אופרי

שלום

קוראים לי אופרי והייתי בסאמר סקול במרכז שיפלייק שבאנגליה.

כבר בשדה התעופה התחילה ההתרגשות כשנפגשנו לראשונה עם המדריכות ליאן ופריאל המקסימות ועם יתר חברי הקבוצה שבשלב זה עוד היו ממש זרים.
התחלנו את תהליך הרישום, עברנו לצ'ק אין ושליחת מזוודות ונכנסנו לדיוטי פרי.

קיבלנו זמן חופשי לקנות קצת נשנושים ועוד כמה דברים ועלינו למטוס, הטיסה ארכה 6 שעות. במטוס הייתה לנו אפשרות לבחור אם לשבת ליד מישהו שמכירים או לנצל את ההזדמנות ואת זמן הטיסה ולהכיר חברים חדשים.

נחתנו בלונדון, איזו התרגשות, העלו אותנו על אוטובוס והתחלנו את הנסיעה למרכז שיפלייק. היינו עסוקים בלהתחיל לפטפט אחד עם השני, לשאול כל אחד מאיפה הוא בארץ, להחליף קצת פרטים אישיים, עדיין עם קצת ביישנות ומבוכה של התחלה....

כשהגענו למרכז שיפלייק, התחילו לעשות לנו סיור היכרות עם המקום. אין מה לומר, נראה ממש אנגלי, לא משהו שפוגשים בארץ, המקום רחב, עם כמה מבנים, מדשאות ירוקות ומגרשי משחקים. עשו לנו סיור בחדרים, יש מבנה של בנים ומבנה של בנות, החדרים די בסדר, הייתי מדרג אותם 7 מתוך 10.

תוך כדי ההתארגנות וההתאקלמות בחדרים אנחנו מתחילים לפגוש ילדים ממדינות אחרות, היו איתנו במבנה ילדים מסין, יפן, ספרד, התחלנו לגמגם אחד לשני כל מיני מילים באנגלית עילגת, קצת שפת סימנים... זה היה ממש מצחיק, אבל בסוף הסתדרנו והבנו אחד את השני. במתחם היו עוד קבוצות ילדים מצרפת ואיטליה, ובמהלך היום השני התחלנו לעשות החלפות של חטיפים. הבאנו להם לטעום ביסלי ובמבה. הייתה להם העדפה מובהקת, יכולים לנחש מה הם קבעו שהוא החטיף הישראלי הכי טעים? ביסלי גריל.... לא התשובה שאני הייתי מצפה, הייתי בטוח שהם יעדיפו את הבמבה, אבל הם דווקא העדיפו את הביסלי. הסינים והיפנים הביאו לנו כל מיני ממתקים מוזרים, שאת חלקם גם חששנו לטעום....

בימים הראשונים התחלנו להיכנס לשגרה שכוללת 3 ארוחות ביום, למידה בכיתות לימוד לפי רמות, פעילויות חברתיות ופעילויות מחוץ לקמפוס, בעיקר בלונדון.

הפעילויות שהכי נהניתי מהם בתוך הקמפוס היו הפעילויות שעשינו בשיתוף עם הקבוצות מחו"ל, שיחקנו הרבה במגרש הטניס ועסקנו בפעילויות ספורט שונות. היו לנו כל כך הרבה דברים מצחיקים שפשוט נהננו מכל רגע.

מהיציאות מחוץ לקמפוס הכי נהנתי מלעשות שופינג בלונדון ולטייל בכל האתרים המרכזיים. ביקרנו בהארי פוטר, במדאם טוסו, היינו בלונדון איי ושטנו על התמזה.

החוויה הייתה כל כך טובה וכל כך עמוסה שממש אני מרגיש שקשה לי לתאר במילים.

השבועיים עברו לנו כל כך מהר, והגיע הזמן להיפרד. להיפרד מהמקום, מהיפנים שממש נקשרנו אליהם, מהמדריכות שלנו ומהקבוצה.

אני רוצה לומר תודה גדולה לכולם, זו ממש חוויה שלא אשכח ובתחושה שלי גם לא מיציתי והייתי מוכן להישאר עוד שבועיים.

בתקווה שאצא שוב מתישהו למסע דומה, מאחל לכל מי שמתכנן, שיהנה ממש כמוני.

בגעגועים לשיפלייק ולכל האנשים שפגשתי,
אופרי.