לוטם

היי קוראים לי לוטם ליבנה, אני מקבוצת שיפלייק של 16.7 ואני ממש נהניתי. זאת חוויה מטורפת שהיתי בה ביחד עם אחותי גפן, נסענו ביחד ולא ידענו כל כך עד כמה זאת הולכת להיות חוויה כל כך משמעותית עבורינו שגיבשה אותנו יותר וגרמה לי להתמודד עם קשיים ופחדים עם המרחק מהבית. אבל בסוף היתרונות גברו על החסרונות. החוויה  גרמה לי להתחבר לאנשים מכל הארץ ומכל העולם. הכרתי חברות שהפכו בין רגע לחברות הכי טובות שלי, ממש כמו אחיות.

החוויה שבחרתי לשתף היא החוויה מהלונה פארק בלונדון.

בערב לפני, אמא שלי ‏התקשרה אליי, סיפרתי לה את כל מה שקניתי בשופינג שהיה לנו והיא אמרה לי: "לוטם אני ממליצה לך לקנות חוויות", היא אמרה לי שאני יותר יהנה אם אני אקנה חוויה , כי בגדים גם אפשר לקנות בארץ אבל חוויות זה נשאר בזיכרון לתמיד. הלכתי לישון ובבוקר קמנו ‏ונסענו ללונה פארק בלונדון.

הסתובבנו עם כל החברות, עלינו כמעט על כל המתקנים. לא יודעת למה, אבל פתאום תפסתי אומץ לעלות על כמעט כל המתקנים, אבל כל פעם שעברנו ליד, איזה דוכן עם מלא בבובות, היתה שם בובה שהסתכלתי עליה,  ואמרתי לעצמי: "לא משנה מה, אני משיגה אותה!".

באחד המתקנים שעליתי עליו, חשבתי על אותה שיחה שהייתה לי עם אמא שלי, ‏על זה שבגדים אפשר לקנות תמיד אבל חוויות זה מה שנשאר לנו בזיכרון. ואז אמרתי לעצמי, שאני לא מתקמצנת ושאני הולכת לזכות בבובה.

ואז אמרתי לחברות שאני רוצה ללכת לדוכן של הבובות, ולנסות ‏לזכות בבובה. הגעתי לדוכן של הבובות והבנתי שבשביל לזכות בבובה צריך לזרוק את הכדור ללוח, והכדור צריך לנחות בתוך קופסה. הכדורים שזרקתי, קפצו אלי בחזרה. אז ניסיתי כמה נסיונות, אבל לא הצלחתי. שילמתי ושילמתי על עוד נסיון ועוד נסיון, ואז שחר, אחת החברות, ניסתה גם ולא הצליחה.

מפה לשם בזבזתי בדוכן כמעט 30 לירה שטרלינג. הבנתי שזה לא הולך לקרות, ומאוד התבאסתי. ועמדנו לעזוב את הדוכן, ואז המוכרת אמרה לי "תגידי איזו בובה את רוצה ואני אביא לך". מיד אמרתי לה שאני את הבובה שכל פעם שעברתי שם אמרתי שאותה אני רוצה. זאת בובה עגולה עם פרצוף של פלמינגו ורוד זוהר.

אם יכולתי להסביר לכם, עד כמה שמחתי באותה שנייה כאילו זכיתי ב-1,000,000 דולר. ‏זה כל כך ריגש אותי ואז ליה, שחר וגפן שאלו אותי איך אני רוצה לקרוא לה? אז אמרתי פינק. אבל אז גפן אחותי אמרה: "מה קשור פינק? בואי ‏תקראי לה סטאר!". ואז חשבתי על זה שהיא ‏ממש כמו הכוכבת שלי, ‏היא הפכה להיות הקמע של החדר שלנו וגם חזרה איתי הביתה. ‏כל פעם שאני מסתכלת עליה מזכירה ‏את הסאמר סקול ‏חוויה קטנה ומתוקה שהיתה לי שם.

‏ולסיום תעשו לכם טובה ותלכו לסאמר סקול ממליצה ממש!