וואו.
אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אני באמת לא יודעת איך לסכם את השבועיים האלה.
הכל התחיל בהחלטה שלי ושל אופיר לטוס לברייטון.
בהתחלה היו המוו התלבטויות לגבי איזה מרכז לבחור. בסוף בחרנו בברייטון (ומסתבר שזו הייתה ההחלטה הנכונה).
ספרנו את הימים, עשינו ממש טבלת ייאוש, נראה לי שאפילו יש לי תמונה של זה.
זו הייתה טבלת ייאוש של משהו כמו חודשיים וחצי וזה היה ענק
הצטרפנו לקבוצה בפייסבוק של כל הילדים שטסים איתנו ביחד.
בהתחלה היינו ממש מעט (משהו כמו 9 בנות) אבל לאט לאט התחילו להצטרף עוד אנשים.
קבענו מפגשים בתל אביב ככה שיצא לנו להכיר קצת אחד את השני לפני שאנחנו טסים.
ואז הגיע המפגש עם הקמפוס שחילקו בו את התיקים ואת הכרטיסי טיסה. לא הייתי בו כי לאופיר (החברה שטסה איתי) הייתה הופעה
לא נורא.
בקיצור ישר אחרי ההופעה התקשרתי לחברה שהכרתי בקבוצה בפייסבוק ושאלתי אותה זה אם יש חתיכים מהארץ.. היא אמרה שלא (סתם, אין עליכם).
והדבר השני והיותר חשוב זה אם המדריכות חמודות.
היא אמרה לי שהן מקסימות וקוראים להן ליאור וענת.
עברו ימים ושעות, והגיע היום של הטיסה.
הפרפרים בבטן שלי היו בשמיים ומאוד התרגשתי
עברנו את כל הבדיקות (שהיו יחסית קצרות כי היינו קבוצה גדולה של ילדים אז עשו לנו קיצור דרך נחמדון כזה)
והגענו לדיוטי פרי. נתנו לנו קצת זמן להסתובב ואני קצת איחרתי (אופסי) 
עלינו על הטיסה ואחרי 4 וחצי שעות (משעממות מאוד חייב לציין) נחתנו בלא אחרת מאשר אנגליה!
הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה הנימוסים של הבריטים. לאנשים האלה באמת יש את הדבר הזה שנקרא ערכים ותרבות.
ישר כולם חיפשו WIFI (כי הרי לאף אחד כמעט לא היה חבילות אינטרנט בחול ומי יודע יותר טוב מאיתנו כמה אי אפשר לחיות בלי פייסבוק ואינסטגרם) אבל לא היה שם, כי הנמל תעופה החליט לחסום אותו עם סיסמה, נחמד מאוד מצידם.
עלינו על האוטובוס לכיוון ברייטון, היה לי מאוד מוזר שהם נוהגים בצד ימין. כי ממתי עולים על אוטבוס מצד שמאל?! 
לא משנה, בקיצור (או שלא) עלינו על האוטובוס לכיוון ברייטון (יאי). כמובן שלי עם המזל שלי לא נשארה סוללה כדי לשמוע מוזיקה אז פשוט ישבתי שם בלי לעשות כלום.
אור חילקה מאפינס שהיא הכינה לנו במיוחד. זה היה ממש טעים, אבל הנה עוד בעיה: לא היה לאף אחד מים ונשארתי צמאה במשך שעה וחצי(!)
הגענו.
ברייטון.
וואו. מדהים מדהים מדהים מדהים מדהים.
אין מילים לתאר את המקום הזה, באמת עיר (או עיירה, לא יודעת בדיוק מזה) בין היפות שראיתי.
נכנסו לקולג′ שנורא הזכיר (לי לפחות) את הטירה הזאת של הארי פוטר רק ביותר קטן.
התפזרו לחדרים וכאופייני לישראלים ישר כשהגענו התחלנו לעשות צרות.
במבנה שלנו היו המון דלתות. ולכל דלת יש מסדרון או חדר וכמובן שכדי ללכת שם צריך להדליק את האור. לא עברו 5 דקות מאז שקיבלנו את החדרים וכבר מישהי מהבניין לחצה על הכפתור שריפה כי היא חשבה שזה מתג. חוכמה.
