתי לציין ביום השלישי את השיעורים, אז השיעורים הראשונים היו ממש בסדר אמנם שונה מהארץ ולא דיברנו שם בעברית אלא רק באנגלית אבל היה חוויתי לגמרי, לדבר עם איטלקים לעשות איתם יצירות ולעבוד איתם בקבוצה היה כל כך כיף, לעבוד על הפרוייקט על נושא ספציפי כמו להכין תפריט של מסעדה והמורה שופטת את התפריט ואומרת אם היא הייתה רואה מסעדה שמגישה תפרחט כזה היא הייתה הולכת הבייתה (כמובן בקטע ציני ולא מעליב) כל הכיתה צחקה והיה נורא כיף ללמוד בצורה כזאת מיוחדת.
ביום הרביעי של הלימודים התעמקנו יותר בלמידה כללית על סימנים שמדברים על איך לבטא את הצליל נגיד full ו fool נשמעים אותו הדבר אבל יש לכל אחד מהם סימן משלו וקבוצת מילים ששייכת לצליל שלו אני לא יכולה להסביר כל כך על זה במפורט אבל אם אתם מסוקרנים מזומנים לחפש את זה בגוגל.
לאחר השיעורים היה לנו קצת זמן חופשי שבו דיברנו אחד עם השני והיינו קצת בטלפונים לפני הארוחת ערב.
הארוחת ערב הייתה כמו שאר הארוחות ערב שהיו פשוט עם אוכל שונה, אני לא זוכרת בידיוק מה אכלנו כל יום אבל אני בטוחה ששבעתי ואכלתי כמו שצריך. כפעילות ערב היה לנו מסיבת דיסקווווו עם כל האיטלקים והיפנים והסינים שהיה ממש כיף לדבר ולהכיר אותם יותר, כל השירים והריקודים רק גרמו למסיבה להיות יותר מעניינת ועם אווירה טובה יותר, אחרי כל הפעילויות וכל היום הזה הלכנו להתקלח כמובן שאצל הסיניות החמודות שלנו אחרי המקלחת עשינו שגרת טיפוח פנים והלכנו לישון.
יום חמישי עבר כמעט שבוע מאז שהגענו למרכז RMS וההרגשה עדייו אותה הרגשה כמו ביום הראשון פשוט שוק שאני פה. לבד. עם חברים שהכרתי פה. לאחר הארוחת בוקר שהייתה קוראסון פירה מטוגן ומיץ תפוזים (הארוחה הכי טובה) יצאנו לST ALBANS שזה מן עיירה שיש בה מלא חנויות וכמובן שקניתי מלאאאא דברים שאני לא מתחרטת שקניתי, קניתי איפור שווה משקה תות כזה בסטארבקס שזו ההזמנה הקבועה שלי משם וכמובן איך אפשר שבלי פוטרים כי היה פשוט קפואאאאא שם ולא הבאתי כל כך הרבה בגדים חמים כי בכל זאת בישראל יש 40 מעלות בקיץ אז לא היה לי כזה הרבה פוטרים בארון אבל הסתדרתי בכל מקרה והכל היה ממש בסדר.
לאחר כל הקניות האלה הלכנו כמה ילדים מהקבוצה עם 2 מדריכים לכנסייה המדוברת של העיירה הזאת, הכנסייה הייתה ענקית והייתה נראת כמו ארמון, הכנסייה הזאת יחסית עתיקה לפי מה שהיה רשום בגוגל ואם תחפשו את שם העיירה תוכלו לראות שבתמונות שם יש כנסייה.
חזרנו למרכז אכלנו ארוחת צהריים רגילה כמו תמיד סיימנו לאכול והיה לנו קצת זמן חופשי כמו תמיד ואז הגענו לשיעורים השיעורים היו יחסית רגילים אין לי כל כך מה לפרט לגבי היום הספציפי הזה. לאחר השיעורים הלכנו לאכול ארוחת ערב שכמו שאמרתי אכלתי ושבעתי.
