אנאבל שמילביץ'

היי :)

קוראים לי אנאבל שמילביץ' והשנה יצאתי עם החברה הכי טובה שלי לדבר המדהים שנקרא "סאמר סקול"..

אני לא יודעת מאיפה להתחיל, קודם כל, אגיד לכם שאין לכם ממה להילחץ, אפילו אם אתם יודעים אנגלית ברמה של היי וביי, אתם תסתדרו!

היו אנשים שכל השיחות שלי איתם היו דרך גוגל טרנסלייט ולאף אחד לא היה בעיה, אז.. החוויות שלי בסמאר סקול היו מדהימות, מללכת למחזמר של אלאדין ועד לשכב על הדשא עם חברות ולבהות בשמיים של אנגליה.

כשהגענו לברייטון כמובן שכולנו התלהבנו מהמראה הכפרי והמשגע שלה, אני יכולה להגיד על עצמי שהתאהבתי בברייטון ובאנגליה, התאהבתי בתרבות, במראה, במבטא 

בנסיעה שבין נמל תעופה לונדון לוטון לבין מרכז ברייטון חשבתי על זה שאני בדרך לבית שלי למשך השבועיים הקרובים, שעכשיו, כשאני אגיד לחברה הכי טובה שלי, "יאללה, נלך הביתה?" זה יהיה בעצם חדר (אמנם גדול), אבל לא הבית שלי, אבל האמת? שזה בהחלט הרגיש כמו בית.

כשהגענו לקמפוס הילדים שהיו שם כבר שבוע בירכו אותנו והראו לנו את המקום, אין ספק, המקום היה מדהים. מדובר בקולג' עם מדשאות יפהפיות ועצים, הבנים ישנים בבית שנקרא "The common house" משום שבבית הזה יש חלק נפרד לבנים, ולבנות.

בתוך הבית יש גם אזור ישיבה משותף והמון מדרגות מעייפות.

הבנות שלא ישנות ב"Common house" ישנות בבית שנקרא "The new house" הבית נקרא ככה משום שהוא עבר שיפוץ, וחלקכם יכולים למצוא את עצמכם בחדר שקיר אחד שלו מודרני, וקיר אחד שלו עשוי מלבנים ישנות.

אני וחברות שלי ישנו 3 בנות בחדר אחד, החדר היה ענק והיה אחד מתוך 2 החדרים הכי גדולים ב"new house".

בכל בית יש בערך 4 קומות רחבות ונקיות, מקלחת עם 3 תאים בכל קומה, ובערך 2 חדרי שירותים. אל תדאגו, המקלחות לא לחוצות בזמן והן נקיות מאוד יחסית למקלחות משותפות, בקומה שלי אף פעם לא קרה שכל המקלחות היו תפוסות, תמיד כשהתקלחנו היה לנו את הפרטיות שלנו ואף אחד לא נכנס והפריע.. מה שכן, לפעמים בנות משאירות את הבגדים שלהן במקלחת או על  הכיורים.. אל תעשו את זה  

מהחדר שלנו היה חלון גדול שהשקיף על בניין ההנהלה ועל המדשאות. בכל מקום במרכז תמצאו מקום לשבת, בין אם זה על ספסלים או הדשא, המרכז מאוד נקי הודות למנקים שמנקים את המרכז בזמן שאנחנו בלימודים או בפעילות.

יש מצב שבשלושת הימים הראשונים לא תרגישו בנוח, תתגעגעו הביתה או שהאוכל לא יהיה טעים לכם. אני אהבתי את האוכל, הוא לא היה נורא, והוא היה מגוון מאוד, אבל המלצה שלי: אל תקחו פסטה, הם עושים אותה יותר מדי מוכנה, כל השאר; טעים! אני הרגשתי בנוח כל הזמן, גם בשלושת הימים הראשונים, אם תתגעגעו הביתה או משהו כזה תתקשרו פשוט להורים, אבל תשתדלו שלא להיות סגורים בחדר, יש מצב שבימים הראשונים אנשים יתביישו להכיר אנשים אחרים, אל תהיו כאלה! כל אחד שעובר לידכם, תגידו לו היי, פרצוף לא מוכר? תשאלו אותו את השם, מאיפה הוא, תייצרו שיחה ותרכשו חברים, ככה שכבר אחרי יומיים שלוש יהיה לכם המון אנשים מהארץ ומהעולם להגיד להם היי :) אפילו למנקה, תגידו לה בוקר טוב, תודו למי שפותח לכם את הדלת בכניסה לבניין, ותרכשו המון חברים, אפילו תדברו עם המדריכים.