ירדנו בהיסטריה למטה, בדקו שמות ואחרי שבדקו שלא קרה כלום עלינו למעלה. ונחשו מה? זה קרה שוב.
המדריכים שם היו ממש חמודים. הם היו עצבניים בקטנה כזה אבל לא הראו את זה. הם הסבירו לנו בשקט שכל פעם שמפעילים את האזעקה אז האזעקה נשמעת בכל הקולג′ וכל הקולג′ יוצא החוצה. הבטחנו שזה לא יקרה שוב (בתקווה שנלמד להבדיל בין המתגים) ועלינו לחדרים שלנו.
התארגנו סידרנו את המזוודות ואז ירדנו לארוחת ערב.
למחרת בבוקר היה לנו מבחן כדי שיוכלו לחלק אותנו לרמות. הוא היה ממש קשה אבל קיבלתי ציון יחסית סבבה לרמה של המבחן
למחרת התחלקנו כבר לכיתות לפי רמות וקיבלנו את הציונים של המבחנים(הלוואי שהמורים בארץ היו בודקים מבחנים בכזו מהירות).
המורים מאוד נחמדים והשיעורים מועברים בצורה ממש חויתית וכיפית. ברור שלפעמים משעמם כי זה בכל זאת לימודים אבל בסה"כ השיעורים היו סבבה לגמרי.
בערבים היו לנו פעילויות ערב מאוד נחמדות אבל מעייפות לפעמים. למשל היה לנו פעם אחת בליינד דייט.. בוחרים ילד ושמים אותו מאחורי וילון כזה, אחרי זה בוחרים 3 בנות, נותנים להן לעשות משימות ואז בוחרים ילדה אחת שהיא כאילו הילדה של הבליינד דייט. היה נורא נחמד ומצחיק לראות את התגובות של הילדים שנבחרו.
באחד הימים הוציאו אותנו מהקולג′ לסיבוב בתוך ברייטון. הלכנו ברחוב גדול שיש בו המון חנויות ומותגים כמו ZARA או H&M וגם חנויות פחות מוכרות שאני חושבת שאין בארץ.
ביחס לארץ המחירים שם זולים. נכנסתי לפריימרק וקניתי סווצר ועוד כמה חולצות (כי זה היה השבוע הראשון והתקמצנתי על הכסף) ונכנסנו לסטארבקס לשתות שוקו חם עם קצפת.
ביום שישי ירדנו לחדר אוכל לאכול ארוחת ערב וכמובן איך אפשר ארוחת שישי בלי לעשות קידוש?
התקבצנו כולנו בחדר של הצוות מטבח ועשינו קידוש גדול עם כל הילדים של הקבוצה, הכינו לנו חלה (שאגב הייתה יותר טעימה מהחלה שאכלנו בחדר אוכל, לא יודעת למה) והיו שניצלים (לא משהו בכלל, רחוק מלהיות השניצלים של סבתא) הדלקנו נרות, ברכנו וכמובן אכלנו
אחרי הקידוש היה לנו טקס חלוקת תעודות (לא שלנו, של הילדים שעזבו את הקולג′ שבוע לפנינו) ואחרי זה היה דיסקו פרידה מהילדים.
הספקנו להכיר שם כמה מספרד ומרוסיה שמאוד התחברנו אליהם ובגלל זה הפרידה הייתה קשה...
ביום שבת יצאנו ליום טיול שלם בלונדון.
התחלנו בשייט בנהר התמזה וראינו את ה london eye שזה הגלגל הגדול ביותר באנגליה שממנו רואים את כל לונדון .. ראינו גם את הביג בן ועוד כמה דברים היסטוריים וחשובים כאלה ואחרים שהאמת פחות עניינו אותנו.
אחר כך הלכנו לשופינג ברחוב ארוך כזה של לונדון. האמת שלא קניתי הרבה. לא קניתי בכלל
כאילו כן קניתי, סווצ′ר גולף כזה שרשום עליו I LOVE LONDON אבל חוץ מזה שום דבר כי המחירים שם בשמיים!
בכל מקרה, מי שהלך להוליסטר אמר לי שהיה שם דוגמן אחד ישראלי והתלהבתי. כאילו אתם מכירים את הדוגמנים של הוליסטר? אלה שעומדים בכניסה בלי חולצה ויש תור של 40 דקות של בנות שמזילות ריר שרוצות להצטלם איתם. אחר כך חזרנו לקולג′ והיתה פעילות ערב נחמדה.