לפעילות ערב עשו לנו פעיליות גיבוש שזה אומר ששיחקנו ודיברנו אחד עם השני והיה ממש כיף לדבר עם המדריכים והילדים אחרי זה הלכנו להתקלח אצל הסיניות והלכנו לישוןןןן.
יום שישי, אני בדרך כלל לא לומדת בשישי אז אני קמה יותר מאוחר מבדרך כלל אבל הסופש בחול הוא שבת וראשון אז קמתי כרגיל והיה לנו את הארוחת בוקר שהייתה טעימה כמו כל ארוחת בוקר לאחר מכן בפעילויות בוקר היה לנו את האקטיביטיז ששם שיחקנו משחקים במגרש וסתם בדשא היה ממש כיף לשחק עם המדריכים ולהנות עם האיטלקים יפנים והסינים. לאחר מכן אכלנו ארוחת צהריים שכמו שאמרתי וכמו שאני אגיד בהמשך אכלתי שם ושבעתי ומשם היה לנו זמן חופשי שהיינו בחדרים או ב common room שזה היה חדר של כל הבניין וגם של הילדים מחול היה שם פסנתר, שולחן כדורגל ספות נוחות וכו היינו סתם מדברים שם ומשחקים אחד עם השני משחקי קופסה שזה היה ממש נחמד לראות את כולנו מאוחדים כקבוצה אחת בתוך חדר.
היה לנו את השיעורים של אחר הצהריים ושם המורה שלנו אמרה שהיא עוזבת ושמורה אחרת תלמד אותנו לאחר הסוף שבוע אני אהבתי את המורה שלנו, קרוא לה רייצל והיא הייתה ממש מצחיקה וזורמת היא הייתה עושה את השיעורים ממש כיפיים אבל גם רציתי לדעת מי תהיה המורה הבאה שלנו אז זה לא ממש איכזב אותי למרות שהיה ממש כיף איתה. לאחר הפעילויות היה לנו שוב זמן חופשי שכמו שאמרתי אפשר לעשות מה שרוצים בזמן הזה.
אכלנו ארוחת ערב ועשינו קידוש, אחד הדברים הכי מצחיקים שקרו שם. הכל התבאלגן בקטע טוב ומצחיק וכולם נהנו וצחקו, האוכל בקידוש היה פיצה ואני מבינה שזה לא נהוג אצלם לאכול ארוחת שישי מפוארת וגדולה אבל זה בכל זאת הצחיק אותי. אחרי הארוחת ערב דיברנו על איך תעבור השבת ועל איך אנחנו רוצים להתחיל את השבוע שלנו וכל אחד לקח את זה למחשבה אישית שלו.
כפעילות ערב עשו לנו פעילויות גיבוש אני לא זוכרת כל כך איזה יום זה היה אבל באיזשהו יום שהפעילות ערב הייתה פעילויות גיבוש הלכנו לראות עם fifi סרט בcommon room כן אני יודעת לא רשמתי fifi בעברית כי זה נראה "פיפי" וזה נראה ונשמע מצחיק, fifi באמת מצחיקה והיא הייתה בין המדריכות האהובות עליי היא כל הזמן הייתה באה לחדרים שלנו לבדוק מה קורה איתנו ותמיד הייתי מראה לה מה קניתי אם זה היה יום שיצאנו למקום שאפשר לעשות קניות שם.
אחרי כל הפעילויות הלכנו להתקלח שוב אצל הסיניות (לא מפתיע) והלכנו לישון. יום שבת אומייגאד השבוע הראשון של הסאמרסקול כבר עבר, זה הרגיש כאילו נחתתי הרגע לא היה לי זמן לנשום ופתאום עבר שבוע, המשפט "הזמן טס שנהנים" היה כל כך נכון לסיטואציה הזאת.
