לפני כחודשיים חזרתי מסאמר סקול בברייטון באנגליה זו היתה החוויה הכי טובה ומדהימה שעברתי בכל ימי חיי.
הכל ההתחיל לפני שנה אחרי הבר מצווה שטיילתי עם משפחתי בארצות הברית וההורים שלי הציעו לי לנסוע לסאמר סקול. האמת שחששתי מאוד לצאת לסאמר סקול, לתקופה ארוכה. מה אני צריך להתמודד לבד ללא ההורים וללא המשפחה להתמודדד עם הפעולות היום יומיות שאיני רגיל לעשות אותם לבד כמו כביסה או ללככת לקניון ולקנות לעצמי דברים.
לפני המפגש היכירות נפתחה קבוצת וואצאפ עם כל הילדים שיוצאים למסע הבנתי שיש המון ילדים שגרים בקרבתי ומד ההתרגשות התחיל לעלות.
לקראת הנסיעה התקיים מפגש היכרות עם כל הילדים שצריכים לצאת למסע המופלא, המפגש היה קצת מביך, הייתי בהלם וקצת בשוק מהמפגש, לא ידעתי למה לצפות ועדיין התקשתי להתחחבר לילדים.
הגיע יום הטיסה ומגיעות השאלות, החששות , איך אסתדר? איך תעבור הטיסה? עליתי לטיסה מאוד חושש מהעניין החברתי...
כמה דקות לפני שנרדמנו במטוס כל הילדים התחילו לשוחח ולדבר ולא הרגשנו שהזמן עובר ובשנייה כולם נרדמו ופתחנו את ההעיניים שכבר נחתנו.
חיכינו שכל הנוסעים ירדו מהמטוס ואז המדריכות סידרו אותנו בשני טורים, מודה שזה היה מצחיק ואפילו מוזר מעולם לא עמדתי בטור וקיבלתי הנחיות (הרגשתי בצבא). ומאז היום הזה לכל יציא עמדנו בשני טורים.
הגענו לבריטון וחייב להודות שהייתי בהלם במשך כמה ימים הראשונים מהמקום הענק מהאוכל מהאנשים ומתכנון הימים.
אחירר סיור קצר שמנהל המקום בכינוי "סטארסטאאר" שנתנו לו חילקו אותנו לחדררים והזמינו לנו פיצות שבתוך כמה שניות כולם סיימו מהרעב שזה חוויה שתמיד הזכרנו למדריכות עד היום האחרון כשהיינו רעבים. היינו שלושה ילדים בחדר, מעולם לא ישנתי עם כל כך הרבה ילדים בחדר, הרגלים שונים שכל אחד מביא איתו והכי חששתי מהלילה הראשון בלי ההורים.
התחלנו את הלוז ואחירי כמה ימים יצאנו ללונה פארק כבר באותו שלב כולם התחברו והיה ממש כיף שכולם חולקים ביחד חוויות.
המקום שהכי נהנתי בו זה הלונה פארק, אני בדר"כ חושש מאטרקציות כאלה ומאוד חששתי להגיע ללונה פארק. בהתחלה אני עליתי על כל המיתקנים של הילדים הקטנים ואז כל החברים ראו שאני חושש (התביישתי להודות בזה) הם גררו אותי למתקנים המפחידים מה שגרם לי להתגבר על הפחד והחשש. היום אני יכול להגיד בפה מלא שזאת הייתה החוויהה הכי טובה שלי בחיים.
במהלך הזמן בבריטון התחברתי עם הילדים והמדריכים מכל המדינות ואני בקשר איתם עד היום ומתגעגע למסיבות בשישי לקידוש לצחוקים וזה חוויה שאני לא אשכח ואספר אפילו לילדים שלי וישלח אותם לסאמר סקול. למדתי לעשות לבד פעולות יום יומיות שאני רגיל לעשות בד"כ, כי ההורים שלי עושים כמו כביסה וכ'ו...
אני רוצה להודות למדריכות המדהימות שליוו אותנו: נטלי וטל שעזרו לנו בכל דבר, בכל שאלה, בכל התייעצות או חשש שהיה לי. הן היוו בעבורי עוגן לכל אורך התקופה.
לסיכום סאמר סקול זאת החוויה הכי טובה שעברתי במהלך החיים שלי. חזרתי ילד בוגר ואחראי יותר. התחזקתי בשפה ההאנגלית ולמדתי להתמודד עם סיטואציות שאני לא רגיל להמודד בחיי היום יום תודה להורים שלי על כך שאיפשרו לי לעבור את המסע המטורף הזה ותוודה לכל החברים שהכרתי שם ושילוו אותי להמשך החיים.
