שירז

לפני שבועיים עברתי את החוויה הכי מטורפת בחיים שלי, אסתי לסאמר סקול במרכז באת.

אני יכולה להגיד לכם שזאת החוויה הכי מטורפת בעולם שעברתי
בכמה ימים שלפני הטיסה מרגישים מין התרגשות כזאת שאי אפשר להבין, היא מעורבבת במים לחץ כזה ושמחה.

ביום של הטיסה הגענו לשדה תעופה ושם פגשנו את המדריכות המושלמות שלנו ואת הילדים שהולכים להיות איתנו במשך כל השבועיים, בעצם פגשנו את המשלחה למשך כל השבועים האלה.

כשבגענו לאוניברסיטה עשו לנו סיור התמקמנו בחדרים.
בלילות יצאנו להכיר אנשים חדשים ממדינות אחרות, בעיקר איטלקים.
בימים שיצאנו מחוץ לקמפוס היה הכי כיף, ראינו את הביג בו, היינו במדרש טוסו, עלינו על הלונדון איי, ראינו את הפרלמנט, ראינו את אחרון המלכה שעכשיו כבר ארמון המלך, היינו בלונדה פארק והכי חשוב עשינו שופינג, והרבה שופינג. 
תסיים שנסענו לבריסטול היינו במוזיאון בריסטול ומשם המשכנו לבזבז כסף שזה אומר לעשות המון שופינג.

אבל בואו נודה באמת הנסיעות למקומות האלה באוטובוס היו בכי מצחיקות אין מה לעשות.

שלא תחשבו לא נכון גם הימים שנשארנו בקמפוס היה כיף מאוד, הפעילויות שעשו לנו, המסיבות עם האנשים שאתה לא מכיר אסל עדיין רוקד איתם כי זאת חוויה של פעם בחיים והפגישות על האנשים מהארצות השונות. 

בימים האחרונים שאתה מתחיל לארוז אתה כאילו מקבל את זה שחוזרים לארץ אבל אתה מכחיש כי אין מה לעשות אם תהיה עצוב לא יהיה כיף אז מכחישים כמה שיותר.

ביום של באיזה שם אתה מתפרק, שם אתה מבין אוקיי חוזרים לארץ, אוקיי סיימנו את השבועיים הכי כיפים בעולם

כשרתה נוחת אתה מבין שזהו זה נגמר, אתה מתחיל להיפרד מהמשפחה שלך, מהידלים שהיו כמו אחים שלי לשבויים האלה, מהמדרכיות שהיו כמו האימהות שלנו לשבועים.

תזהו אתה מבין שזה נגמר ואז שם מתחילים לבכות כי בורו זה עצוב 
אבל מה הכי מרגש ביום הזה זה שהדלת האוטומטית נפתחת ואתה רואה את בוורים של כולם והכי חשוב את הבורים שלך ואז שם מתפרקים לגמרי כי היה געגוע למשפחה הביולוגית שלך.

אבל בואו נעזוב את הדיכאון ואני הולכת לסכם בכמה מילים 
זאת החוויה הג'י מטורפת שעברתי בחיים, אלה השסועים הכי טוסים שהיו לי בחיים, זה משהו שאני חד משמעית הולכת לעשות עוד הפעם וזאת חוויה שהכירה לי הרבה אנשים טובים, חברים לחיים.
בקיצור תעשו לעצמכם טבה ותטוסו לסמאר סקול