קוראים לי חנה הלר ואני בת 14 מירושלים.
לקח לי הרבה הרבה זמן ועברתי הרבה שיכנועים עד שהסכמתי לכתוב פה סיפור אבל הסיבה היחידה שלא כתבתי עד עכשיו, היא לא עצלות, פשוט אי אפשר לבטא את החוויה המדהימה הזו במילים! -אני אנסה בכל זאת..
אז אני הייתי בשיפלייק בקבוצה של השלושה שבועות ולכל מי שמפחד ששלושה שבועות זה יותר מדי זמן, בכיף הייתי נשארת שם עוד שבוע.
הכל התחיל מזה שאני והחברה הכי טובה שלי, נורי (קרן-אור), ממש רצינו לטוס לאנגליה ביחד ואז גילינו על הסאמר סקול הזה והתחלנו לברר קצת, בלי לחשוב יותר מדי, החלטנו שניסע ואנחנו בהחלט לא מתחרטות על זה! אחרי כמה שבועות, גילינו שהחברה הכי טובה שלנו, שוש (שיר), נוסעת גם היא! בדיוק לאותו המקום ושמחנו הכי שאפשר.
אתם לא מבינים בכלל איזה כיף היה באמת קשה לתאר באמת קשה להסביר!
כמה שבועות לפני הטיסה (נראה לי ששבועיים אבל אני לא זוכרת 
)
היה מפגש של כל הילדים שטסים, וכבר אז, למרות שהיה קצת מביך, רכשנו כמה חברים וחברות.
אחרי זה בשדה תעופה כבר לא התביישנו בכלל ולא היה מביך בכלל וכבר הכרנו עוד כמה חברים ונהיינו מין חבורה כזאת שהייתה ביחד במשך כל הסאמר סקול וגם עכשיו, חודשיים וקצת אחרי שנגמר, אנחנו עוד בקשר!
כשהגענו לשיפלייק, איך שירדנו מהאוטובוס, חיכה לנו דייב, מנהל המקום (שהיה גם חתיך ברמות מפחידות ובהמשך התחתנתי איתו, הוא פשוט לא יודע..) והוא הראה לנו את כל המקום.
בלי לנוח יותר מדי אחרי כל הטיסה המעייפת, הלכנו למסיבת דיסקו עם ילדים מכל העולם, בהתחלה היה קצת מוזר אבל משבוע לשבוע זה היה יותר ויותר כיף!
הכרנו חברים מכל העולם, וצחקנו כל כך ההההרבהההה םשוט אין דברים כאלהההה!!!
אני באמת מתגעגעת למקום, לאנשים שעבדו שם, ולילדים שהיו שם, לאווירה שהייתה שם, אין איך לתאר את זה בכלל.. הכל כל כך מיוחד ואחר, היה משהו רגוע במקום.
לא מעט צעקתי ובכיתי שם, אבל 99.9 אחוז מהפעמים שזה קרה, זה היה מאושר ומצחוק, אני ילדה רעשנית כזאת..
באחד הלילות, בזמן שישנו, בשתיים לפנות בוקר, פתאום פרצה אזעקת שריפה מטורפת, וואייייייי הייתם צריכים לראות את כולנו, יוצאים עם הפיג′מות שלנו, כל אחד יותר בשוק מהשני, אבל לדעתי, התגובה שלי, הייתה הכי מצחיקה.. אני פשוט חשבתי שאני גרמתי לאזעקה כי ישנתי כל כך חזק שהיא פשוט נכנסה לי לחלום ובחלום (שאני בחיים לא אשכח), חלמתי שאני בחדר בשיפלייק שהתעוררתי וחיפשתי משהו על השולחן, בחושך, ואז מצאתי את הכפתור האדום הענקקקקקקקק ופתאום התחילה האזעקה כל כך חזק שהיא העירה אותי, ואני כמובן לא הבנתי שזה היה חלום, אז רצתי החוצה, לחדר של הדר המדריכה המדהימה שלנו וצעקתי אני לא יודעת מה לעשות נראה לי שאני עשיתי את זה!!! לחצתי על הכפתור האדום!!! והיא הרגיעה אותי ואמרה שהיא בטוחה שזו לא אני אבל היא תבדוק. אחר כך הסתבר שאיזה איטלקי שמן הכין צ′יפס עם החברים שלי וזה הפעיל את האזעקה חחחחחחחחחחחחחחחחחחח איזו טעות.
היו לנו מלא פעילויות בצהריים ובערב, או בבוקר ובערב, תלוי איזה שבוע זה היה, זה משתנה לפי שעות הלימודים. בכל מקרה, בפעיליות עשינו הרבה ספורט ומשחקים וגם נכנסו לבריכה (וירד גשם כשהיינו בבריכה!!!!
) ושיחקנו בווי ובערב עשינו דיסקו וערבי פוקר ובקיצור, באמת שהיה כל כך כל כך כיף בפעילויות האלה, הן גיבשו אותנו עם הילדים מחול שהיינו מדברים איתם בין הפעילויות, ובתור לחנות הקטנה שהיינו קונים בה שוקולדים בין השיעורים.
וואו, כשאני נזכרת באנשים שהכרנו שם, באמת עולה לי חיוך על הפנים.
אז אנחנו הכי התחברנו לצרפתים ולספרדיות, ואני כל כך מתגעגעת אליהם!!!
שלוש פעמים בשבוע, היינו לנו טיולים, הטיולים... הטיולים היו מדהימים! פשוט מדהימים! ביקרנו בכל כך הרבה מקומות ועשינו כל כך הרבה שופינג 
אבל לפעמים היו קצת בעיות של לוחות זמנים :O פעם אחת הלכתי לאיבוד עם עוד שלוש חברות, כל כך נלחצנוווווו אבל זה גם היה כזה כיףףףףףף!! חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח וואי אני נזכרת בכל מה שהיה אחרי זה, ואני פשוט צוחקת בקול רם!
האמת, שיש לי עוד הרבה הרבה הרבה מה לספר כי באמת כל מה שעברנו שם, סיפור אחד לא יכול להכיל את כל זה, אני אסכם ואומר, שזו חוויה שאסור לוותר עליה ואני באמת מתגעגעת לכל הטיול הזה, לאנשים, לחברים, למדריכה, לריבים, לצחוקים, לרגעים שאתה צריך להיות שם כדי להבין, לריכולים על כולם כי אנשים שם לא יודעים עברית, פשוט להכל!
