אלה

היי,
אני אלה שגב בת 15 ויצאתי השנה לסאמר סקול בברייטון שבאנגליה.
הגעתי לנתבג בחמש וחצי בבוקר, ראיתי את המדריכות והילדים שהולכים להיות איתי בשבועיים הקרובים. לא הכרנו אחד את השני, ועוד לא ידענו איזו חוויה מטורפת אנחנו הולכים לעבור.

עליתי לטיסה שהייתה בערך ארבע שעות וחצי. בטיסה רוב הילדים ישנו, והיא הרגישה ארוכה כי לא היה יותר מידי מה לעשות. נחתנו באנגליה וחיכינו לאוטובוס שיקח אותנו למרכז. בינתיים, התחלתי להכיר את המדריכות ואת החברים החדשים. עליתי על האוטובוס והגעתי למרכז. כשהגענו, קיבלנו שוק שאין מזגנים, ושהאוכל לא כמו שציפינו שיהיה. חילקו אותנו לחדרים וכאן הסתיים היום הראשון.

ביום השני עשינו מבחני רמה בשביל שידעו לאיזה כיתה לשבץ כל אחד מאיתנו. המבחן היה קל ולא מלחיץ בכלל. באותו יום יצאנו למזח של ברייטון, נתנו לנו שם זמן חופשי להסתובב ולקנות דברים.

ביום השלישי התחלנו את השיעורים בבוקר, אהבתי מאוד את המורה שלימד אותי. בשיעורים הכרנו עוד אנשים מהעולם, דיברנו ושמענו רק אנגלית.

בכל יום שעבר התחברנו עוד עם הילדים מהארץ ומהעולם, ועם המדריכות שנתנו לנו תחושה שהן האחיות הגדולות שלנו שם.

את היום הרביעי פתחנו בשיעורים, ולאחר מכן הלכנו לsee life שבברייטון. היו שם כל מיני דגים ומדוזות. נהננו והמשכנו להתחבר עם חברים חדשים.

ביום החמישי לא למדנו, כי הלכנו לאולפני הארי פוטר (!!). הגענו לאולפנים והיינו צריכים לחכות שעתיים עד שיכניסו אותנו, אבל בזמן הזה התחברנו עוד עם החברים הישראלים שיצאו איתנו לאולפנים וזה לא היה נורא בכלל לחכות את כמות הזמן הזאת. נכנסנו לאולפנים, נתנו לנו שם זמן חופשי להסתובב במתחם ובחנות מזכרות. באולפנים היו חלקים שהרגישו כאילו אני נמצאת בתוך הסט של הסרט. היה כיף ממש באותו היום.

ביום שישי בערב עשינו קידוש עם כל הישראלים, הייתה אווירה כיפית ומאחדת בזמן הקידוש. לאחר מכן הייתה מסיבה עם ילדים מכל העולם.
ביום השביעי לא היו לימודים, נסענו ללונדוןןןן. שטנו בסירה שהביאה אותנו אל הLondon eye, התלהבנו מהמזגן שיש שם, ראינו את הbig ben, קנינו מזכרות וטיילנו ברחובות לונדון. זה היה אחד מהימים הכיפים.

ביום השמיני נסעמו לפארק של רכבות הרים. אני ועוד כמה חברים קנינו כרטיס מהיר שנוכל לדלג על התורים ועלינו על הרכבות הכי מפחידות. הפארק היה כיפי בטירוף.
ביום התשיעי נסענו באוטובוס ציבורי וישבנו בקומה למעלה של האוטובוס. הגענו לקניון ונתנו לנו שם זמן חופשי. אני התלהבתי שהיו במקדונלדס שקיות עם מלון חתוך. היה ממש טעים. כל אחד קנה לעצמו מה שהוא רצה: אוכל, בגדים, שטויות.

ביום העשירי המורה לקח את הקבוצה שלי לבית קפה מקומי בברייטון, אכלנו של ארוחת בוקר בנוסף לארוחת הבוקר שמגישים במרכז. הלכנו בערב לסופר וקנינו מלא עוגיות ושוקולדים שיהיה לנשנש בחדרים.

ביום ה12 הלכנו למדאם טוסו, מוזיאון שעווה. הצטלמנו עם הבובות והיה כיף ממש. בערב הלכנו למחזמר של מלך האריות. המחזמר היה צבעוני ומושקע בטירוף. חזרנו מאוחר למרכז וישר הלכנו לישון.

ביום ה13 הלכנו לאיסטבורן. היו 3 מיניבוסים ומונית אחת, זה אומר שהיו 4 ילדים בלי מדריך בדרך לשם. אני הייתי בין הילדים האלו. הנהג היה חמוד בטירוף, הוא התעניין ושאל שאלות על ישראל. דיברנו איתו רגיל לגמרי, האנגלית הפכה למשהו יומיומי אצלנו. כשהגענו, היה שם מרכז קטן עם כל מיני חנויות חמודות. הסתובבנו קצת וחזרנו למונית. היינו אמורים ללכת לi360 שבברייטון, אבל המתקן התקלקל, אז חזרנו למרכז לקבל את התעודות שלנו. כל הילדים שעזבו באותו הסופש התכנסו בקפיטריה, שם כל מורה חילק לתלמידים שלו תעודת סיום. לאחר מכן, הייתה מסיבה.

ביום ה14, נסענו למתחם שופינג ענק עם מלא מותגים. אכלתי סטייק שעלה רק 17 פאונד (!!). היה טעים בטירוף. קניתי טבעת ובגדים וחזרתי בתחושה כיפית למתחם.

ביום האחרון, כולנו ארזנו את המזוודות ויצאנו בבוקר מהמתחם אל שדה התעופה. זה היה יום עצוב, הבנו שאנחנו לא נראה אחד את השני כל יום יותר. עברנו את כל הבידוק בשדה התעופה ועלינו למטוס. בטיסה הזאת דיברנו כולם וצחקנו, כבר הכרנו אחד את השני והתחברנו כולם. זה היה עוד 4 שעות לצחוק ולהנות עם החברים. הטיסה הרגישה קצרה ממש. ירדנו מהמטוס, לקחנו את המזוודות ונפרדנו. המדריכות תמיד אבל תמיד היו שם לצידנו, ועשו הכל בשביל שנהנה. שיתפתי אותן בהכל!! החוסר במזגן, והאוכל הלא וואו היו בסופו של דבר מזעריים, וזה רק עזר לנו להתגבש עוד יותר ולהעצים את החוויה.

זאת הייתה חוויה מדהימה, ואני כלכך שמחה שהייתי חלק ממנה. הכרתי חברים לחיים, שיפרתי את האנגלית, גיליתי עצמאות, צחקתי מלא ובעיקר נהנתי.