כשגיליתי שהם מתחילים את השבוע מיום שני זה הצחיק אותי כי כל פעם אנחנו אומרים שיום ראשון זה דיכאון אז הם נהנים מיום ראשון ורק מחכים לו בזמן שאנחנו כבר בבית ספר מתחילים את השבוע. אז אכלנו ארוחת בוקר כמו כל יום ולקחנו ארוחת צהריים איתנו לדרך כי אנחנו היינו אמורים לחזור בערב, זה היה כריך ארוז עם חטיף מלוח, שוקולד בצד ותפוח נותן לי קצת וויב של טיול שנתי אבל שרדנו א זה וגם אכלנו בחוץ אז זה פיצה את זה. אז אנחנו הלכנו ליום סיור בלונדון, כשהגענו אנחנו עלינו על ספינה שלקחה אותנו למרכז לונדון איפה שהיינו אמורים להעלות על הגלגל ענק, הlondon eye הגלגל היה ענק כבר מרחוק והוא היה נראה כיפי ברמות בדרך למרכז לודנון ראינו את הביג בן השעון המדובר של לונדון והיה גם עוד מלא דברים מהממים בדרך שצילמתי שכנראה יש להם סיפור היסטורי.
כשהלכנו לגלג ענק פגשנו מישהו ישראלי מפורסם בטיקטוק ששאל אותנו שאלות על דיסני זכינו בבובות של לשבור את הקרח שתאמת ציפינו ליותר אבל החוויה הייתה כיפית ממש וזה מה שחשוב.
הגענו לגלגל ענק וואו חצי שעה של לראות את כל לונדון מגבוה זה היה כל כך יפה וזה שהיינו כולנו ביחד בקרון אחד וזכינו לראות את זה ביחד אפילו יותר יפה מהנוף, אכלנו את הכריכים שלנו (חלק) ושהחצי שעה הסתיימה היה לנו שתי אופציות אחד ללכת לארמון הממלכותי של לונדון איפה שהמלכה אליזבת הייתה גרה ולראות את הקבר שלה?? ואז במקום שעתיים וחצי של שופינג זה יהיה בערך שעה-שעה וחצי של קניות והאופציה השנייה הייתה פשוט להיות יותר זמן בקניות אז כמובן שבחרתי באופציה השנייה אני חולת קניות וזה לא שלא רציתי לראות את הארמון פשוט שעה שופינג הרגיש לי קצת מדיי בשביל לקנות את הדברים שאני רוצה.
אחרי ששתי הקבוצות חולקו לאלה שרצו ללכת לארמון ולאלה שלא הקבוצה שלי שרצתה יותר זמן בקניות הלכה לקרוסלה של סוסים ממש ברנדומליות והיה סופר כיף אני שמחה שעצרנו בשביל זה כי אני ממש הרגשתי כמו ילדה קטנה, אחרי שהגענו לרחוב עם כל החנויות השוות ישר רצתי לסטארבקס כי אני ממש רציתי לשתות משהו טעים וכמובן שקניתי את המשקה תות שלי שהיה טעים ממש והזמנתי את אותו המשקה במשך כל הטיול, אחרי ששיתי ואכלתי הלכתי לעשות את הקניות הבאמת חשובות, האיפורררר הלכתי לחנויות איפור כמו boots, spacenk ועוד.... במשך כל השבועיים האלה אני חושבת שבזבזתי בערך 2000 שקל על איפור שזה מטורף אבל בשבילי זה היה שווה את זה ונהנתי מכל רגע.
לאחר שעה וקצת פגשנו את הקבוצה השנייה שהלכה לארמון והם הצטרפו אלינו לקניות וקנו גם איפור ובגדים. אחרי כל היום המטורף הזה חיכינו לאוטובוס שיקח אותנו בחזרה למרכז וכמובן ששמעתי בדרך את טיילור סוויפט המלכה אני סוויפטית גאה ואני לא אהיה מופתעת אם כל הדקות שמיעה שלי בספוטיפיי יהיה רק טיילור.
חזרנו בדיוק לארוחת הערב כולנו גמורים מעייפות, הארוחה הייתה בסדר אכלתי ושבעתי לאחר ארוחת הערב לא היה לנו כל כך הרבה פעילויות ערב מי שרצה יכל לשחק משחקי קופסה אבל אני הייתי בחדר וישנתי קצת, קמתי אחרי כמה זמן התקלחתי והתארגנתי לשינה ואחרי כמה זמן הלכתי לישון.
