טוב אז לפני שבוע וקצת חזרנו לארץ ועד עכשיו אין לי את המילים לסכם את החוויה המטורפת הזאת.
מגיל קטן מאוד היה לי חלום לצאת לסאמר סקול והשנה זה סופסוף התאפשר. אני לא אשקר, לא ציפיתי לחצי ממה שאני אעבור.
היומיום שלי הוא מאוד עמוס, קמה בחמש בבוקר והולכת לישון באחת עשרה בלילה שכל דקה נכנסת ללוז בצורה מסודרת. אז להיות בדבר הזה היה כמו אוויר לנשימה, במיוחד אחרי סבב תחרויות אינטנסיבי.
עוד כשהיינו בארץ הייתה לי שיחה עם ההורים שלי, מה הציפיות, ממה אני חוששת, מה אני חושבת שהולך לקרות. אמרתי להם שאני חוששת ממצב אחד, מהמצב החברתי.
אני מכירה את עצמי טוב, ואני יודעת שבהמון מקרים קשה לי למצוא את המקום שלי מהר מהבחינה הזאת ואני זוכרת שאמרתי להורים שלי אני ממש מפחדת שלא אמצא אף אחד להיות איתו. אחכ, עם התרגשות וקצת פחד יצאתי לשדה. אני לא אשקר, ההתחלה הייתה לי מאוד קשה, עם בכי להורים ולמדריכים אבל אחרי שלושה ארבעה ימים הצלחתי למצוא את עצמי בין כולם והחוויה שלי השתפרה ברמות מטורפות. היום אני יודעת להגיד שלא ציפיתי להיקשר כמו שנקשרתי אליהם. הם חבורה מדהימה של ילדים, כל אחד ואחד! ואני ככ שמחה שהכרתי אותם ושהם היו חלק מהחוויה שלי בטיול הזה.
חוצמזה, כמובן שאני חייבת להזכיר את כל הפעילויות הנדירות שיצאנו אליהן ובמיוחד הארי פוטר!!!!!
זו אחת החוויות הכי טובות שהיו לי בחיים, ראיתי עולם והכרתי אנשים אבל בזמן הזה, עם האנשים האלו, במקום הזה, זו ליטרלי לווית משנת חיים. למדתי על עצמי ככ הרבה בטיול הזה, דבר שאני מוקירה עליו מאוד.
ומילה אחרונה על המדריכים המושלמים שלנו, זה לא היה אותו השבר בלעדיהם, כמות ההכלה, ההקשבה, התמיכה, והעזרה שהם העבירו לנו היא מטורפת ומדהימה. הם שיפרו לי את הסאמר סקול בטירוף.
אז אני רוצה להגיד תודה רבה לכל מי שלקח חלק בסאמר סקול המטורף להארו ולמשפחה החדשה שלי!
