נורתהמפטון שבועיים 17.7.2011
יום ראשון- הסוף
אז זהו, זה נגמר.והאמת, שזה אפילו עצוב לי. כי התרגלתי. התרגלתי לראות אתכם כל יום, כל היום, במשך שלושת השבועות האחרונים, ובמשך השבוע האחרון, אפילו באופן יותר אינטנסיבי.
התרגלתי אליכם.
התרגלתי לספור אתכם, לבדוק שכל פלאט 22, או 23 (עם התנועת יד) או 24 פה.
לזה שכל בוקר אריאל קמה בדקה ה-90 ויורדת למטה חצי מאורגנת.
לזה שאייל קם מתוך שינה ומחכה לאישור לחזור לישון.
לזה שהבנות יושבות כולן בארוחת בוקר ביחד, מדברות על כמה משמין הסאמר סקול.
לזה שבסיורים עדן, אריאל ושי הולכות מאחור, ואז נזכרות שזה הזמן לתמונה, וכל אחת חייבת ליד הבית של הגמדים, ואז צריך לרוץ לסגור את הפער.
לזה שטל אלרגית לשום ובצל, וצריך לבקש אוכל אחר, אבל לא היא, רק אני, כי היא מתביישת 
לזה שהבוהים הסתכלו על הבנות, והבנות בהו בכדורגלנים....
לזה שעדן מקפצת, בלי סיבה ממשית, ממקום למקום, כל היום, כל יום.
לזה שיודעים שמייק בסביבה אם שומעים מוזיקה, כי ביום האחרון, בדיוטי פרי, נזכרת שצריך לקנות אוזניות!?
לזה שלשובל יש סבלנות לכל אחד, במיוחד למייק, שלא מפסיק להציק לה.
לזה שכולם סבלו בשיעור של אווה, אני יודעת.
לזה שטל רק מחכה לזמן של הקניות, ורוצה לדעת למה לא נוסעים.
לזה ששי כזאת חמודה, שבא פשוט לחבק אותה כל היום 
לזה שיסמין מחליפה מדי יום ביומו נעליים\שרוכי נעליים.
לזה שאייל משדר סקס אפיל לכל אחד, במיוחד ללוק....
לזה שעדן מאוהבת בסתר בדוד, ואני היחידה שיודעת את זה 
לזה שלמאיה תמיד תהיה חלק מהחזיה בחוץ.
או שלנוי תמיד יהיה משהו להעיר למאיה, או הפוך.
שלולי, מאיה ונוי תמיד יהיו ביחד...
לזה שנוי תמיד תהיה בכל H&M.
לזה מייק ואייל תמיד יהיו בכל KFC.
לזה שכולנו תמיד נמצא מה לקנות בPRIMARK
לזה שהיו משפטים שהם רק שלנו, או של מישהו אחד, ואז הם הפכו לשל כולנו (או וואוו...)
לזה שכל הזמן היה משהו לצחוק עליו...
וכמובן, איך אפשר שלא, לעובדה שלולי וכל הכלבי הים בקוטב צוחקים ביחד! 
ופספסתי מלא, בטוח, אני יודעת. אבל הנקודה היא פשוטה, ילדים יקרים, אתם תחסרו לי.
גם ההצקות, שהציקו לי, אבל גרמו להכל להיות כיף יותר. היה לי העונג להיות איתכם, ללמד את חלקכם אנגלית, לשבת איתכם, ללמוד מכם ולהיות שם בכל רגע.
אין ספק שעשיתם לי את הסאמר סקול להרבה יותר מהנה ממה שהוא יכל להיות.
אז אני מודה לכם על הכל.
וכמובן, הורים יקרים, כמו שכבר אמרתי אתמול, הילדים שלכם מדהימים, והיה כיף עצום איתם.
אז ילדים, תזיזו את העכבר ל"חוויות מהקיץ" ותעלו סיפורים! כדי שיהיה לנו מפגש קבוצה!
מקווה שאכלתם את כל האוכל שחלמתם עליו, שחיבקו אתכם, ששמחו מהמתנות ושאתם נהנים מרגעי החזרה....
בפעם האחרונה, לילה טוב ושקט
באהבה,
ענבר