יום ראשון אומייגאד הגענו כבר לשבוע השני אני די בטוחה שהרוב יסכימו איתי בזה שהשבוע הראשון עבר ממש מהר. אז קמנו לארוחת הבוקר אכלתי את הקרואסון שלי וכשסיימנו לאכול ארזנו ארוחת צהריים כי אנחנו הלכנו ללונה פארקק באותו היוםםםם, היינו שם 5 שעות אמנם לא הספקתי לעשות את כל הרכבות הרים אבל היה מטורף, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי ברכבת אי פעם ואני עשיתי את הרכבת בין המפחידות שהיו לדעתי כי היא הייתה ממש גבוהה ומהירה בטירוף, כשראיתי את הרמזור אומר שזה בדרך להתחיל אני הרגשתי פעימות לב חזקות בלב שלי וממש נלחצתי, הרכבת הרים התחילה עצמתי את עיניים החזקתי במושב שלי כל כך חזק וצרחתי את חיי, החוויה הכי טובה שהייתה לי בלונה פארק הזה כי זאת הייתה הפעם הראשונה שעשיתי רכבת הרים וזה היה מטורף!! אחרי שסיימנו עם הרכבת הראשונה לא נרגענו והלכתי לעוד רכבת הרים מטורפת שעשתה מלא סיבובים באוויר והייתי שורה ראשונה זה אומר שראיתי הכלללל אני יכולה להגיד שהייתי ממש אמיצה יחסית לפעם ראשונה בלונה פארק כי באמת ההרגשה של החוויה הזאת הייתה מטורפת ואני לא יכולה להסביר במילים כמה הייתי רוצה לחזור לשם ולחוות את זה מחדש.
אחרי הרכבת הרים הזו הלכתי לעוד רכבת מטורפת שעושה מלא סיבובים באוויר וגבוהה היא הייתה נראת לי הכי מפחידה מכל הרכבות. כשעליתי עליה הייתי ממש בלחץ ופחדתי ממש בגלל שהרכבת הייתה בעליה איטית מוכנה בכל רגע ליפול במהירות מטורפת וכמו שאמרתי היא באמת ירדה במהירות מטורפת וצרחתי את הנשמה שלי, הרגשתי כאילו אני טסה לחלל. הרכבת עשתה מיליון סיבובים והיא הייתה מהירה בטירוף כמו שציפיתי, אחרי שירדנו מהרכבתדיברנו על כמה כיפית היא הייתה והלכנו לראות את התמונות שיצאו לנו, אני הייתי נראת כאילו משכו לי בשיער והפה שלי היה פתוח כי צרחתי את חיי אבל זה בהחלט היה מצחיק לראות את זה. המשכתי לעוד רכבת שהתור שלה היה ממש ארוך ובסוף בכלל לא עלינו על אותה הרכבת בגלל תקלה תכנית אז כפיצוי נתנו לנו pass card שזה אומר שיכלנו לעקוף את התור של האנשים ברכבות, השתמשתי בכרטיס על הרכבת השנייה שעשיתי כי היא הייתה לי ממש כיפית.
בהמשך היום עשיתי עוד כמה רכבות הרים היה גשם מטורף כשהיינו אמרוים לחזור כולנו היינו רטובים בטירוף והיה קפוא אז באוטובוס היה נעים יותר ואיך אפשר בלי המוזיקה של טיילור סוויפט בכל אוטובוס.
חזרנו שוב בידיוק לארוחת הערב, אני זוכרת שביום הספציפי הזה היה המבורגר וציפס שזאת הייתה הארוחת ערב הכי טובה שהם הכינו ונהנתי ממנה המון. גם ביום הזה בגלל שהיינו ממש עייפים לא עשינו פעילות מטורפת אלא דיברנו ועשינו סיכום יום כזה.
הלכתי להתקלח הפעם התקלחתי במקלחות של הקבוצה שלנו כי היה מוקדם יחסית ולא רצינו להפריע לסיניות... אחרי כמה שעות התארגנתי לשינה ועשיתי את שגרת הטיפוח שלי והלכתי לישון.