יום ראשון בבוקר קמנו ובתכלס הכיף התחיל פה. כמו שאתם יודעים (או שלא ואני אחדש לכם אבל נראה לי שאתם יודעים) אצל הנוצרים סוף השבוע הוא ביום שבת וראשון בגלל זה לא היו לימודים בראשון ונסענו ללונה פארק ענקי.
היו שם רכבות הרים מפחידות פי 12 בערך מהקובמה או האנקונדה או מה שאתם רגילים לעלות עליו בארץ.
עשיתי את רובן חוץ מרכבת הרים לבנה אחת שהיא בצורת קשת והייתי חוטפת התקף לב אם הייתי עולה עליה. אבל ידעתי את זה ובגלל זה לא עליתי.
חזרנו לקולג′ לארוחה לא משהו. (אבל חשוב לציין שבסך הכל מאוד התחשבו בנו עם כל הקטע של הבשר והכשרות). אחרי האוכל יצאנו לפגוש את הילדים החדשים. חלק נחמדים וחלק לא.
. בבוקר שלמחרת למדנו.
בצהריים יצאנו אני ועוד 5 ילדים מהקבוצה לסופרמרקט הקרוב עם אחת המדריכות.
קנינו לילדים שביקשו אוכל כדי שסוף סוף יהיה משהו יותר טעים
לאכול כאן. קנינו שוקולדים ואת הביצי קינדר (נראלי שאומרים ביצי.. או ביצות?) המקוריות שזה אחד הטעימים ויש שם בשפע.. 
אחרי הצהריים כשנתנו לנו לבחור פעילויות הייתה לנו אפשרות ללכת לחוף הים של ברייטון (כי היה שבוע מאוד מאוד חם!).
כמובן שרוב הילדים בקולג′ הלכו לים.
הלכנו לים, קבענו מקום מפגש בשעה מסוימת עם כל המדריכים והדבר הראשון שעשינו זה לטוס לסטארבקס. למה? כי יש שם WIFI ומלא זמן לא היינו בוואטסאפ ובאינסטגרם.
נשארנו שם איזה שעה (או אפילו יותר) ואז כבר היה צריך לחזור.
ביום שלישי נסענו ללונדון. למדנו בבוקר (כרגיל) ואחרי צהריים נסענו ללונדון באוטובוס והגענו למאדאם טוסו.
הצטלמנו שם עם מלא מפורסמים וגם היו רכבות כאלו שנסעו בתוך חדר חשוך..וגם היתה שם יציאה שמזכירה קצת את הנייטמר באילת (לא יצאתי ממנה, פחדתי).
התקבצנו עם הקבוצה של הישראלים, ספרו אותנו ועלינו על אוטובוס כדי שיקח אותנו למחזמר מאמא מיה. באמצע עצרו אותנו ברחוב גדול עם מלא מסעדות ונתנו לנו חצי שעה לאכול. הלכתי עם חברים לפיצה האט וכמו שמנים הזמנו 2 מגשים וכמו פראיירים שמנו 5 פאונד טיפ כי לא הייתה לנו דרך אחרת להתחלק בכסף.
חזרנו לנקודת מפגש (באיחור) וחילקו לנו את הכרטיסים למאמא מיה.
ישבנו ביציע אבל ראינו מצוייין! ישבתי באמצע השורה. המחזמר היה מדהים. היו שם גם כמה חתיכים שרקדו (וכן היו קטעים שהם היו בלי חולצה, אבל מי אנחנו שנתלונן)
יצאנו מהמחזמר ב-11 או 11 וחצי בלילה (לא בדיוק זוכרת) וזה היה ממש מאוחר כי עוד חיכתה לנו נסיעה של שעה וחצי עד לברייטון. לא הצלחתי כ"כ להירדם כי שמעתי מוזיקה ודיברתי עם חברים כדי להעביר את הזמן אבל בחצי שעה האחרונה העייפות השתלטה עליי וחרפתי על הספסל של האוטובוס
כשהגענו הדבר הראשון שכולם עשו זה לרוץ לשירותים וללכת לישון, רובנו אפילו לא הספיקו להתקלח.
