היי,
אני אביב והייתי בסאמר סקול בקיימברידג' קלייר קולג' וזה הסיפור שלי:
אז ככה, בתחילת השנה היה לי רעיון שבני דודים שלי מאנגליה יבואו לגור אצלינו לתקופה בחופש הגדול וכולם היו בעד אבל זה לא עבד בסוף ולהורים שלי היה רעיון אחר. הם שאלו אותי אם אני רוצה לטוס לסאמר סקול.
בהתחלה ממש התלהבתי ורציתי וזה אבל אחרי שנרשמתי כבר לא ממש רציתי לנסוע. הייתי אמורה לנסוע לשם עם חברה שלי והיה בלגן עם התאריכים בגלל המחנ"ק בצופים וזה יצא שנרשמתי לבד. חשבתי שכולם יהיהו שם חננות כאלה שכל הזמן רוצים ללמוד וללמוד ופחדתי שרק נלמד כל הזמן... בסוף חברה אחרת באה איתי אבל עדיין הייתי קצת מבואסת.
כמה שבועות לפני הטיסה הייתה פגישת הכירות וכולם היו נראים לי כאלה מוזרים שאני בחייםמאדבר איתם ובטח שלא אתחבר אליהם והייתי עוד יותר משוכנעת שיהיה גרוע...
בהתחלה בשדא תעופה לא הבנתי בכלל מה אני עושה שם והכל היה נראה לי כמו חלום הזוי כזה שאני עומדת להתעורר ממנו כל רגע.
כשהגענו לקלייר קולג' נתנו לנו אוכל בשקיות (אני בחיים לא אשכח את זה, קיבלתי תפוצ'יפס עוף בעעע) פרקנו ויצאנו לסיבוב בעיר המדהימה. הכל בה היה נראלי אותו דבר והלכתי מלא פעמים לאיבוד שם (גם אחרי שבועיים אני לא יודעת את הדרך לחדר אוכל).
ביום השני היה מבחן רמה (מסתבר שלא בכל מבחן כחם להעתיק) ואז ביום השלישי התחלקנו לכיתות. הכיתה שלי הכי ביאסה אותי בעולם.
היינו 6 ישראלים בכיתה של 17 ואם כבר סאמר סקול אז כן ללמוד קצת. אבל המורה שלי הייתה מדהימה וזה לא מאוד השפיעץ אחר כך בשבוע השני עברתי כיתה וגם שם היה הכי מצחיק וכיף (כן כן, שיעור יכול להיות גם משהו כיף. למרות שנרדמתי כמה פעמים)ץ
כל יום בקיימברידג' היה יותר כיף מהשני והאנשים שהייתי בטוחה שאני בקושי אדבר איתם, התחברתי אליהם בטירוף!!
היה מטורף להכיר כל כך הרבה אנשים מחול והמדריכים הכי חמודים ומצחיקים בעולם (חלק גם ממש חתיכים!) והיה הכי קשה בעולם להפרד מכולם אחרי 24/7 שאתה חי איתם ומרגיש כבר כאילו זה הבית שלך והאנשים שאתה חי איתם כבר שנים. אפילו לאוכל הדוחא מתרגלים (למה יש שם כל כך הרבה תפוחי אדמה !?!?!?)
הפעילויות, הלימודים, הטיולים, המסיבות הכושלות, החברים ההזויים, הקניות, הבגדים, אפילו האוכל המגעיל והדלתות החורקות, כל אלה דברים שגרמו לקיץ הכי מדהים שהיה לי בחיים ולא הייתי מוותרת עליהם אפילו לא לרגע. עכשיו כשאני מסתכלת לאחור אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב בכלל שלא יהיה לי כיף. באמתהחוויה הכי טובה שהייתה לי !!!
עכשיו אני נזכרת בכל החוויות המשגאות, המדריכות המדהימות שהיו ממש כמו חברות, וכל האנשים המדהימים מחול ומהארץ שאין מצב שלא שומרים איתי על קשר! עולות לי דמעות לעיניים.
טוב אז לסיום (פני שהדמעות פה הורסות את המחשב), אם את או אתה יושבים עכשיו ומתלבטים אם לנסוע יש לי משהו אחד להגיד לכם. מה נראלכם שאתם חושבים פעמיים בכלל!!
אם רק הייתה לי אפשרות לעשות את זה עוד פעם הייתי טסה מיד, אפילו בלי מזוודה (גם ככה אפשר לקנות שם הכל).
זאת חוויה משוגעת והזדמנות מדהימה לשפר את האנגלית בדרך הכי כיפית שיש!!
טוב אז ביי... דברו איתי סאמר הבא...