יום שני אני עדיין לא מאמינה שאנחנו בשבוע השני אבל זורמים עם הזמן. אכלנו ארוחת בוקר כמו תמיד עם הארוחה הקבועה שלי קוראסון פירה מטוגן ומיץ תפוזים, הפעם השיעורים התחילו בבוקר ולא בצהריים, זה הרגיש ממש כמו בשעות בית ספר אבל זה רחוק מלהיות קרוב בית ספר בישראל.
אחרי השיעורים היה לנו קצת זמן חופשי ואז הלכנו לאכול צהריים, שיחקנו טניס אחר הצהריים ואחרי כל זה הלכנו לאכול ארוחת ערב, הארוחת ערב הייתה כמו תמיד משביעה ומספקת. לאחר כמה זמן התקלחתי והתארגנתי לשינה והלכתי לישון.
יום שלישי כבר כמעט אמצע השבוע השני, אני כבר יכולה להריח את הסוף ואני לא רוצה לחזור, אני רוצה להישאר עם המדריכים והילדים הכל כך מיוחדים שפגשתי. קמתי והלכתי לאכול ארוחת בוקר, שכחתי להגיד שאני אירחתי כמעט כל יום (אם המדריכים שלי רואים את זה אני מצטערת החלומות היו טובים מדיי) כמובן שאכלתי את הארוחה הקבועה שלי ולאחר מכן הלכנו לשיעורים.
שכחתי לציין שביום השני הביאו לנו מורה חדשה אבל הרגשתי קצת לא טוב אז לא יכלתי לראות אותה אבל ביום השלישי כן פגשתי אותה אני לא הייתי איתה מספיק זמן כדי להגיד משהו אבל היא הייתה ממש נחמדה, ישנתי איזה 10 דקות בשיעור שלה ואז היא העירה אותי ונתנה לי לצאת לכמה דקות, היא הייתה ממש נחמדה כלפיי וכלפי כל הקבוצת ילדים שהייתה איתי באותה הכיתה, אמנם היא לא הייתה מצחיקה וצעקנית כמו רייצל אבל אני אהבתי אותה באותה מידה אפשר להגיד.
המורה החדשה לימדה ממש סבבה ועשתה איתנו גם כמה משחקי קהוט בשיעורים שלה. לאחר השיעורים הלכנו לאכול ארוחת צהריים. הטיול הבא שלנו היה שוב ליום בלונדון, יום קניות פחות מוצלח שלי כי לא מצאתי שם כל כך הרבה חנויות שוות שאפשר לקנות שם משהו, המקום עצמו היה כמו שוק עם דוכנים, רציתי לשמור את הכסף שלי לקניות טובות יותר.
חזרנו מלונדון למרכז, אכלנו ארוחת ערב והתכוננו לערב הכשרונות. בערב כשרונות היו מלא משתתפים אם זה היה ריקודים, לשיר ועוד... אני לא ציפיתי לראות ריקודים כל כך מושקעים ואנשים עם מלא כישרון בערב הזה והופתעתי ממש לטובה, אני לא חשבתי שאני אופיע אבל כל הקבוצה שלנו ( הישראלית) שרה את השיר "חופשייה" שזה היה ממש כיף לשיר עם כולם וגם כל האנשים והילדים מחול זרמו איתנו ושרו את החלק של ה"להלהלהלהלה" שזה היה די מצחיק. הלכנו להתקלח אצל הסיניות התארגנו לשינה והלכתי לישון.
היום הרביעי אני מנסה להנות כמה שיותר כי אני יודעת שאני אחזור לבית הראשון שלי בישראל ואעזוב את הבית השני שלי בלונדון. אני חושבת שזה היה היום שהכי נהנתי בו,
אז נתחיל בבוקר, כמו כל בוקר ירדנו לאכול ארוחת בוקר וגם הלכנו לשיעורים, לאחר מכן אכלנו ארוחת צהריים ואז יצאו למוזיאון השעווה!!! כן כל מדאם טוסו איפה שטיילור סוויפט נמצאת!!!! כל הדרך באוטובוס התרגשתי ושמעתי שירים שלה, כשהגענו הכל היה מוצף בגשם והיה קר ברמות, חיכינו קצת בתור ואז שנכנסו הרגשתי מצב רוח של אושר נכנס בי.
