היי אני וויראד אני בן 17 מחיפה... קמפוס נאו!!!
אלה המילים הראשונות והאחרונות שאמרתי לקבוצה שיצאתי איתה לסאמר סקול הזה, בין שני המשפטים האלה עברתי מלא!
בשלושה שבועות באמריקה מרוב שעברתי חוויות וצברתי רגעים, והמצאנו כקבוצה כל כך הרבה קצ'פרייזים, והתחברתי אל אנשים בצורה חזקה ממש שקשה להאמין שאלה היו רק 3 שבועות.
אני זוכר שהתחברתי אל חבריי מהקבוצה מהיום הראשון וזוכר גם שאמרנו לעצמנו כשהתיישבנו ביציעי BU שם שאנחנו לא מאמינים שעבר רק יום אחד מאז שפגשנו אחד את השני, וככה זה המשיך, לא מאמינים שעבר רק יומיים..שלושה.. ארבעה... הרגשנו שאנחנו מכירים כבר זמן רב כל כך מהיום הראשון.
בשבוע הראשון עוד כשהיינו בבוסטון היה רגוע כזה, עדיין התאקלמנו לזה שאנחנו נמצאים באמריקה והתאקלמנו לסדר היום, הארוחות בוקר היו נפלאות, האוכל בקפיטריה היה נהדר,זה מוזר איך בוסטון הייתה מדהימה מכל הבחינות אבל לא שמעו על המצאה שקוראים לה מזגן אבל בסדר שרדנו, הלימודים בסבבה, אחרי זה היינו יוצאים לטיולים ברחבי בוסטון ופעילויות לילה, אפילו פעם עשינו מופע כשרונות.
היום האחרון בבוסטון היה שייט לוויתנים זה היה יום מדהים נהניתי בו מאוד.
אבל, ניו יורק, ניו יורק הייתה משהו אחר, השבועיים בניו יורק עברו במהירות בזק, כל יום היה חוויה אחרת, גם בניו יורק כבר התחלנו להרגיש ממש בנוח אחד עם השני וממש התחברנו לא כמו בהתחלה אלא יותר, בניו יורק היה הרבה יותר מה לעשות מבוסטון, כל פעם היינו הולכים לטיול בניו יורק זה היה מרגיש קצר כי באמת לא היית באמת מספיק לחוות את כל המקום, למשל בטיימס סקוור הייתי יכול להשאר עוד יום יומיים ולא להשתעמם.
הסאמר סקול הזה גרם לי להבין מלא דברים על עצמי, אני מרגיש כאילו הייתי חייב את החוויה הזאת להיות עם האנשים שהייתי איתם, ואנשים הוכיחו לי דברים על עצמי ואני שמח שחוויתי את בוסטון וניו יורק איתם.
לסיום ארצה לסיים בכמה משפטים:
"אריק אריק איך אני יכול להשתפר אריק"
"סאם חמוד מה קורה?"
"איפה הזה..?"
"מייייי.............טל"
תודה רבה קמפוס.
זמע"ל