יום רביעי.
ביום רביעי היה לנו בערב מופע כישרונות מדהים שהשתתפו בו מלא ישראלים:)
נעמי וניצן שרו, קבוצת הפנדות היקרות שלנו רקדו והחלטנו בהחלטה של רגע לעלות כל הקבוצה הישראלית לבמה לצלילי וניגוני השיר ′אחלה חמודה′.
זה היה ממש מצחיק, רקדנו כמו שרק ישראלים יודעים לרקוד על הבמה והיה ממש כיף.
מוקדם יותר באותו היום היינו בטירה קסומה עם אבירים סוסים וחדרי מדרגות ממש צרים.
באנו לשם בדיוק בזמן שהיה במקום פסטיבל ימי הביניים שמתקיים שם רק פעם בשנה. היו שם את המלחמות האלה שאנשים עשו רכובים על סוסים.
נו, האלה שתמיד רואים בסרטים ישנים. שיש משני צדדים של מסלול סוס עם אביר עליו והם צריכים לשבור את המקל אחד של השני.
מוקדם יותר למדנו עם המורים הנסיכים פול ג′יימס דיויד וגוין.
ביום חמישי היה לנו מבחן סיכום. הוא היה ממש קל יחסית למבחן הראשון.
אחרי הצהריים הלכו לים של ברייטון. זה פשוט מדהים לראות איך כל העיירה יצאה החוצה כשיצאה השמש. כשהיינו מסתובבים בברייטון שבוע לפני והרחובות היו ריקים. וכשיצאה השמש יצאו איתה כל תושבי העיירה.
חלק מהילדים הלכו למזח ושיחקו משחקים מפגרים כאלה של להוציא בובות ממתקן כמו שיש בקניונים. אגב, בהמשך יש פארק מים כזה קטן. אבל לא עולה כסף להיכנס אליו. אתה מגיע למתקן ואתה כאילו משלם על כל מתקן.
חזרנו לקולג′ והייתה פעילות ערב נחמדה שזכיתי בה בצמיד אדום של ארדמור.
יום שישי. היום הכי עצוב בשבועיים האלה..
אתם יודעים, כשנרשמתי לקמפוס וכשטסתי.. לא חשבתי על הפרידה. חשבתי רק על הרגע שאנחנו מגיעים לשם ועושים כיף. פשוט לא חשבתי על הפרידה. לא תיארתי לעצמי שאני אתחבר לילדים ברמה כזאת שאני אבכה כשאני אצטרך להיפרד מהם.
בבוקר כשכולם קמו, כבר ממש התחלנו להריח את הסוף. היו לי רגעי דיכאון קלים אבל זה עבר כי אמרתי לעצמי שאני צריכה לנצל כל שניה שאני במקום מדהים כזה עם ילדים מדהימים כאלו.
למדנו בבוקר ונפרדנו מהמורים המדהימים שלנו. אחרי הצהריים יצאנו לזמן חופשי בברייטון (רק הקבוצה של הישראלים)
חרשנו שוב פעם את פריימק אבל היינו בעוד חנויות כמו ניו לוק H&M סטאר בקס ועוד כמה.
את ארוחת שישי החגיגית שלנו החלפנו במגשי פיצה ענקיים מפיצה דומינוס.
כל ילד שם משהו כמו 4-5 פאונד והזמנו לכל ילד חצי מגש.
חיסלנו בשניות את כל המגשים, היינו ממש רעבים והתגעגענו לאוכל נורמלי.
כשגמרנו לאכול עלינו להתארגן לטקס סיום.. קיבלנו תעודות, את המבחנים שלנו, ואת הספרים שעבדנו איתם. זה היה ממש מרגש. ו3 ילדים מישראל אפילו קיבלו תעודת הצטיינות.
יצאנו החוצה אחרי הדיסקו ונפרדנו מכל הילדים מחול.. היו שם ברזילאים איטלקים שוויצרים ומי לא.
כולם בכו, והשתגעו מהמחשבה שלא הולכים לראות את הילדים האלה הרבה זמן.. הלך הרבה בכי. באמת היה עצוב. חזרתי לחדר.. אני חושבת שלא עיכלתי כ"כ שהשבועיים הכי מדהימים בחיי הסתיימו. הזמן עף. פשוט טס. לא שמתי לב שירדתי מהטיסה הלוך וכבר אני צריכה לעלות על הטיסה חזרה לישראל.