לראות את הזמרת האהובה עלייך וגם את הארי סטיילס שנכנס ממש בשבוע שהייתי בלונדון??? ועוד כל כך הרבה מפורסמים שאני מכירה ומתרגשת לראות, בלובי המדריכים אמרו לנו את הזמן שאנחנו צריכים להיות בחנות במזכרות והסבירו עוד כמה דברים לפני שהם שיחררו אותנו לראות את המוזיאון, ברגע שיצאנו לראות את המוזיאון הצטלמתי עם הארי סטיילס שהיה הדבר הראשון שראיתי שנכנסתי, וואו זה היה מרגש והעובדה שהמדריכה שלי גם מעריצה אותו אפילו ריגש אותי יותר.
בהמשך אני הצטלמתי גם עם קים, דה רוק ועוד מלא מפורסמים... שהמדריך קרא לי לראות את טיילור סוויפט אני בכיתי. ממש בכיתי. אמרתי להם שיכלתי לבכות עוד אם הייתי נשארת שם יותר, עשיתי איתה הכי הרבה תמונות ולצערי הייתי צריכה להמשיך בסיור בסופו של דבר. ראיתי גם את מיילי סיירוס, את אריאנה גרנדה, פרי מרקורי, צארלי צאפלין ועוד מלאאאא אני והגר (המדריכה שלי) נכנסו למכוניות שזה היה חלק מהסיור, הסיור של המכוניות אמור להראות את ההיסטוריה של לונדון ובריטניה בכללי לפי מה שהבנתי ולדעתי זאת הדרך הכי מגניבה שיש להראות את זה ואמרתי להגר שאם היו עושים את זה בישראל הייתי אולי מתעניינת יותר בהיסטוריה.
היינו גם באזור מפחיד כזה עם כלא וסיפור על רוצח סדרתי והיה איזור של איזה מישהו שעשה ברק ופשוט נפל עליי טיפות מים ונבהלתי ממש, זה היה אחד המצחיקים ואני גם צילמתי את זה. אחרי כל החוויה המדהימה של המוזיאון שעווה הלכנו למחזמר שקוראים לו wicked לא הספקנו לאכול ארוחת ערב במרכז לכן הביאו לכל אחד מאיתנו 10 פאונד משלו לקנות ארוחת צהריים, אני קניתי ארוחת ילדים במקדונלס הנקראת happy meal ותאמת שהכי התלהבתי מהצעצוע, קיבלתי חבילת קלפים של המשחק הנקרא דאבל ויחסית ל 3 ומשהו פאונד זה לגמרי היה שווה את זה. לאחר מכן הלכנו למחזמר שהיה ממש נחמד, ארוך אבל המסר הסיפור והשירים היו ממש טובים ונהנתי לצפות. חזרנו בשעה ממש מאוחרת לכן התקלחנו מאוחר יחסית.
חד משמעית בין הימים הכי טובים שהיו לי מתוך כל השבועיים האלה.
יום חמישי, אני כבר מתחילה לספור ימים עד שאני אגיע הבייתה. מצד אחד אני ממש מתגעגעת לבית למשפחה שלי ולחברים שלי, אבל מה עם הבית שיש לי עכשיו בלונדון? עם כל האנשים שהכרתי שעשו איתי זיכרונות בלתי נשכחים, חד משמעית דילמה לאיזה בית לחזור אליו.
אם היה אפשר שנגור ביחד כולנו בישראל ובנוסף שהמשפחות של כולנו היו קרובות לשם הייתי משלמת את כל הכסף שלי ולא מתחרטת. אז יום חמישי, ירדנו לארוחת הבוקר ואכלתי את הארוחה הקבועה שלי, ארזנו תיק ולקחנו אוכל כי אנחנו היינו אמורים לחזור בערב.
