הי, שמי הוא מיכאל גיצמן, אבל קוראים לי מיקי. (באנגליה כולם קראו לי מייקל
)
סאמר סקול- מדהים, מומלץ, חוויה לכל החיים.
איך אני יכול לתאר את החוויה הבלתי נשכחת הזאת במילים, על מנת שתבינו כמה כיף היה אתם צריכים לצאת בעצמכם לחוויה כזאת, כמובן שאני ממליץ דרך קמפוס כי הם מאורגנים ומנוסים ובלעדיהם החוויה הזאת לא הייתה קוראת.
נתחיל ביום המפגש, הגעתי עם חבר שלי שי אוסקץ', בנסיעה אמרנו שאנחנו צריכים להכיר כמה שיותר חברים חדשים. הגענו ויובל, המדריכה הכי טובה שקיימת, שהיא יותר ממדריכה אלא יותר כמו אחות גדולה, שתמיד דואגת ועם אוזן קשבת (כמובן שאז עדיין לא ידעתי זאת) חיכתה באחד השולחנות עם המעטפות שבהן מצויים כל המסמכים. יובל הוציאה בשלוף את המעטפה של שי, ואת שלי היא התחילה לחפש. ממש פחדתי שהייתה בעיה ברישום אבל היא מצאה אותה. הכרתי חלק מהתלמידים, אבל עכשיו כשאני חושב על זה הכרתי אותם ברמה של סמול טוק. המפגש נגמר והתחלתי לספור את הימים עד לטיסה.
היום הגדול הגיע, הגענו לנתב"ג וכולנו נפרדנו מההורים קצת בעצב אבל עם המון ציפיות קדימה. במהלך הבדיקות נפגשתי עם שני ילדים מדהימים שעכשיו הם חברים ממש טובים שלי ואנחנו נישאר בקשר. נתתי את הדרכון שלי לבדיקה ושכחתי לקחת אותו אבל יובל המדריכה תמיד שם אז היא הביאה לי אותו, עם חיוך קצת מבויש המשכנו לדיוטי פרי. קנינו אספקה ועלינו למטוס. הטיסה עברה מהר, והתחלנו את הנסיעה לאוקספורד. במהלך הנסיעה היו לי המון מחשבות כשהסתכלתי על הנוף המדהים.
הגענו לארדמור (השם של אזור המגורים), שם הביאו לנו פיצות טעימות ששברו את הרעב. הגיע הזמן לחלק מפתחות לחדרים. היה וויכוח מי יהיה עם מי בחדר ובסוף היינו אני, שי, ושני הילדים שהכרנו בשדה התעופה (שמם בוריס ויואב).
למחרת התבצע מבחן מיון לרמות, הרמות חולקו, כולם ידעו עם מי הם בקבוצה אך אף אחד לא ידע באיזו רמה הוא. טיילנו ברחבי אוקספורד וברחבי הקולג' שלמדנו בו, קולג' על שם ישו. העיר והקולג'ים נפלאים, הישן לעומת החדש, מבנים מלפני 800 שנים ליד קניונים. מאד נהניתי.
הלימודים החלו, למדתי עם תלמידים צרפתים, ישראלים (4 ישראלים בקבוצה בערך) רוסים ובשבוע השני קזחים (קזחסטן) המורים שלי היו מדהימים, למדתי איך לדבר את השפה האנגלית וגם העשרתי את הידע שלי באנגלית בצורה שלא ניתן בישראל. למדנו 4 שעות ביום, שעה וחצי לימודים על אנגלית, חצי שעה הפסקה, ועוד שעה וחצי על יצירת פרויקטים בשימוש השפה האנגלית. לאף אחד לא עניין מה הרמה שלו כי הלימודים היו מרתקים ומתאימים במיוחד בשביל כל אחד ככה שלא צריך לדאוג בגלל הרמות.
יצרתי במהלך הלימודים חברויות טובות עם חולניקים, צרפתים בעיקר, רוב הקבוצה התחברה לצרפתים כמה ימים לפני שהם עזבו, אך אני התחברתי אליהם כבר מההתחלה. החלפנו טלפונים והם עזבו לצרפת.
במהלך הטיול היו לנו המון פעילויות מהנות,
ספורט-קריקט, רוגבי, כדורגל, משחקי ריצה, צלחות מעופפות ועוד...
סרטים, משחקי חברה והיכרות.
כל הפעילויות הללו היו מדהימות, נהנתי בכל אחת מהן.
באחד מן הימים היינו במאדאם טוסו, מוזיאון שעווה מפורסם, הצטלמתי עם כל הדמויות, בהתחלה נבהלתי כי הן נראות אמיתיות כל כך. והיינו במאמא מיה, מחזמר מצחיק בטירוף שמאד נהנתי בו. זה היום שבו הכי נהנתי.
אני לא אשכח את היום שטיילנו לפארק השעשועים thorpe park.
ציפיתי מאד ליום הזה, אבל לילה לפני התחלתי לפחד, חשבתי אפילו להישאר בחדר, דיברתי עם השותפים שלי בדירה והם אמרו שאין מצב שאתה לא בא איתנו, ככה גם יובל אמרה, הורי הציעו שאני אחליט לבד מה לעשות. לאחר נאומים ארוכים מהקבוצה התגברתי על הפחד ובאתי.
כשראיתי את רכבות ההרים הלב שלי צנח, הייתי משותק מרוב פחד, אמרתי שאין סיכוי בעולם שאני אפילו אתקרב לאחד המתקנים האלה, באותו רגע נדהמתי לגלות שכל הקבוצה תמכה בי ושכנעה אותי לעלות על המתקנים, באותו רגע הבנתי איזו קבוצה יש לי, קבוצה תומכת, קבוצה שכל אחד בנפרד וביחד אנשים מדהימים. עליתי על המתקנים, עליתי הרבה פחות מפוחד כי סמכתי על הקבוצה שאני אהנה. וכמה שהם צדקו, כל כך נהנתי מהמתקנים, אני כל כך שמח שהם שכנעו אותי ודחפו אותי לשם.
כל יום כיבויי האורות היו בשעה 10:30, אסור היה לצאת אפילו מהחדרים, לא מהדירות, כל אחד היה אמור להיות בחדר שלו. אבל זה לא עצר אותי ואת השותפים שלי מהדירה לשחק כל יום פוקר עד 1:30 בלילה. היו 3 חדרים בדירה לא כולל הסלון והיינו 4 בחדר. אז היה חדר זוגי. החדר הזוגי נהפך לסלון החדש וכל הפעילויות התבצעו שם.
אני לא אשכח את כל הצחוקים שהיו בלילות ובימים, הכרתי לעומק כל אחד מהאנשים שהיו איתנו בחוויה הזאת ואני לעולם לא אשכח אותם.
אני מאד מאד נהניתי מסאמר סקול 2017 לאוקספורד, התחברתי לכל אחד ואחת מהקבוצה, וגם מחו"ל, והשתפרתי משמעותית באנגלית.
ממליץ לכולם!