הפעיליות מאוד כיפיות, לא יהיה לכם רגע אחד משעמם, הלימודים יכולים להיות קצת משעממים אבל אל דאגה.. זה רק 3 שעות, ולפעמים הם יכולים להתבטל בעקבות יציאה לטיולים.

האזור שהכי אהבתי במרכז הוא ה"meeting point", המקום נקרא ככה משום שנפגשים שם לפני שיוצאים לטיולים, לפעמים בבוקר ולרוב הפעילויות של הצהריים מתרחשות שם. המקום הוא מדשאה ענקית, עם בית קטן שאנחנו לא יכולים להיכנס אליו, אבל אנחנו יכולים לשבת בספסלים מחוצה לו. עצה חשובה: תביאו רמקול לסאמר סקול! אני הבאתי רמקול ואני וחברות שלי כל הזמן הסתובבנו איתו, לפני שיעורים, אחרי שיעורים, בזמן חופשי, בזמן נסיעה באוטובוס.. (אגב, תשבו חגורים באוטובוס ותשתדלו שלא להרעיש יותר מישראלים ממוצעים, אחרת הנהג יעצור בצידי הכביש..) אני וחברות שלי התחברנו הכי הרבה לברזילאים ולאיטלקים, שאגב, הברזילאים מתו על השיר טודו בום.

כרגע יש לנו קבוצת וואצאפ עולמית עם כמה שיותר מספרים שהצלחנו להשיג ואני גם מדברת בפרטי עם ילדים מהעולם, ושומרת איתם על קשר :) (אגב, יתווספו לכם המון חברים חדשים בסנאפצ'אט ובאינסטגרם)

אני תמיד אזכור את הרגע הזה שהחברים היותר קרובים אליי ואל חברות שלי עזבו, החברים מאיטליה ומברזיל, אני זוכרת ותמיד אזכור שהתחלנו כולם להתחבק ולהיפרד ומילים כמו "ביי, אני אתגעגע" התחילו למלא את האוויר, עמדנו שם לפחות שעה וחצי, מתחבקים ונפרדים, בגשם, והמנהל מנסה לקפל הכל כדי שנלך לישון, ואף אחד לא מקשיב לו (לשם שינוי) והוא יודע שאין לו גם מה לעשות בנוגע לזה, ושאנחנו צריכים להיפרד, אף עין לא נשארה יבשה, והיה כואב כל כך שהילדים המדהימים האלה עוזבים, למרות שהכרתי אותם רק שבועיים, הם סיפקו לי משפחה שנייה, והמרכז הרגיש לי כמו הבית בכל רגע ורגע.

הטיולים מדהימים וגם אם יש רגעים פחות נעימים בטיול, (המקום ביאס, הנהג צעק) אל תתנו לזה להרוס לכם! גם אם אתם באים לסאמר סקול לבד, אל תפחדו, אתם לא תהיו לבד! וגם אם אתם באים עם חבר/ה (כמוני) זה רק יחזק את הקשר שלכם  הילדים שבאים לסאמר סקול מכל העולם מדהימים, אתם זוכים לראות את התרבות של המקום מהם הם באו בתוך הבן אדם, כולם חברותיים ונחמדים, ובאמת שנקשרתי לכל אחד מהם.. ואני מתגעגעת למרכז, לאנגליה ולאנשים משם יותר משאוכל לתאר לכם במילים.

המקום לימד אותי דברים על חברויות, החוויה הזאת מבגרת אתכם, ואני מקווה שכל אחד מכם יהנה בחוויה המדהימה הזו, המלצה שלי, תקחו לעצמכם רגע בסוף השבוע הראשון, ותחשבו על כל מה שעברתם עד הלום, תעכלו, כי אחרת החוויה הזאת תחמוק לכם בין הידיים, היא תרגיש כמו מיצמוץ עיניים, הימים עוברים שם כל כך מהר, למדתי על בשרי, שבאמת, הזמן עובר כשנהנים.. תשתדלו לא לחטוף הלם תרבות כשתחזרו לארץ 

תהנו, ותצברו חוויות, בהצלחה. 
אוהבת ומתגעגעת לכל חברי הקבוצה שלי, שמרו על קשר