הטיול שלנו היה לקיימבריג, אחד המקומות היפים שאפשר ללמוד בהם, אם הייתה לי את האופציה ללמוד שם הייתי לוקחת את ההזדמנות בלי לחשוב פעמיים. לאחר שהגענו הלכנו קצת עד שהגענו לנהר שבו היה סירות שאפשר לשוט בהן היה קצת זמן חופשי עד שהתור שלנו בסירות יתפנה, לא הלכתי לקנות שום דבר כי שמרתי את הכסף שלי ליום שבת היום שבו אנחנו הולכים לקניון הגדול.
עליתי על סירה עם חברותיי לחדר, המדריכה שלי (הגר) ועם עוד כמה בנות באותה הקבוצה, המדריך שהשיט את הסירה דיבר המון על קיימבריג ועל הקולגים שיש שם, הרשים אותי וזה למה אמרתי שאם יכולתי הייתי לומדת שם. ראינו נופים מהממים ברבורים ברווזים ובניינים מעלפים. לאחר כל הסיור נתנו לנו זמן לקצת קניות, קניתי קצת ממתקים לאחים שלי וקרפ עם נוטלה כי כמו שאמרתי אני שומרת את הכסף ליום שבת.
לאחר כל הקניות והשופינג אני חזרתי עם עוד כמה בנות באוטובוס של סינים, הם היו מאוד שקטים יחסית לישראלים ואני ישנתי במשך כל הנסיעה ושום דבר לא הפריע לי.
חזרנו בידיוק לארוחת הערב והגישו שוב המבורגר וציפס ואני מאוד נהנהתי. הלכנו להתקלח ולישון.
יום שישי, וואו אני לא יכולה להסביר לכם כמה שהיום הזה היה מטורף עבורי. דבר ראשון נותר לנו באמת כמה ימים עד שחוזרים ודבר שני קרה משהו שפשוט הטריף את כל הסאמרסקול וגם אותי. אני לא ירדתי לארוחת הבוקר כי אני הייתי ממש עייפה והמשכתי לישון, קמתי יחסית מאוחר אחרי ארוחת הבוקר שהתחילו כבר השיעורים, התקשרתי להגר המדריכה שלי והיא אמרה לי שאני יכולה להמשיך לנוח עד המבחן ב11 כי גם אם אני חולה אין לי דרך לצאת מזה, זה מבחן מסכם.
מפה לשם הגיעה 11 וחצי המורה מתקשרת אל המדריכים ואומרת להם שאני לא נמצאת במבחן, במקרה המדריך היה לייד הבניין שלי והוא עלה לחדר שלי כדי להעיר אותי, הוא ניסה להעיר אותי אבל הוא לא הצליח.
כמו שאמרתי אני לא בן אדם של בוקר ואני לא מתעוררת בקלות, המדריכה השנייה הגיעה והיא מנסה להקים אותי לנערר אותי למחוא לי כפיים מול הפרצוף כדי שאני אקום ושום דבר לא עוזר אני ישנתי כמו דוב בשנת חורף באיזשהו שלב הם התקשרו לאמא שלי וכולם נלחצו, האמבולנס היה על הקו כמה דקות אחרי אני קמתי כי הרגשתי שהיה לי ממש יובש בגרון והשתעלתי מלא.
אחרי כמה זמן שלחו אותי למיון כי לא היה רופא או משהו קרוב יותר, חיכיתי בתור כמעט 3 שעות בשביל שהוא יגיד לי שאני צריכה לשתות יותר אם לא היה קורה כל הדבר הזה הייתי הולכת עם כולם למוזיאון הטבע למרות שאמרו לי שלא פיספסתי הרבה.
אחרי שהם הגיעו ושאני כבר הייתי שם במרכז כולם התכוננו לארוחת שישי וגם אני ואפילו שהייתי שם הגעתי אחרונה לארוחה, אני חושבת שיש בי כישרון הנקרא לאחר בכל מקרה הקידוש היה טיפה יותר רציני מהקודם שוב פעם פיצות אבל עדיין היה ממש מצחיק.
אחרי זה התקלחתי והלכנו לישון כמו כל הפעמים....