יום אחרון. וואו.
אז היום האחרון היה יום טיול. נסענו לפורטסמוס′ שמברייטון זה בערך שעה וחצי נסיעה.
בבוקר היה קצת קר אבל כשהגענו היה יום שמשי מושלם. טיילנו על מזח היסטורי וראינו ספינות בנות משהו כמו 200-250 שנה. מאוד מיוחד. קצת שונה מכל מה שהתרגלנו לראות.
אחר כך קיבלנו זמן חופשי לשופינג במתחם אאוטלט. מי שלא יודע אאוטלט זה עודפים. מה שאומר שיש שם מותגים במחירים מאוד זולים.
הזמן חופשי אגב היה 6(!) שעות.
כשנגמר הזמן החופשי עלינו לנקודת תצפית שמשקיפה על כל פורטסמוס′. עלינו ועלינו ועלינו והגענו לגובה ממש גבוה. בחלק מהקומות אפילו הייתה רצפת זכוכית שילדים יכלו להצטלם עליה. הראות הייתה מושלמת. הים היה כחול והיו שם יאכטות, סירות, איים קטנים. מדהים
בערב היה לנו דיסקו פיג′מות
היו הרבה ילדים שזרמו וזה היה מצחיק ברמות. רקדנו לצלילי שירים באנגלית ואפילו בעברית (!) כי הכרחנו את הדיג′י לשים.
יום ראשון קמנו בשעה מאוד מוקדמת ויצאנו לכיוון השדה תעופה.
טוב.
אנחנו עוברים בדיקות וזה, נתנו לנו זמן להסתובב בדיוטי פרי. ואז עלינו למטוס
אנחנו מחכים.מחכים. מחכים. לא קורה כלום. לא ממריאים ולא נעליים.
כל המטוס כבר עלה.מחכים מחכים מחכים. ואפילו לא יודעים למה.
אחרי המתנה של משהו כמו 40 דקות שמענו את הטייס אומר שיש עיכוב בגלל מזג אויר. כמה זמן זה יקח? הוא לא יודע.
שעתיים וחצי.
שעתיים וחצי חיכינו במטוס המציק הזה. ועוד אחרי זה היו לנו 4 וחצי שעות טיסה.
וגם הדיילות היו ממש מעצבנות. כל שניייה אמרו לנו לשבת.
חמודות, יש כאן קבוצה של 33 ילדים היפראקטיביים ברמות. אנחנו לא יכולים לשבת שעתיים וחצי(!).
בסופו של דבר המראנו ובמקום לנחות בארץ ב22:30 נחתנו במשהו כמו 1:00 אני חושבת.
הפרידה מהילדים של הקבוצה הישראלית הייתה מאוד מרגשת. אבל לא כללה דמעות, לפחות במקרה שלי.. ידעתי שאת הילדים האלה אני יוכל לראות שוב ויהיה לי קל יחסית לשמור איתם על קשר כי אנחנו מדינה קטנה. בתכלס כשחושבים על זה, התגעגעתי למדינה הקטנה והמדהימה שלנו
לקחנו את המזוודות. שלי לשם שינוי הגיעה בין הראשונים ופשוט רצנו להורים. ההורים שלי הביאו גם את שתי האחיות שלי. אחותי הקטנה קנתה לי בלון אבל הוא התעופף לה. לא ביג דיל. התגעגעתי אליהם המון!
בדרך חזרה הבייתה הדבר הראשון שעשיתי זה לאכול שווארמה. כן כן, ב2:00 בלילה עצרתי את אחותי בת ה4 אחותי השנייה בת 10 ושני ההורים שלי לאכול שווארמה. כי מה לעשות שהייתי רעבה והתגעגעתי לאוכל ישראלי?!
בקיצור, ברייטון מחזור שני 2012...
אתם תותחי על. אני אוהבת אותכם הכי בעולם. באמת שעם ילדים אחרים אני בטוחה שזה היה שונה. הייתה לי הזכות הגדולה להכיר אותכם. שמרו על קשר!
נשיקות