יום שבת, היום שבו צריך אשכרה לארוז בלילה אני אפילו לא קלטתי שעבר שבועיים אני עדיין חשבתי שהגענו אתמול, שהרגע פירקתי את הבגדים למגירות שהרגע הכרתי את הבנות שאיתי בחדר אני ממש לא יכלתי לעכל את כל הדבר הזה. אז קמתי בבוקר ירדתי לארוחת בוקר עדיין קצת לא מרגישה טוב אבל טיפה יותר טוב. אכלנו והלכנו לשיעורים בפעם האחרונה....
אחרי זה אכלנו ארוחת צהריים אחרונה שהיא לא הייתה מבטוס
ונסענו לקניון הגדול של לונדון... היום שבו רציתי לבזבז את כל הכסף שלי אבל מפה לשם... קרה דבא אחד או שניים כי איך אני לא יכולה לעשות עוד בעיות.
בהתחלה שהגענו הכ היה גשום ואני דווקא ממש אוהבת את הקטע של המזג אוויר אני ממש אוהבת חורף בכללי אז זה בונוס טוב בכל מקרה נחזור לעניין כשרק הגענו לקניון הלכתי לספורה כי כמובן איך אפשר בלי והלכתי גם לכמה חנויות אחרות כדי לקנות בגדים, אני באה לשלם כדי לקנות משהו עם האשראי שלי ואני מגלה שהוא לא בתוך הארנק שלי ובארנק שלי גם הסים הישראלי שלי נמצא שם, אני התחלתי להתחרפן ולהתקשר למדריכים בכיתי וחיפשתי בכל החנויות שהייתי בהן בסופו של דבר השלמתי עם הדבר והחלטתי לחפש שוב בשקיות שלי ובתיק שלי ומסתבר שהכרטיס כנראה נפל לתוך השקית וממש נכנס לפוטר ואני זוכרת שחיפשתי בשקית ולא מצאתי. למזלי הכל היה בסדר למרות שלא ביזבזתי את כל הכסף שהיה אבל עדיין היה לי ממש כיף באותו היום.
חזרנו, אכלנו ארוחת ערב בפעם האחרונה ואחרי זה הלכנו לארוז. היה לי מאוד עצוב לארוז אחרי כל החוויות וכל הזכרונות שישמרו לי בסופו של דבר בלב ובגלריה של הטלפון אבל כמו כל דבר בחיים הסאמרסקול הגיע לסופו...
ביום ראשון כולנו היינו מוכנים כבר בבוקר לטיסה יצאנו יחסית מוקדם לפני הטיסה וההמראה והכל עבר חלק. הטיסה של החזור הייתה טובה יותר מהטיסה של ההלוך ובאופן מפתיע האוכל במטוס לא היה כזה גרוע, שנחתנו לא הפסקנו לדבר על כמה שנתגעגע ועל כמה שאנחנו כבר מתגעגעים לכולם לקחנו מזוודות מהמסוע והמדריכים אמרו לנו לשלוח להם הודעה שאנחנו עוזבים עם ההורים... כשחזרתי הבייתה הרגיש לי שמשהו חסר, החדר המשותף, המקלחת של הסיניות, הלתארגן ביחד וכל הדברים שעשינו שם, כשקמתי בצהריים יחסית מאוחר עדיין לא קלטתי שאני לא בלונדון, שאני בלי הקבוצה השלי שאני לא בחדר אוכל באה לאכול ארוחת בוקר. הכל הרגיש לי מוזר.
לסיכום - אני מקווה שהכנסתי את רוב הדברים שקרו לי בכל המסע החוויתי ומהטורף הזה,
אני לא אשכח את זה לעולם ואני ממש מקווה שאני אוכל לחוות את זה שוב מתישהו בחיים שלי. אני תמיד אחווה געגוע לכל מי שהיה איתי בסאמרסקול ולא רק לאנשים מישראל אני אתגעגע לכל מי שהכרתי ופגשתי שם. אם אתם מתלבטים או מפחדים ללכת לסאמר סקול לבד או בכללי אז אל!! זאת החוויה הכי טובה שתוכלו לבקש ותאמינו לי שאתם תהנו כל כך.
